ממשכן משה למקדש שלמה ולמקדש מלך המשיח.
בס"ד
לפרשת תרומה התשפ"ד
החזון-חיבור שמים וארץ. יעקב אבינו חלם עליו. עם ישראל ביציאת מצרים זכה לחוות את החיבור הנפלא הזה במעמד הר סיני. בניית המשכן כבר אפשרה חיבור מתמשך של שמים וארץ. מחד, משכן משה היה פחות במדרגתו ממקדש שלמה המלך-הבית הראשון, ומאידך היתה מעלה מיוחדת למשכן משה שלא היתה במקדש שלמה. בבית השלישי שיבנה בע"ה במהרה בימינו נזכה לחבר את מעלותיו המיוחדות של מקדש שלמה עם מעלותיו המיוחדות של משכן משה.
בס"ד לפרשת תרומה התשפ"ג
הפרשה שלנו מספרת סיפור אוטופי, ה' שבשמיים אביהם של ישראל רוצה לגור איתם, והם נותנים בשמחה מכל הדברים החמודים שלהם בשביל לבנות את המשכן המשותף, אבל במדרשי חז"ל במדרש רבה וגם בתנחומא מובא שלסיפור הזה קדמה הקדמה לא הכי נעימה והיא חטא העגל!
אז נכון שהציווי על הקמת המשכן מובא בפרשתנו וסיפור חטא העגל מסופר בפרשת כי תשא דהיינו עוד שתי פרשות.
אבל צריך לדעת שלכל הדעות התורה לא תמיד מקפידה על הסדר הכרונולוגי, ויש מקומות שהסדר של התורה הוא לא לפי הסדר, ובלשון חז"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה.
אבל אם אכן הציווי נאמר לאחר החטא, אז באמת מה גורם לתורה לספר את התוצאה שהיא בניית המשכן לפני שהיא בכלל מספרת לנו את סיפור החטא?
בס"ד לפרשת תרומה התשפ"ב
המסכים המופיעים בפרשה לא דומים למסכים שאנו משתמשים בהם כיום. במשכן היו שני מסכים ופרוכת אחת:מסך אחד בפתח החצר של המשכן, מסך שני בפתח המשכן, והפרוכת שהבדילה בין הקודש לקודש הקדשים בתוך המשכן. מה תפקידם ככלל של המסכים? מה ההבדל בין הפרוכת לבין המסכים? היכן אנו פוגשים את המסכים בחיינו הפרטיים?
בס"ד לפרשת תרומה התשפ"א
אז בקצרה, נהיינו לעם, יצאנו מצרים, חצינו את ים סוף, עמדנו במעמד הר סיני, קיבלנו את עיקרי התורה בפרשת יתרו. התחלנו להבין מהן הציפיות של הקב"ה מהעם הנבחר, בעיקר את הציפיות מהפרט. בפרשת משפטים צללנו במעבר חד לפרטים מעשיים שרובם בעניינים שבין אדם לחברו. כיצד לבנות חברה אנושית מתוקנת. ובפרשת תרומה שוב במעבר חד התורה מכוונת אותנו לשים במרכז חיינו את המקדש, את הסינכרון המתמיד עם השם, עם שורש ההויה שלנו. ללמדנו שלא יעזרו לנו כל החוקים והמשפטים הכי טובים שיש, אם לבנו יהיה חלילה פונה מאת השם. הנאמנות להשם היא הנאמנות לעצמיותנו. היא המצמיחה את אישיותנו המיוחדת.
בס"ד לפרשת תרומה התש"פ
בארון הברית אומר הכתוב על הכרובים:
וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל-הַכַּפֹּרֶת, וּפְנֵיהֶם, אִישׁ אֶל-אָחִיו; אֶל-הַכַּפֹּרֶת--יִהְיוּ, פְּנֵי הַכְּרֻבִים. (שמות כה,כ)
בשולחן לחם הפנים אומר הכתוב:
וְנָתַתָּ עַל-הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים, לְפָנַי תָּמִיד. (שמות כה,ל)
ובמנורה אומר הכתוב:
וְעָשִׂיתָ אֶת-נֵרֹתֶיהָ, שִׁבְעָה; וְהֶעֱלָה, אֶת-נֵרֹתֶיהָ, וְהֵאִיר, עַל-עֵבֶר פָּנֶיהָ. (שמות כה,לז)
ביחס לכרובים נאמר, וּפְנֵיהֶם, אִישׁ אֶל-אָחִיו, ביחס ללחם הפנים המונח על השולחן נאמר לְפָנַי תָּמִיד, וביחס לנרות המנורה נאמר וְהֵאִיר, עַל-עֵבֶר פָּנֶיהָ. מה אנו יכולים ללמוד מפנים אלו, מה משמעותם?
בפשיטות אנו רואים כאן פנים בשלושה מימדים: בכרובים- בן אדם לחברו.
בשולחן- בן אדם למקום,
במנורה - בן אדם לעצמו.
בס״ד לפרשת תרומה התשע״ט
מה תפקידו? למה היה עשוי מנחושת? מה היה גובהו של המזבח? מה אנו למדים ממיקומו של המזבח?
כמובן בית המקדש נחרב כי חטאנו ולא שמרנו הברית עם השם. אולם כלל נקוט בידינו: אם הראשית של דבר הינה זכה לא יבוא ההעדר לדבר. כך למדנו בפרקי אבות רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר, כָּל כְּנֵסִיָּה שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם,
סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָה לְהִתְקַיֵּם : אז שומה עלינו להבין מה החיסרון שהיה בראשית יסוד הבית שבעטיו הגיע החורבן?
בס"ד לפרשת תרומה התשע"ז
מובא בתחילת הפרשה:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי
השאלה בפסוק בולטת למה לקחת אם ממילא מתנדבים?
רש"י ועוד מפרשים מסבירים שמדובר בפסוקים על סוגי נדבות שונים: חלקן נלקחו מכולם בשווה, אלו תרומות מחצית השקל, וחלקן התקבלו כפי נדבת הלב של התורמים. הלשון תיקחו- מוסבת על מחצית השקל שנלקחה מכולם, ותרומתי- זה מנדיבי הלב.
אבל בפשט הפסוק הכוונה שאפילו מאותם שנדבו מלבם גם מהם תיקחו, כביכול בכוח, אולי בשעת ההתנדבות הם הכריזו שיתנו סכומים גבוהים, אבל אחר כך כשבאים לממש את הנדבה הם מתקררים, אפשר בתשלומים? אולי תחזור מחר וכדו׳. לזה צריך גבאים תקיפים שדואגים לממש את הבטחות האנשים. לכן אומר תיקחו.
בס"ד עש"ק פרשת תרומה שנת תשוע"ה.
יח וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים, זָהָב; מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם, מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת. ט וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה, מִזֶּה, וּכְרוּב-אֶחָד מִקָּצָה, מִזֶּה; מִן-הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת-הַכְּרֻבִים, עַל-שְׁנֵי קְצוֹתָיו. וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל-הַכַּפֹּרֶת, וּפְנֵיהֶם, אִישׁ אֶל-אָחִיו; אֶל-הַכַּפֹּרֶת--יִהְיוּ, פְּנֵי הַכְּרֻבִים.
שואלים הפרשנים למה אומרת התורה ועשית שנים כרובים ולא שני כרובים?
מה ההבדל בין לשון שנים לשני?
בס"ד עש"ק פרשת תרומה
יש להתבונן בעניינם של הכרובים, מה היה תפקידם במקדש? לכאורה אין להם כל שימוש מעשי בשונה משאר כלי המקדש, לעומת זאת יש להם פנים גוף וכנפיים, וקשה להבין עניינם שהלא התורה כל כך נלחמת בהגשמת האלוה ובעבודה זרה, ולמרות זאת מצוה לשים את הכרובים בקודש הקודשים??
בס"ד כ"ט שבט התשע"ד
מה תפקידו של השלחן במקדש ? כנגד איזה חלק בנפש האדם הוא מכוון? מה העבודה הרוחנית השייכת אליו?
בית המקדש נועד להשראת שכינה בישראל. להורדת השפע הא-לוהי לעולם הגשמי. לחבור שמים וארץ. הוא היה בנוי בסדר מדויק, המקביל למבנה העולמות ולמבנה נפש האדם. כך אנו רואים שכל החושים היו שותפים במלאכת המקדש. כלי המקדש מכוונים כנגד איברי האדם המרכזיים ואף מיקומם במקדש בהתאם לכך.
המקדש התחלק לשלושה חלקים: העזרה ( ובמשכן היה החצר). ההיכל. קודש הקדשים.
פרשת תרומה העוסקת בהוראות בניית המשכן וכליו, לאחר הציווי על תרומת חומרי הגלם למלאכה, פותחת בציווי על בניית ארון הברית. מה ענינו של הארון? ומדוע הוא נגנז ?
ארון הברית היה הכלי היותר מקודש במקדש, היחידי שעמד בתוך קודש הקודשים, מלבד משה רבנו שיכל להכנס לשם תמיד, מותר היה להכנס לשם רק ביום הכיפורים רק לכהן הגדול ורק בתנאים מיוחדים. הוא גם הכלי היחיד שלא נעשית בו כל מלאכה במקדש. הוא גם הכלי היחיד שאין לו תחליף, אנו יכולים להסתדר גם בלי המנורה הגזולה מבית המקדש הנמצאת בותיקן, כי אנו יכולים לבנות אחרת כמותה, וכן שאר הכלים, אבל ארון הברית, גם אם נבנה אחר כמותו, אין לו כל משמעות בלי התוכן שלו.
בארון הברית היו מונחים לוחות הברית, השלמות וגם השבורות, ספר תורה של משה רבנו, צנצנת המן והמטה של משה, בלעדיהם אינו חשוב כלל.
הקב״ה מצוה עלינו לקחת לו תרומה, וכן לעשות לו מקדש.
וכך בעצם כל המצוות כולן הינן ל"צורך גבוה". שומה עלינו לקיימן לשם שמים, לעשותן רק כי זה רצון אבינו שבשמים.
מצד שני- מיסודות באמונה שלנו, הידיעה שהקב״ה לא חסר כלום, ואינו זקוק לשום דבר מאיתנו. הוא מושלם בתכלית השלמות.
אם כן למה הוא מצווה אותנו, ויקחו לי תרומה או ועשו לי מקדש וכדו׳? הרי לא חסר לו כלום?
גם כשאנו פונים בתפילה לפני ריבונו של עולם, ומבקשים ממנו שירחם עלינו שיפרנס, ירחם, ירפא ויברך אותנו. האם אנו בתחינותינו משנים את רצונו של ה׳ יתברך?!
אנו מוצאים את ציווי התורה על שמירת השבת מצורף לציווי המשכן, עוד כשהשם מצווה את משה על בניית המשכן, שם בא הציווי על השבת לאחר כל מצוות המשכן(שמות לא, יב).
וגם בפרשיות הביצוע בפרשת ויקהל, מופיעה מצוות השבת אבל ראשונה לפני כל ציווי המשכן.
צריך להבין מדוע משה רבנו הפך את הסדר, וצווה על השבת לפני הציווי על המשכן?
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"
בשביל מה לבנות משכן?אין לה' היכן לגור?האם אין כאן איזו בחינה של הגשמת האלוה חלילה?שמא ה' נכנע לעם לאחר חטא העגל והסכים לאמצעי תקשורת ויזואליים?