יעקב אבינו בחיר האבות חוזר הביתה ושב לארץ החלומות. מעשה אבות סימן לבנים, גם בני יעקב אחרי שנות הנדודים בגלות חוזרים הביתה לארץ היהודים. גם הסמל של הביאה השלישית לארץ שהיא בית המקדש השלישי, מכונה בחזון הנביאים בית אלוהי יעקב, יש קשר בין יעקב אבינו לבין הסיפור של הבית השלישי. חזרת יעקב לארץ מבטאת אצל ילדיו את סוף הגלות. וכמו יעקב הנאבק במלאכו של עשיו אנו ילדיו מתמודדים עם צאצאיו של עשיו המנסים לפגוע בנו.
למרות המכה שהוא חוטף,המאבק מסתיים בניצחון של יעקב, המלאך מנסה לסגת "וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר" יעקב מוכן רק בתנאי אחד "וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם־בֵּרַכְתָּנִי"
הגמרא מביאה: ויאמר שלחני כי עלה השחר, אמר לו גנב אתה או קוביוסטוס אתה, שמתיירא מן השחר? אמר לו מלאך אני ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו.(מסכת חולין צ"א)
זה נראה לא הגיוני, איך יכול להיות שבדיוק עכשיו הגיע הזמן של המלאך של עשיו לומר שירה, ולמה זה אמור להזיז ליעקב בכלל?
בס"ד לפרשת וישלח התשפ"ג.
יעקב אבינו עבד קשה על הכסף שלו. בפרשה הקודמת אנו קוראים על התחבולות שעושה יעקב אבינו כדי לקבל את שכרו מלבן, כמה קשה הוא עבד כדי לקבל את המגיע לו, ועכשיו ככה ביעף יעקב שולח מנחה לעשו של מאות בעלי חיים, בסך הכל 580 ראש, למה? מפני מה יעקב נותן לו ככה את מה שכל כך עבד עליו?
גם על פי הסוד ישנה כאן פרשה רגישה מאוד, מדוע יעקב שהוא סמל האמת והקדושה מפרנס את עשיו סמל השקר השנאה והטומאה?
בס"ד לפרשת וישלח התשפ"ב
וַיָּקׇם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת־שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת־שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת־אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק׃ וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת־הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ׃[1]
למה יעקב אבינו עובר באמצע הלילה את היבוק? לאיזה כיוון הוא עבר,קדימה לכיוון עשו או אחורה? אם עבר לכיוון עשו הרי הוא דוקא מתקרב לסכנה, ואם עבר לאחור למה בכלל שלח מלאכים לעשו כדי לפגוש אותו?
בס"ד
בפרשת וישלח מסופר לנו סיפור מאוד מוזר, יעקב אבינו בדרכו חזרה לארץ ישראל לאחר שנים רבות בבית לבן. הוא מתכונן לפגישה מאוד לא פשוטה עם עשיו אחיו, בינתיים הוא מעביר את משפחתו את היבוק ונשאר לבדו בצד השני, ואז "זוכה" להתמודדות עם מי שמתואר בתחילה כאיש ובהמשך מתגלה כמלאך. חז"ל מציינים שזה המלאך הינו שרו של עשיו, יוצא שהתמודדות זו הינה התמודדות רוחנית עם הכוח הרוחני של עשיו, מאחורי המאבקים הארציים מתרחשים מאבקים כאלה בעולמות רוחניים. לניצחון גשמי מול האויבים צריך לקדום ניצחון רוחני ומוסרי כנגד הכוחות הרוחניים שלהם, כנגד השר שלהם.
וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר׃
וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵֽאָבְק֖וֹ עִמּֽוֹ׃
וַיֹּ֣אמֶר שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַֽׁלֵּחֲךָ֔ כִּ֖י אִם־בֵּרַכְתָּֽנִי׃..
וַיִּֽזְרַֽח־ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ כַּאֲשֶׁ֥ר עָבַ֖ר אֶת־פְּנוּאֵ֑ל וְה֥וּא צֹלֵ֖עַ עַל־יְרֵכֽוֹ׃
עַל־כֵּ֡ן לֹֽא־יֹאכְל֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַיָּרֵ֔ךְ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י נָגַע֙ בְּכַף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּגִ֖יד הַנָּשֶֽׁה׃[i]
מה משמעות המאבק עד עלות השחר? מה משמעות הפגיעה ששרו של עשיו פגע בירך יעקב? למה כה חשוב ליעקב לקבל ברכה מהמלאך הזה? והשאלה האחרונה מה ענין איסור גיד הנשה הנספח לסיפור?
בס"ד לפרשת יישלח התש"פ
מדוע יעקב אבינו כך משפיל את עצמו ומתחנן לעשיו, שולח לו מתנות, מנסה למצוא חן, משתחווה אליו שבע פעמים. השאלה נשאלת משלושה פנים
- 1מצד שהשם הבטיח לו שישמור אותו בדרכו. מה יש לו לירא?
- 2מצד שהוא כבר ניצח את שרו של עשיו, אז אם המלאך לא יכול היה ליעקב בטח שעשיו עצמו לא היה יכול לנצחו,
- 3מצד שהחנופה מידה מגונה ביותר ויעקב הוא איש האמת הפך החנופה ?
בס״ד לפרשת וישלח התשע״ט
תיקון החנופה ומידת הסבלנות של יעקב אבינו. סבלנות זו נראה שהולכת ונמשכת לכל אורך ההיסטוריה עד לביאת המשיח בב״א.
בפרשת השבוע מסופר על חזרת יעקב לארץ ועל המפגש שלו עם עשיו אחיו. בהמשך על סיפור דינה ושכם ועל מעשה התרמית שעושים בני יעקב לאנשי שכם שמסתיים בהריגת כל גברי שכם בידי שמעון ולוי.
במפגש עם עשיו, יעקב נוהג (לפחות לכאורה) בחנפנות מדהימה. ובין השאר אומר לעשיו:
וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ:
והוא פלא גדול כיצד יעקב איש תם, בחיר האבות ואיש האמת, כך משפיל עצמו ומתחנחן לעשיו הרשע. ועוד פלא שמיד בתום המפגש עם עשיו, לאחר שיעקב מתחנן לעשיו שיואיל לקחת ממנו את המתנות ואומר:
קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח:
יעקב מתנתק בצורה מאוד קיצונית מעשיו ומדרך החנופה שנהג בה אך לפני רגע כלפי עשיו.
ובעקבות דברי עשיו:
וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ:
עונה לו יעקב:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן:
יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה:
בס״ד. לפרשת וישלח שנת התשע״ז
בפרשתנו אנו מלווים את יעקב אבינו בשובו לארץ ישראל לאחר הגלות הארוכה בבית לבן. יעקב שולח להודיע לעשיו אחיו שהוא חוזר לארץ, מבקש לקבל מעשיו אחיו ״הסכמה״ לשיבת ציון. מבקש את אישור האו״ם להקמת המדינה. יעקב לא רוצה להיכנס לארץ בהיחבא, אבל מצד שני הוא חושש מהמפגש עם עשיו, והוא נערך אליו בשלושה דרכים: שולח לעשיו דורון, מתפלל ומתכונן למלחמה.
אומרת התורה:
{ח} וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: ובהמשך כשמתפלל לה׳ שיצילהו אומר גם:
{יב} הַצִּילֵנִי נָא מִיַד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים:
למה בכלל היה ירא?
מה ההבדל בין וַיִּירָא לבין וַיֵּצֶר?
בכל אופן מה פשרה של יראה זו?
ראשית חשוב להקדים ולברר את ההבדל בין פחד ליראה?
בס״ד עש״ק פרשת וישלח שנת תשוע״ה
בפרשתנו אנו פוגשים בסיפור קשה ורב עלילות.
