מעבר לדף מאמרים לפרשת ויחי

בס״ד לפרשת בראשית התשע״ט

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְ-ה-ֹוָ-ה אֱ-לֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱ-לֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן: {ב} וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל: {ג} וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱ-לֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן: {ד} וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן: {ה} כִּי יֹדֵעַ אֱ-לֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּא-לֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע: {ו} וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: {ז} וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת: {ח} וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְ-ה-ֹוָ-ה אֱ-לֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְ-ה-ֹוָ-ה אֱ-לֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן: {ט} וַיִּקְרָא יְ-ה-ֹוָ-ה אֱ-לֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה: {י} וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא: {יא} וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:

דבר ידוע הוא שרב הנסתר על הגלוי בפרשת בראשית, אין לה פשט כבשאר התורה. אולם אנו לא פטורים מלנסות לעמוד על ענינה של התורה. אנסה הפעם לעמוד במעט על הפסוקים דלעיל ועניינם.

שאלות רבות עולות מקריאתם:

מיהו נחש זה? נחש היודע לדבר והינו ערום מכל חיית השדה?

איזה מין עץ זה הוא עץ הדעת, ואומרת עליו חוה שהוא נחמד להשכיל? ועוד לאחר האכילה ממנו אכן נפקחו עניהם של אדם וחוה. לאחר האכילה מהעץ הם מבחינים שהם ערומים, וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת אולם למרות החגורות הם מתחבאים מאת השם ועדין מרגישים ערומים? האם יש קשר בין הנחש הערום לבין גילוי היותם ערומים?

לפרשת חיי שרה התשע״ט

נכתב לאור שיעור של מו״ר הרב יהודה שלוש שליט״א בנושא. 

אנו קוראים בפרשתנו את ההפטרה ״והמלך דוד זקן בא בימים״ חכמינו לא בחרו את ההפטרה הזו לפרשתנו רק משום שנאמר בדוד כעין באברהם שהוא זקן בא בימים, אלא משום שההפטרה כעין הפרשה עוסקת בהעברת המלכות מדור לדור. כמו דוד שעוסק בימיו האחרונים בהסדרת מלכותו של שלמה בנו כמוהו כאברהם אבינו שדאג וטרח בהעברת השרביט ליצחק בנו. היו לאברהם עשרה בנים ויש לוודא שלא יהיו עוררין על המשך ההנהגה שניתנה ליצחק. 

וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב.(בראשית כה, כח)

כיצד אהב יצחק את עשו? הוא לא ראה את רשעותו? והקב״ה אומר כי את יעקב אהבתי ואת עשיו שנאתי.                                 בס״ד לפרשת תולדות התשע״ט

כבר דברנו בעבר בענין אהבת יצחק לעשיו. והבאנו פרשנים שאכן יצחק טעה באהבתו זו, הוא סבר שעשיו ויעקב כיששכר וזבולון יהיו. הוא ראה את הצד המשלים. כדי לתקן העולם לא מספיק רק להיות רוחניים וקדושים, צריך גם כישרונות מעשיים ומשיכה לעולם הגשמי כדי שנוכל לתקנו.

הפעם ברצוני להציע כיוון מעט שונה להבנת הנושא:

בס״ד לפרשת ויצא התשע״ט

 וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה: {ב} וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם: {ג} וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ:

הפסוקים מציינים את הרקע להתעוררות יעקב אבינו לשוב לארץ. וזאת לאחר כעשרים שנה בבית לבן ולידת 12 ילדים מארבעת נשותיו. 

שאלה ראשונה, מהפסוקים משמע שיעקב לא שב לארץ  עד שלא שמע במפורש מאת השם לשוב לארץ, אז מה התועלת בזה ששמע את בני לבן מלכלכים עליו  וראה את פני לבן שהשתנו?

ועוד מה טוענים בני לבן, מה ההבדל בין כל אשר לאבינו שיעקב לקח לבין מאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה? וכיצד אפשר בכלל לטעון שיעקב לקח את כל אשר לאבינו, וכי לא נשאר ללבן כלום?

שאלה שלישית מדוע דוקא עכשיו זוכה יעקב לקבל נבואה ישירה מאת השם בהקיץ ולא בחלום הלילה כמו נבואותיו עד כאן? 

בס״ד לפרשת וישלח התשע״ט

תיקון החנופה ומידת הסבלנות של יעקב אבינו. סבלנות זו נראה שהולכת ונמשכת לכל אורך ההיסטוריה עד לביאת המשיח בב״א. 

בפרשת השבוע מסופר על חזרת יעקב לארץ ועל המפגש שלו עם עשיו אחיו. בהמשך על סיפור דינה ושכם ועל מעשה התרמית שעושים בני יעקב לאנשי שכם שמסתיים בהריגת כל גברי שכם בידי שמעון ולוי. 

במפגש עם עשיו, יעקב נוהג (לפחות לכאורה) בחנפנות מדהימה. ובין השאר אומר לעשיו:

 וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ:

והוא פלא גדול כיצד יעקב איש תם, בחיר האבות ואיש האמת, כך משפיל עצמו ומתחנחן לעשיו הרשע. ועוד פלא שמיד בתום המפגש עם עשיו, לאחר שיעקב מתחנן לעשיו שיואיל לקחת ממנו את המתנות ואומר:

קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח: 

 יעקב מתנתק בצורה מאוד קיצונית מעשיו ומדרך החנופה שנהג בה אך לפני רגע כלפי עשיו. 

ובעקבות דברי עשיו:

וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ: 

עונה לו יעקב:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן: 

יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה: