בס"ד ט"ו טבת התשפ"ד

שאלה: 

 אנו גרים בגבעה גדולה בשטח ואנו רק כמה משפחות בודדות לעת עתה. האם אנו יכולים לערב את כל שטח הגבעה, או צרכים שהשטח המעורב יהיה ברובו מיושב?

תשובה:

אם עושים מחיצה גרועה (או שתי או ערב) אזי כאשר שובת באותה גבעה רק יהודי אחד או שנים יש מגבלת שטח. מותר לו לערב רק עד בית סאתיים דהיינו מאה אמה על חמישים אמה=בסביבות דונם אחד. אם שני אנשים שובתים במקום יש להם בית ארבע סאים= שני דונם לערך. כאשר שובתים שלושה אנשים או יותר יש להם דין שיירה ומותר להם לערב אף שטח הגדול מבית סאתיים לכל אחד ובלבד שלא ישאירו שטח של בית סאתיים ללא כלים או שימוש בשבת. שימוש בשבת גם יכול להחשב שטח המיועד לטיולים או מרעה של הצאן.

 אם עושים מחיצה טובה יכולים לערב אף שטחים גדולים שאינם בשימוש תדיר של התושבים. כיוון שיש פוסקים ש 'צורת הפתח' נחשבת כמחיצה טובה ועל כן אפשר לגדר לצורך העירוב אף שטחים גדולים שאינם בשימוש עדיין. כיוון שמדובר במילי דרבנן אפשר להקל ולסמוך עליהם בזה.

ביתר הרחבה:

מובא בגמרא:

 וְהָתַנְיָא: אֶחָד יָחִיד וְאֶחָד שְׁיָירָא לַחֲבָלִים. וּמָה בֵּין יָחִיד לִשְׁיָירָא? יָחִיד נוֹתְנִין לוֹ בֵּית סָאתַיִם, שְׁנַיִם נוֹתְנִין לָהֶם בֵּית סָאתַיִם, שְׁלֹשָׁה נַעֲשׂוּ שְׁיָירָא וְנוֹתְנִין לָהֶן בֵּית שֵׁשׁ. דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד יָחִיד וְאֶחָד שְׁיָירָא נוֹתְנִין לָהֶן כׇּל צָרְכָּן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּית סָאתַיִם פָּנוּי! אָמַר רַב נַחְמָן וְאִיתֵּימָא רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: לָא נִצְרְכָא, אֶלָּא לִיתֵּן לָהֶן כׇּל צָרְכָּן. דָּרַשׁ רַב נַחְמָן מִשּׁוּם רַבֵּינוּ שְׁמוּאֵל: יָחִיד — נוֹתְנִין לוֹ בֵּית סָאתַיִם, שְׁנַיִם — נוֹתְנִין לְהוּ בֵּית סָאתַיִם, שְׁלֹשָׁה — נַעֲשׂוּ שְׁיָירָא וְנוֹתְנִין לָהֶן בֵּית שֵׁשׁ. שָׁבַקְתְּ רַבָּנַן וְעָבְדַתְּ כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה? הֲדַר אוֹקֵים רַב נַחְמָן אָמוֹרָא עֲלֵיהּ וּדְרַשׁ: דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי לִפְנֵיכֶם טָעוּת הֵן בְּיָדִי. בְּרַם כָּךְ אָמְרוּ: יָחִיד — נוֹתְנִין לוֹ בֵּית סָאתַיִם, שְׁנַיִם — נוֹתְנִין לָהֶן בֵּית סָאתַיִם, שְׁלֹשָׁה — נַעֲשׂוּ שְׁיָירָא וְנוֹתְנִין לָהֶן כָּל צָרְכָּן.(ערובין ט"ז ע"ב)

וזה לשון הרמב"ם בהלכות שבת : 

