מעבר לדף מאמרים לפרשת מטות

בס״ד לפרשת בחוקותי

התורה בפרשתנו מביאה לנו את השכר, השפע , הבריאות , הביטחון, השלום והשלוה שנזכה להם אם נלך על פי דרך התורה. וכך אומרת:

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם:  וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם: וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב : וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב:  וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם:  וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ: וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם:  וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם:  אֲנִי יְ-ה-וָֹ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת: 

למה התורה לא ציינה את השכר שבעולם הבא ? כי אין לנו החיים כאן בעולם הזה דרך לאמת זאת. אנו מאמינים ובטוחים בשכר העולם הבא, הוא נרמז בתורה בכמה מקומות אבל לא אותו התורה מדגישה. השכר שהתורה כן מביאה בעצם מציב את היעד המרכזי בחיי העולם הזה- לתקן את העולם הזה ולהביאו להיות גן עדן עלי אדמות. ללא מלחמות, ללא חיות רעות, ללא עוני, ללא מחלות וכיוצא בזה.

אולם גם השכר הגשמי שהתורה כן מביאה טרם השגנו עד היום( לפחות לא באופן מלא כמו שמתואר בפרשה), אז חזרה שאלה למקומה, שכר שעד היום כבר אלפי שנים שלא קבלנו, מאין לנו שנזכה לו? ובאמת למה השם לא קיים עד כה את הברכות הללו?

בס״ד       לפרשת נשא התשע״ט

הפסוק שחותם את הפרשה:

וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו:

הנה פסוק זה מספר לנו את אופן התקשורת שבין משה רבינו לקב״ה . השם היה מדבר אליו ומשמיע למשה את קולות הדיבורים מבין שני הכרובים שבמשכן. 

ויש להתבונן מה זה עושה כאן, וכיצד קשור לנושאי הפרשה?

ומה החידוש בזה שמנקודה זו יצא הדיבור?

בס״ד לפרשת שלח התשע״ט

העם ביקש ממשה לשלוח אנשים כדי לחפור את הארץ. השם הציע למשה לשלוח אנשים שיתורו את הארץ. וכך אכן משה עשה, שלח אותם לתור את הארץ.

השימוש בשורש ת.ו.ר בתורה:

מופיע בנסיעת ארון הברית: וַאֲרוֹן בְּרִית יְ-ה-וָ-ה נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה.

בשפה עממית היינו מפרשים שהארון נוסע לחפש או להם מקום טוב. אולי במובן קרוב למילה לאתר.

הכלי יקר מפרש את השורש תור כך:

הקב"ה אמר ויתורו, שיש במשמעתו גם לשון יתרון כי רצה הקב"ה להראות להם יתרון הארץ על כל הארצות כמ"ש (שמות ג.ח) ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה. וטובה זו היא הטובה הרוחנית מצד היותה אוירא דמחכים (ב"ב קנח:) כי זה הכנה אל האדם לבא על ידו לכלל הטובה האמיתית כי אין לאדם יתרון תחת השמש זולתו ויתרון ארץ זה בכל היא (קהלת ה.ח).( עד כאן לשון הכלי יקר)

האם אותם אנשים הלכו באמת לתור את הארץ? בהמשך הסיפור מובא על יהושע וכלב :

וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם.

ולמה מציין הכתוב שהם מן התרים את הארץ? וכי אנו לא יודעים זאת?!

אלא נראה שבא לומר שהם יהושע וכלב באמת היו מהתרים את הארץ, הם הלכו על מנת לראות את יופיה ומעלותיה וכך היה , הם ראו והתלהבו ממנה מאוד, בעקבות זאת הם קרעו בגדיהם בראותם את דיבת הארץ יוצאת מפי המרגלים. ומה הלכו לראות שאר התרים חוץ מיהושע וכלב?

בס״ד 

בפרשת קורח מסופר לנו על מחלוקת שעוררו קורח ועדתו כנגד הנהגת משה ואהרן. משה רבינו מנסה לכבות את להבות המרד, ובינתיים הוא פונה אל השם ומתפלל שהשם לא יקבל את מנחתם.

וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל יְ-הֹ-וָ-ה אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם:

וצריך עיון למה משה נלחץ שהשם יקבל את מנחתם ומבקש מהשם שלא יקבלה? וכי עיני משה צרות בזכויות של מישהו ?

ומה הקשר בין בקשתו לבין טענתו ״לא חמור אחד מהם נשאתי״ ?

כיצד יכול בשר ודם בכלל לומר לריבונו של עולם שלא יקבל מנחה של מישהו, ומה ענינו של משה העניו מכל האדם, למנוע שכר של מישהו אם מגיע לו?

בס"ד לפרשת חוקת התשע"ט

מובא בפרשתנו:
וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, כָּל הָעֵדָה, מִדְבַּר צִן, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ, וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה, וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן. וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה, וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר: "וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה. וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל יְהוָה אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ? וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה? לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן, וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם, וַיֵּרָא כְבוֹד יְ-ה-וָ-ה אֲלֵיהֶם. {פ}
וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה, אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו, וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְ-ה-וָ-ה, כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ. וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע, וַיֹּאמֶר לָהֶם: "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים: הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם?". וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם, וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.

בס״ד

כנראה שבשנים קדמוניות לא היתה עולה שאלה כזו בכלל, אבל כיום כשהעולם לא כל כך מחשיב את כוחה של קללה, נראה לנו מוזר שאומה כך תבחר להילחם בנו. 

ראשית הבה ונראה את הרקע לבחירתם בקללות:

וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי: {ג} וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

בפשיטות מלחמת ישראל בסיחון מלך האמורי ובעוג מלך הבשן וניצחונותיהם המזהירים הפילו את חיתתם על עמי האזור ועל מואב. ומסתבר שהמואבים אמרו לעצמם אם האמורי לא עמדו בפני ישראל, מי אנו שנצליח לעמוד בפניהם. 

אבל באמת הסיפור יותר עמוק וחכמת בלק ועמו גם כן. מבאר כאן הנועם אלימלך( רבי אלימלך מליזנסק) :

"וירא בלק כו' אשר עשה ישראל לאמורי", והבין שבודאי מחמת גודל צדקת ישראל נצחו לסיחון ועוג, 

(עד כאן) . בלק הבין מה שהרבה מנהיגים היום לא מבינים, הוא הבין שהנצחונות במלחמות ( לפחות של עם ישראל), מתחילות מהזכויות של העם מצדקת הדרך שלהם. ( וחלילה להיפך כשמצב האומה ירוד) . זהו אחד המסרים הכי בולטים בספרי התנ״ך. 

יותר מזה הבין בלק בחכמתו וכך מוסיף לבאר הנועם אלימלך :

או יאמר עד"ז "וירא בלק כו'", כי בלק היה מבין בישראל שיכולין לפעול בדיבור שלהם כל מה שרוצים, ע"ד שאמרו הצדיק גוזר והקב"ה מקיים, וזהו "וירא" לשון הבנה, שהבין "את כל אשר עשה ישראל" הוא "לאמורי", כלומר בשביל אמורי הוא הדיבור, וזהו שאמרו אין כחו אלא בפיו.(עד כאן)