הפסוקים בתורה
מובא בפרשת שמות (שמות ד, א-ט):
"וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא־יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא־נִרְאָה אֵלֶיךָ יְ-הֹוָה׃ וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְ-הֹוָה מַה־זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה׃ וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנׇס מֹשֶׁה מִפָּנָיו׃ וַיֹּאמֶר יְ-הֹוָה אֶל־מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ׃ לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי־נִרְאָה אֵלֶיךָ יְ-הֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב׃ וַיֹּאמֶר יְ-הֹוָה לוֹ עוֹד הָבֵא־נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג׃ וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל־חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל־חֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה־שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ׃ וְהָיָה אִם־לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן׃ וְהָיָה אִם־לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן־הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת׃"
בס"ד פרשת וארא התשפ"ו
תשובת ה' למשה – מדוע הסבל?
בפתיחת הפרשה משיב הקב"ה למשה רבנו על תמיהתו הכואבת בסוף הפרשה הקודמת: מדוע מאז ששלחת אותי להוציא את בני ישראל ממצרים, המצב רק הולך ומחמיר?
"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֶל־מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְ-הֹוָה׃ וָאֵרָא אֶל־אַבְרָהָם אֶל־יִצְחָק וְאֶל־יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְ-הֹוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם׃ וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת־אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר־גָּרוּ בָהּ׃ וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת־נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת־בְּרִיתִי" (שמות ו, ב-ה).
תשובת ה' למשה, בתמציתה, היא זאת: אני מבקש להיוודע בעולם בשמי הנשגב – שם הוי"ה. כרתי ברית עם האבות לתת לכם את ארץ ישראל, וטרם מילאתי הבטחה זו. אני רואה את הסבל הנורא שאתם סובלים במצרים. הסבל הוא הכנה הכרחית לירושת הארץ, וירושת הארץ, בתורה, היא הכנה לגילוי שם הוי"ה המלא בעולם.
זהו הסיפור על רגל אחת. אך מכאן צומחות שאלות מהותיות: מה כל כך חשוב בגילוי שם ה' שמצדיק את כל הסבל והגלות? ומדוע, עד היום הזה, גילוי שם ה' עדיין לא הושלם?
בס״ד לפרשת בא התשפ״ו
בפרשת בא אנו נתקלים בפסוקים משמעותיים המתארים את יציאת מצרים: ״וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה׃ וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כׇּל־צִבְאוֹת יְ-הֹוָה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם״ (שמות יב מ-מא).
הפסוקים מלמדים אותנו שהיה קץ מוגדר למשך זמן השעבוד של בני ישראל במצרים. כאשר הושלם החישוב המדויק, יצאו אבותינו ממצרים. עד כמה מדויק היה הקץ הזה? התשובה טמונה בביטוי ״בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה״ – באותו יום ממש בו הגיע למספר 430 השנים.
נייר עמדה
מאת: הרב בועז מלט, מכון תורת המדינה
תקציר מנהלים
נייר עמדה זה מציג יוזמה חקיקתית לשלילת אזרחות ממחזיקי נשק בלתי חוקי. היוזמה מבוססת על הערכה כי מדובר בתופעה בעלת היקף חסר תקדים (400-500 אלף נשקים), שכיחות גבוהה, ושלטווח הארוך מהווה סכנה קיומית למדינת ישראל. החקיקה הקיימת, על אף החמרתה בשנת 2021, לא הצליחה לבלום את התופעה. שלילת אזרחות מוצעת כאמצעי הרתעה יעיל יותר מכליאה, תוך התבססות על עקרונות תורניים של 'מורד במלכות'.