יָחִיד שֶׁשָּׁבַת בְּבִקְעָה וְעָשָׂה מְחִצָּה סָבִיב לוֹ אִם יֵשׁ בָּהּ עַד בֵּית סָאתַיִם מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ. וְאִם הָיְתָה יֶתֶר עַל בֵּית סָאתַיִם אֵינוֹ מְטַלְטֵל בָּהּ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. וְכֵן אִם הָיוּ שְׁנַיִם. אֲבָל שְׁלֹשָׁה יִשְׂרְאֵלִים אוֹ יֶתֶר עֲלֵיהֶן שֶׁשָּׁבְתוּ בְּבִקְעָה הֲרֵי הֵן שַׁיָּרָא וּמֻתָּר לָהֶם לְטַלְטֵל בְּכָל צָרְכָּן אֲפִלּוּ כַּמָּה מִילִין. וְהוּא שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מִן הַמְּחִצָּה שֶׁהִקִּיפוּ בֵּית סָאתַיִם פָּנוּי בְּלֹא כֵּלִים. אֲבָל אִם נִשְׁאָר בֵּית סָאתַיִם פָּנוּי בְּלֹא כֵּלִים וְלֹא הָיוּ צְרִיכִים לוֹ אֲסוּרִים לְטַלְטֵל בְּכָל הַמְּחִצָּה אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. וְאֵין הַקָּטָן מַשְׁלִים לְשַׁיָּרָא:(הל' שבת טז,יב)

השו"ע ב או"ח סימן שס' כותב:

יחיד ששבת בבקעה והקיף מחיצות גרועות כגון שתי בלא ערב או ערב בלא שתי עד סאתים מותר לטלטל בכולו מסאתים ואילך אין מטלטלין בו אלא בארבע וכן הדין אם הם שנים ואם הם שלשה ישראלים חשובים כשיירא ומותר לטלטל בכולו אפילו הוא גדול הרבה ובלבד שלא יקיפו יותר מכדי צרכם שלא ישאר בית סאתים פנוי שאין צריכים לו לתשמיש אבל אם נשאר בית סאתים פנוי אין מטלטלין בכל המוקף אלא בד' אמות במה דברים אמורים כשהקיפו יותר על שש סאין אבל אם לא הקיפו יותר על שש סאין אף על פי שיש סאתים פנוי כיון שהן שלשה מותר: הגה עכו"ם אינו מצטרף לשיירא וי"א דה"ה קטן אינו מצטרף. (רמב"ם פרק י"א):

בבית יוסףמרן כותב מרן שדין זה במחיצות גרועות אבל במחיצות טובות אפשר גם לערב שטח גדול מזה ולכן כך גם פסק בשו"ע. לכן מקומות ישוב שהערוב עשוי ממחיצה טובה אין מגבלה של גודל השטח המעורב. ובכף החיים והביאור הלכה כתבו שאף כששלוש מחיצות טובות ועשה דופן רביעית גרועה גם מותר לטלטל בכל השטח המעורב אף אם יש בו בית סאתיים או יותר ללא שימוש. בשער הציון (סימן שס' ס"ק ב) מביא את הפרי מגדים שבמחיצה של שתי ועשה קנה אחת למעלה חשיב מחיצה מעולה ומותר כך לערב שטח אף הגדול מבית סאתיים, נמצא לשיטה זו שהערוב שעושים עכשיו ברוב המקומות נחשב למחיצה טובה ויכול לערב בו אף שטחים גדולים. מהתורה בודאי שמועילה מחיצה זו להחשב רשות היחיד, נמצא שזו מחלוקת בדרבנן, לכן המקל יש לו על מי לסמוך אבל עדיף לא להקיף בצורת הפתח שטחים רחבים שאינם בשימוש. אם הערוב מבוסס על גדר טובה אפילו אם רק בשלוש רוחות של הישוב אזי אפשר לגדר גם שטחים שאינם בשימוש. שאלתי את מרן הרב דב ליאור שליט"א והוא ענה ששטח שמיועד למרחב טיול או משחק או רעיית הצאן בשבת נחשב כתשמיש ראוי לשבת ולכן מותר לכלול אותו בתוך העירוב שעושים לגבעה.

Settings

• הבא >