בס״ד לפרשת ויקרא התשע״ט

פרשת ויקרא עוסקת ברובה בקרבנות השונים, ביניהם נמצא קרבן החטאת. זהו קרבן המובא לכפר על חטאים שנעשו בשגגה.

למה עלינו להביא קרבן על שגגה, ולמה צריך כפרה? מתי המעשה נחשב שוגג ומתי נחשב כמתעסק שפטור מקרבן?

ראשית בפשיטות אנו יכולים להבין שיש לנו אחריות גם על הטעויות שלנו, ועל טעויות משלמים. ומסתבר שאם האדם כל פעם ישלם על הטעויות שלו הוא מאוד ישתדל להבא לא לטעות.

יותר מזה, אומר האלשיך השגגות שלנו מתחילות מעוונות במזיד, רק לאחר שהאדם נכשל במזיד בעבירה, נפרצת מערכת ההגנה ששומרת אותנו מהשגגות.

אבל גם אם נפטור עצמנו מאחריות מלאה לשגגות ולטעויות שלנו, עדין ברור שביכולתנו לקחת אחריות ולדאוג שהן לא תחזורנה.

בס״ד לפרשת שמיני התשע״ט

ביום חנוכת המשכן שהיה אחד הימים הכי חשובים בהיסטוריה של עם ישראל ושל העולם כולו, משה רבינו ואחיו הכוהנים ועם ישראל יחד איתם השתדלו לעשות ככל יכולתם, וציפו לירידת אש מן השמים, אש שתבשר את שביעות רצון השם מעבודתם, את הסליחה לחטאיהם ואת השראת השכינה במשכן שבנו לכבוד שמים. ירידת האש התעכבה ואהרן נלחץ שמא הוא האשם בכך. אולם לדברי רש״י דוקא מטרת העיכוב הייתה להראות שעבודת אהרן היא שהביאה לירידת האש וכך כולם ידעו שבחר בו השם ואף סלח על חטא העגל( רש״י ט, כד). או שירידת האש חיכתה למשה ואהרן שיברכו את ישראל (ומתוך הברכה גם ירדה השכינה כי כשאנו מברכים זה את זה אנו מכינים כלי לברכת השם שתרד).

בתוך כל זה נדב ואביהו נכנסו עם מחתות ברצון להקטיר קטורת. ואולי המניע למעשיהם ברצון ובציפייה שתרד האש משמים.

בס"ד מאמר לפרשת השבוע פרשת תזריע

אנו רואים שתוחלת החיים הולכת ועולה ברוך השם משנה לשנה, מה הסיבה לכך? ולאן אנו שואפים להגיע?

תשובה:

1. הסיבה כנראה הכי בסיסית הינה רמת ההיגיינה שעלתה פלאים בארץ ובעולם. האנשים כיום אולי פחות חזקים עם מערכת חיסונית חלשה יותר ( תודות לאנטיביוטיקה, כדורים נגד כאבים... וכדו') אבל פחות נחשפים לזיהומים ומחלות.
2. המודעות לאורחות חיים בריאים יותר הולכת ועולה ואיתה גם יכולות האבחון לזהות בעיות, קשיים, חולשות וחוסרים פיזיים או נפשיים. יחד עם המודעות גם האמצעים הכלכליים להשקיע במתן מענה לחוסרים השונים עלו פלאים.
3. עליית רמת ההשכלה. היקף השימוש בשכל ובחלקים הרוחניים שבאדם משפיע מאוד על דחיית התנוונות המוח ועל תוחלת החיים.
4. משמעות לחיים. מחקרים הראו שככל שיש לאדם יותר בשביל מי ומה לחיות, יותר טעם לחיים, יותר מימוש עצמי ושמחה הבאים איתם כך החיים מתארכים ומשתבחים.
5. חיבור לאלוהים. ככל שהאדם יותר מאמין, יותר משלים ומבין את מטרת החיים שלנו כאן עלי אדמות, יותר מתפלל ומדבר עם היושב במרומים כך החיים עוברים בשבילו יותר מהר, אולם דווקא נעשים יותר ארוכים.

בס"ד מאמר לפרשת מצורע ושבת הגדול התשע"ט

מצבו של עם ישראל במצרים ערב הגאולה מתואר בלשון הנביא יחזקאל " וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ; וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי.   רְבָבָה, כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי, וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים:  שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה.   וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָי יְ-ה-וִ-ה--וַתִּהְיִי-לִי.   וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן.   וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה, וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ; וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ, וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי.   וָאֶעְדֵּךְ, עֶדִי; וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל-יָדַיִךְ, וְרָבִיד עַל-גְּרוֹנֵךְ.   וָאֶתֵּן נֶזֶם, עַל-אַפֵּךְ, וַעֲגִילִים, עַל-אָזְנָיִךְ; וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, בְּרֹאשֵׁךְ.  וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף, וּמַלְבּוּשֵׁךְ שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה, סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן, אָכָלְתְּ; וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה.   וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם, בְּיָפְיֵךְ:  כִּי כָּלִיל הוּא, בַּהֲדָרִי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי עָלַיִךְ--נְאֻם, אֲדֹנָי יְ-ה-וִ-ה.  (פרק ט"ז פסוקים ו-יד)

בס"ד הדרך לחרות ערב פסח התשע"ט

אנו מתקרבים לחג הפסח שהינו גם חג החרות וזו הזדמנות להתבוננות מהי חרות אמיתית וכיצד נוכל להשיגה או לפחות להתקדם אליה?

ראשית, אפתח ואומר שבתפיסה היהודית החרות לא תלויה רק בשינוי התודעה שלנו, אנו בפסח מודים ומשבחים את השם שגאלנו לחרות, ואילו לא הוציאנו מעבדות לחרות הרי שלא היינו מגיעים לכך בעצמנו. אבל מכיוון שהוא כבר גאלנו ובטח רוצה לתת לנו ברכה עד בלי די, וכל שפע וחרות שאינינו מקבלים עדין, עלינו לבחון את עצמנו במה אנו מעכבים את עצמנו מלהתקדם. לכן ברור שאם חפצי חרות אנחנו, שומה עלינו קודם כל להתפלל ולבקש מאת השם אותה.