מעבר לדף מאמרים לפרשת לך לך

בס״ד לפרשת בראשית התשע״ט

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְ-ה-ֹוָ-ה אֱ-לֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱ-לֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן: {ב} וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל: {ג} וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱ-לֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן: {ד} וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן: {ה} כִּי יֹדֵעַ אֱ-לֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּא-לֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע: {ו} וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: {ז} וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת: {ח} וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְ-ה-ֹוָ-ה אֱ-לֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְ-ה-ֹוָ-ה אֱ-לֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן: {ט} וַיִּקְרָא יְ-ה-ֹוָ-ה אֱ-לֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה: {י} וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא: {יא} וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:

דבר ידוע הוא שרב הנסתר על הגלוי בפרשת בראשית, אין לה פשט כבשאר התורה. אולם אנו לא פטורים מלנסות לעמוד על ענינה של התורה. אנסה הפעם לעמוד במעט על הפסוקים דלעיל ועניינם.

שאלות רבות עולות מקריאתם:

מיהו נחש זה? נחש היודע לדבר והינו ערום מכל חיית השדה?

איזה מין עץ זה הוא עץ הדעת, ואומרת עליו חוה שהוא נחמד להשכיל? ועוד לאחר האכילה ממנו אכן נפקחו עניהם של אדם וחוה. לאחר האכילה מהעץ הם מבחינים שהם ערומים, וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת אולם למרות החגורות הם מתחבאים מאת השם ועדין מרגישים ערומים? האם יש קשר בין הנחש הערום לבין גילוי היותם ערומים?

למה השם שולח כל כך הרבה עושר בדורנו?

בס״ד לפרשת נח התשע״ט

אנו עדים בשנים האחרונות למגמת התחזקות כלכלית מאוד משמעותית בארצנו הקטנטונת. אני זוכר בקטנותי את לימודי האזרחות בבית הספר, בהם למדנו בין השאר שארצנו לא ניחנה באוצרות טבע מיוחדים ולכן הכלכלה מדשדשת. בינתיים נמצאו מאגרי ענק של גז טבעי במעמקי הים התיכון וישראל נהייתה יצואנית גז. אבל השינוי היותר משמעותי שנעשה עם השנים- התגלה שהידע/ השכלה/יצירתיות הוא המשאב הכי יקר ערך(לעת עתה) בעולם, ובמשאב זה ברוך השם ניחנו בלא מעט בכלל.( כבר שלמה המלך הבין שזו הבקשה הכי טובה שהוא יכול לבקש מהאלוהים). כל כמה ימים מתפרסמת עוד עסקת אקזיט/מימוש של חברת הזנק ישראלית נוספת בסכומי עתק. מדובר בסכומים של עשרות מיליארדי ₪ סך הכל בשנה. בנוסף כמעט כל חברת ענק עולמית מחזיקה במחלקת פיתוח ישראלית. כעשרים אחוז מתעשיית האפיליאית דהיינו שיווק שותפים העולמית נמצאת בידי ישראלים, גם כאן מתגלגלים מיליארדי ₪. בקיצור הכלכלה הישראלית נמצאת בצמיחה מהגבוהות בעולם.

טוב אייך זה קשור לפרשתנו? מה מטרת השפע הגדול הזה שזורם אלינו, מה המשמעות הרוחנית שלו? מה אפשר ללמוד מדור המבול לענייננו?

בס״ד לפרשת כי תצא התשע״ח

בפרשת כי תצא מובאות מצוות רבות מאוד. המשותף לכולם הוא ענין תצא, מתי להוציא ומתי להכניס. (ואין כאן המקום להרחיב בזה, אולי אם ירצה השם בהזדמנות אחרת. )

ברצוני לעיין הפעם באלו הרשאים לבוא בקהל ואלו שאסורים. ראשית מה הכוונה לבוא בקהל?

לבוא בקהל- להתחתן עם ישראלית( יהודיה בלשון המדוברת היום). גם האסורים לבוא בקהל, מותרים להתגייר ומותרים להתחתן עם גיורת. לפני שנעיין ברשימה השחורה, באלו שאסורים לבוא בקהל, אקדים ואומר שככלל כולם רשאים לבוא בקהל. אמנם ריבונו של עולם בחר בנו מכל העמים, אבל רשות יש לגוים להצטרף לזרע ברך השם!

הרשימה השחורה:

1. פצוע דכה וכרות שפכה- אלו מסורסים שאינם מסוגלים להוליד.
2. ממזר-מי שנולד מאיסורי ערווה שיש בהם עונש כרת, חוץ מהנולד מאשה נדה שאיננו ממזר. כגון הנולד מביאה של ישראל על ישראלית שהיא אשת איש.
3. עמוני ומואבי-האיסור חל רק על הזכרים ואיסורם עולמי. אבל עמוניות ומואביות שהתגיירו מותרות לבוא בקהל דהיינו להתחתן עם ישראלי.
4. אדומי ומצרי-האיסור בין לזכרים ובין לנקבות והינו רק לשני דורות. דהיינו מצרי שהתגייר אסור להתחתן עם ישראלית ויכול לשאת גיורת. הילדים נחשבים דור שני ואסורים לבוא בקהל, ודור שלישי רשאים לבוא בקהל.

בס״ד לפרשת וילך התשע״ט

מספרים בצחוק שפעם בשיחה בין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לבין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, נתניהו נאנח כמה קשה התפקיד שלו להנהיג את מדינת ישראל, טראמפ ענה לו אתה צריך להאנח, כולה 7 מליון תושבים אתה צריך להנהיג, ולי יש 350 מליון איש להנהיג. ענה לו נתניהו לך יש להנהיג 350 מליון תושבים ואילו עלי להנהיג 7 מליון מנהיגים.

אנו פוגשים בפרשתנו את המינוי והעידוד שניתן ליהושע בן נון שנבחר להחליף את משה רבנו בהנהגת האומה. כולנו יכולים ללמוד מכך משהו לחיינו, כי כל אחד מאיתנו מנהיג ברמה כזו ואחרת.

בס״ד לפרשת האזינו התשע״ט

פרשת האזינו הינה הפרשה האחרונה שאנו קוראים מהתורה בשבת. בשירה זו נמצא התמצית של כל התורה כולה. כמבואר בדברי מי השילוח לפרשה:

״צורה דשמעתתא של כל התורה הוא שירת האזינו כדאיתא בגמרא (נדרים לח) שכל התורה נקרא שירה והעיקר הוא שירת האזינו״

ומוסיף מי השילוח ומבאר שהפסוק שלנו הוא התמצית והעיקר של פרשת האזינו וכך מביא:

״וצורתא דשמעתתא של שירת האזינו הוא הפסוק הזה, שמורה שכוונת הקב״ה בבריאת עולם היה רק עבור בני ישראל, שהם חלקו וחבל נחלתו וישראל ימליכו את השם יתברך בכל לב ונפש. ״

בע״ה ננסה לעמוד כפי יכולתנו על ענינו ופירושו של פסוק זה, ראשית הבא ונראה את הקשרו:

  בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

כִּי חֵלֶק יְ-הֹ-וָ-ה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ:

בס״ד תשרי התשע״ט

ברצוני הפעם לנסות לעמוד במעט על טעם הצום ביוה״כ וטעם האכילה בתשיעי בחודש.

כמובן אנו צמים כי השם ציווה עלינו לצום, אבל ברצוננו להתבונן בטעם הצום.

גם ננסה להבין מאמר חכמינו שאמרו שכל המענג את יום התשיעי בתשרי ומרבה בו בסעודות מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי.

גם להבין מאמר חכמים

מסכת תענית פרק ד - משנה ח

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת, בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַמִּשְׁפָּחָה. שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל  (משלי לא). וְאוֹמֵר, תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ (שיר השירים ג). בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זֶה מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. אָמֵן: