בס"ד | פרשת במדבר, התשפ"ו
הפטרת פרשת במדבר נפתחת בדברי הושע הנביא:
וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא־יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר־יֵאָמֵר לָהֶם לֹא־עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל־חָי׃ (הושע ב, א)
הקשר עם הפרשה מובן: פרשת במדבר עוסקת בספירת עם ישראל, וגם ההפטרה עוסקת במספר עם ישראל – אולם מנקודת מבט אחרת לגמרי. מן הפסוק הקצר הזה מסתעפות שאלות עמוקות בהלכה, במדרש ובחזון הגאולה, ועליהן נעמוד בדברינו.
הנה, על פי הפשט, ספר בראשית ושמות הינם ספרים שנעים על ציר הזמן – יש בהם סדר כרונולוגי. (יש בהם לעיתים פסוקים שכנראה משה רבנו הכניס מאוחר יותר, כי התורה נכתבה על ידי משה רבנו מאות שנים אחרי התרחשות המאורעות, ואז חלק מן האירועים קיבלו מבט אחר ממקום של עם ישראל, כגון המשפט עַל־כֵּן לֹא־יֹאכְלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל־כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה (בראשית לב, לג), אך ככלל הם מסודרים לפי סדר הזמנים). ספר ויקרא אינו ספר כרונולוגי – הוא מעל לזמן. ספר במדבר חוזר להיות ספר כרונולוגי, אבל עם "שיבושים" מובנים בנוגע לציר הזמן. מהם למדו חכמי ישראל את הכלל: "אין מוקדם ומאוחר בתורה".
יש להתבונן: מדוע כך סודר ספר במדבר? ומה המשמעות העמוקה של הכלל הזה המדובר? האם הכלל הזה גם יכול להסביר לנו כמה סיפורים ועניינים בספר?
מה מיוחד במפקד הפותח את חומש הפקודים?
לכאורה, ספר ויקרא היה אמור לסיים את התורה. הלוא הוא מסתיים:
אֵלֶּה הַמִּצְוֺת אֲשֶׁר צִוָּה יְ־הֹוָה אֶת־מֹשֶׁה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי׃
אלה ואין בלתם! בהר סיני נחתמה התורה. כאשר חכמינו זיכרונם לברכה רוצים להוכיח שאין נביא רשאי לחדש דבר בתורה, הם מביאים את הפסוק הזה שחותם את ספר ויקרא. אם כך, למה נועד ספר במדבר?
פרשת במדבר עוסקת, בין השאר, בסידור חניית עם ישראל במבנה מסודר סביב המשכן:
וַיְדַבֵּר יְ־הֹוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר׃ אִישׁ עַל־דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל־מוֹעֵד יַחֲנוּ׃ (במדבר ב, א-ב)
מובא בפרשת במדבר:
וַיְדַבֵּר יְ־הֹוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר׃ אִישׁ עַל־דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל־מוֹעֵד יַחֲנוּ׃ (במדבר ב, א-ב)
ספר במדבר הוא ספר המדבר. המדבר הוא מקום הסְפַר – מקום שאינו מקום יישוב, חשוף לסכנות, לחיות רעות, ולפעמים גם לשודדים ולאנשי בליעל. גם ספר במדבר הוא ספר המתאר בהרחבה ניסיונות, נפילות ומשברים של עם ישראל. ודווקא במדבר ניתנה התורה.
ואכן, התורה נועדה, בין השאר, להדריך אותנו בדרך שהיא לעיתים דרך חתחתים, בחושך, בגלות. היא גם נותנת דרך תשובה לחוטאים. לזה נועד הספר הזה! התורה ניתנה למי שמסוגל ליפול. הסיפור של העולם הזה הוא סיפור של סולמות וחבלים, עליות ומורדות, נפילה ותקומה.
בשלושה דברים ניתנה התורה: במדבר, באש ובמים.
במדבר – דכתיב: וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינָי.
באש – דכתיב: וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ כִּי יָרַד עָלָיו יְ־הֹוָה בָּאֵשׁ.
במים – דכתיב: גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם. מה אלו בחינם לעולם, אף דברי תורה בחינם לעולם (עד כאן לשון המדרש).
התורה מציינת בכמה מקומות את קדושת הבכורות. ביניהם:
קַדֶּשׁ לִי כָל־בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל־רֶחֶם (שמות יג, א), או כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל־בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל־בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי יְ־הֹוָה׃ (במדבר ג, יב)
ויש להבין: את שורשה של קדושה זו, מדוע נפסלו הבכורים מן הכהונה, וכיצד התורה מצווה על פדיון הבכורים כבר ביציאת מצרים, עוד לפני חטא העגל? גם השם לא עושה דבר לחינם, ואם בחר בבכורים בטח יש לכך תכלית – אז מה תכליתה של הבכורה?
פרשת במדבר עוסקת, בין השאר, במספר בני ישראל כשנה לאחר היציאה ממצרים, טרם נסיעתם מהר סיני לכיוון ארץ ישראל.
הפלא: שבט לוי הקטן ביותר
עיון במפקד מגלה ששבט לוי היה השבט הקטן ביותר. מספרם לא מגיע לחצי מגודלו של השבט הקטן בישראל. והוא פלא: דווקא שבט לוי, שלא חטא בעגל ולא התמעט במגפה – למה הם הקטנים ביותר?
בשפה המדוברת אנו רגילים לחלק ביניהם כך: עבודה – כל סוגי פעולות בני האדם; מלאכה – אלו עבודות שבהן יש עבודת כפיים.
ברם, עיון בפרשתנו, פרשת במדבר, מלמדנו אחרת.
עבודת משפחות הלוי
ספר במדבר פותח בציווי השם יתברך למנות את עם ישראל, וכך פותח:
וַיְדַבֵּר יְ־הֹוָה אֶל־מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר׃ שְׂאוּ אֶת־רֹאשׁ כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל־זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם׃ מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל־יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן׃
ספירת עם ישראל חוזרת על עצמה כמה פעמים בתורה, ובפירוט רב. צריך להבין מה מטרתה ומה סכנתה. בייחוד ננסה לברר: מה תפקידה בפרשתנו?