ראשית הסיפור מתחיל בתאוות שכם בן חמור לדינה בת יעקב. הוא חושק בה ומחפש דרך להשיג אותה. לצורך כך מארגנים לבנות שכם טיול ושלל פעילויות אווטדור בסביבת מחנה יעקב, אשר חונה ממזרח לעיר שכם. דינה יוצאת לראות את הבנות ומצטרפת לפעילות. הבנות מושכות אותה לאט לאט לתוך העיר שכם, ושם כבר היתה הדרך קצרה לשכם לתפוס אותה. וישכב אתה ויענה. אבל הוא לא מסתפק בזה, עכשיו הוא רוצה לשאתה לאישה, לצורך כך חמור אביו יוצא לדבר עם יעקב. יעקב משום כבוד המשפחה מעדיף לחכות לבניו שיחזרו מן השדה והם ידברו עם שכם, כשמגיעים הבנים מן השדה הם מנהלים בעורמה רבה את המשא ומתן עם חמור. ומה הערמה?
בפרשת וישלח המספרת על חזרת יעקב אבינו לארץ. מתוארת פגישת יעקב ועשיו אחיו. יעקב אבינו ירא מהפגישה ונערך אליה בדרכים שונות.
בין השאר הוא פונה בתפילה להשם ומבקש :
{יא} קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:
{יב} הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים:
{יג} וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב:
פשט הדבר הינו שיעקב אומר לקב״ה, כל החסדים שעשית עמדי גדולים לעין ערוך מזכויותיי. ״לא הייתי ראוי לכל אותם החסדים״ אומר הספורנו.
כך מבשר השם ליעקב כאשר הוא חוזר לבית אל לאחר שנות נדודיו, וכך אומר:
{י} וַיֹּאמֶר לוֹ אֱ-לֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל: (בראשית לה,י)
וכבר שרו של עשיו לאחר האבקותו עם יעקב מבשר לו על השינוי בשמו.
מה מבטא שינוי השם? ולמה למרות שהשם שינה את שמו, אנו רואים שה׳ שב לקראותו יעקב שנים אחר כך עת נגלה אליו במראות הלילה בבאר שבע, כאשר היה בדרכו למצרים לראות את יוסף:
א וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ, וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע; וַיִּזְבַּח זְבָחִים, לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק. ב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי. ג וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ; אַל-תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה, כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם. ד אָנֹכִי, אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי, אַעַלְךָ גַם-עָלֹה; וְיוֹסֵף, יָשִׁית יָדוֹ עַל-עֵינֶיךָ. (בראשית מו א-ד).
התלמוד במסכת ברכות מבאר את השינוי שהשם לא עקר את השם יעקב אלה רק הוסיף לו השם ישראל.
ולמה אצל אברהם נעקר שמו הראשון אברם לגמרי ויעקב לא?
מעשי אונס לצערנו מלוים את האנושות מאז אונס דינה ועד היום.
מה דינו של האונס נערה? מה ההצדקה להרוג את כל העיר שכם?
יעקב אבינו כאן לאחר המעשה מבקר את מעשיהם, ולפני מותו ׳מקלל ׳את שמעון ולוי ואומר:
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים--כְּלֵי חָמָס, מְכֵרֹתֵיהֶם. ו בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי: כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר. ז אָרוּר אַפָּם כִּי עָז, וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה; אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל.
אבל קשה עליו כי בפרשת וישלח לאחר ששכם עינה את דינה מסופר כך.
וְיַעֲקֹב שָׁמַע, כִּי טִמֵּא אֶת-דִּינָה בִתּוֹ, וּבָנָיו הָיוּ אֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה; וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב, עַד-בֹּאָם. וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם, אֶל-יַעֲקֹב, לְדַבֵּר, אִתּוֹ. (בראשית לד, ה).
אז למה אתה כועס עליהם, אתה שמעת על הנבלה והחרשת עד בוא ילדיך, יכולת להשתתף בקבלת ההחלטות, אבל נתת להם לנהל את הענינים. למה לא מנעת אותם מלבצע את מזימתם? ועוד שמלשון הפסוק משמע שכל הבנים היו שותפים לעניין, כמו שנאמר:
וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם: (שם יג) אז למה לא כעסת על כולם, למה רק על שמעון ולוי?