בס"ד היאוש הוא זה שיביא את הגאולה

בתלמוד מובאת אמירה מפתיעה ולא מובנת "אין בן דוד בא עד שיתיאשו מן הגאולה" כיצד אפשר לומר כן הלא הציפייה לישועה וגאולה הינה יסוד גדול בתורה, וזו אחת השאלות שכל אחד נשאל בשמים האם ציפית לישועה, ובכלל למה שהיאוש מן הגאולה הוא דוקא זה שיאפשר לה להגיע? וזו ההזדמנות גם להתבונן מה תועלת יש ביאוש,למה הוא נברא?

מובא בתלמוד ירושלמי תענית ב,ה: אַרְבַּע כִּיתִּים נַעֲשׂוּ אֲבוֹתֵינוּ עַל הַיָּם. אַחַת אוֹמֶרֶת. נִפּוֹל לַיָּם. וְאַחַת אוֹמֶרֶת. נַחֲזוֹר לְמִצְרַיִם. וְאַחַת אוֹמֶרֶת. נַעֲשֶׂה עִמָּהֶן מִלְחָמָה. וְאַחַת אוֹמֶרֶת. נְצַווֵחַ כְּנֶגְדָּן. זוֹ שֶׁאָֽמְרָה. נִפּוֹל לַיָּם. אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה. הִֽתְייַצְּבוּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת יי וגו׳. וְזוֹ שֶׁאָֽמְרָה. נַחֲזוֹר לְמִצְרַיִם. אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה. כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֨יִם֙ הַיּ֔וֹם הַזֶּה וגו׳. וְזוֹ שֶׁאָֽמְרָה. נַעֲשֶׂה עִמָּהֶן מִלְחָמָה. אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה. יי יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם. וְזוֹ שֶׁאָֽמְרָה. נְצַווֵחַ כְּנֶגְדָּן. אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה. וְאַתֶּם֭ תַּֽחֲרִישׁוּן׃ 

והוא פלא כיצד זה שדוקא הכת המיואשת ביותר זו שאמרה ניפול לים-היא זו שכן זיהתה את הכיוון הנכון, אכן הכניסה לים הביאה את הישועה?

חז"ל ציינו לנו בהמשך לאותה אמירה בגמרא על היאוש והגאולה : שלושה דברים הבאים בהיסח הדעת:משיח,מציאה ועקרב. על פי זה אפשר מעט להבין את דברי חז"ל שיתיאשו מן הגאולה,הכוונה יאוש לרגע קט כדי ליצור היסח הדעת שיאפשר למשיח להתגלות. אלא שגם את זה צריך להבין מה הצורך באותה הסחת דעת כדי שיתגלה המשיח?

רבי נתן בליקוטי הלכות כותב "אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ מִן הַגְּאֻלָּה וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁיָּבִינוּ שֶׁלְּפִי מַעֲשֵׂיהֶם אֵין תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם…"(חו"מ הלכות מתנה ה,לג) ולמה זה חשוב? עונה רבי נתן "כִּי הַגְּאֻלָּה תִּהְיֶה רַק בִּצְדָקָה וְחֶסֶד חִנָּם לְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה""

הסבר זה נותן לנו פתח להבין במעט את כת המיואשים מים סוף, הם זיהו שבאמת מצד הזכויות של ישראל או מדרך הטבע אין תקוה, ועם ישראל היה צריך להפנים את הנקודה הזו כדי להגאל.

במגילת אסתר מסופר שאסתר המלכה הזמינה למשתה היין את המן ואחשוורוש,אנו יודעים שממעשה זה צמחה ישועה לישראל,אבל חז"ל מנסים להבין מה חשבה אסתר כשהזמינה את הרשע הזה למשתה היין? החכמים מביאים שלל תשובות מדהימות ומחכימות,אחת מהן שאסתר רצתה בכך לגרום לישראל להתייאש ממנה.וכך נאמר שם: רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל: אָחוֹת יֵשׁ לָנוּ בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, וְיַסִּיחוּ דַּעְתָּן מִן הָרַחֲמִים.(מסכת מגילה טו) הסברה בזה שכל זמן שעם ישראל תולה בה את תקוותיו אין הוא יכול להגאל, כי זה מחליש במידת מה את הציפייה מה' יתברך,את עוצמת התחנונים כלפי שמים להיגאל.

חֲלַשׁ דַּעְתֵּיהּ וַאֲתָא מִיטְרָא.(חלשה דעתו והגיע גשם) אמירה זו חוזרת על עצמה כמה פעמים במסכת תענית. מסופר שם על כמה פעמים שלא ירדו גשמים והחכמים גזרו תענית התפללו ולא נענו עד שחלשה דעתם. כך  רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה גְּזַר תַּעֲנִיתָא, בְּעָא רַחֲמֵי וְלָא אֲתָא מִיטְרָא. אָמַר: כַּמָּה אִיכָּא מִשְּׁמוּאֵל הָרָמָתִי לִיהוּדָה בֶּן גַּמְלִיאֵל! אוֹי לוֹ לַדּוֹר שֶׁכֵּן נִתְקַע, אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁעָלְתָה בְּיָמָיו כָּךְ! חֲלַשׁ דַּעְתֵּיהּ וַאֲתָא מִיטְרָא." וכן מסופר בהמשך הגמרא על רב נחמן שגזר תענית והתפלל ולא נענה, יכיון שחלשה דעתו הגיעו הגשמים. ועל רב פפא שגזר תענית התפלל ולא נענה,מחולשתו גמע צלוחית דייסה, אמר לו רב נחמן אם תאכל עוד צלוחית יבואו הגשמים, התבייש וחלשה דעתו ואז הגיעו הגשמים. מה הקשר בין חלישות הדעת של אותם גדולי ישראל והגעת הגשמים? האם נאמר שהגשמים הגיעו כי ברגע זה של חולשה הציבור התיאש מהחכמים ושבר את ליבו כלפי שמים, או ששברון הלב של החכמים עצמם הוא שקרע את הרקיעים וביטל את רוע הגזירה. כך או כך המסר כאן שעולה שהגאולה מגיעה מעולם עליון שמעל לכלים, ואנו צריכים איזו שבירת כלים,איזה יאוש מסוים מיכולתנו אנו להגאל, כדי שהגאולה תוכל להגיע.

הרב חרל"פ זצ"ל מבאר את הנושא כך " בסדר הגאולה העתידה יש צורך שרצון של ישראל יתרומם באופן שלא יהיה מעורב בו שום צד של הכרח וסבה, אלא הכל מצד גלוי חופש הרצון, על ידי שיכלל רצונם ברצונו של הקב"ה, שאינו תלוי בשום טעם וסיבה. וזהו ענין מה שאמרו "אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה" כלומר שרצונם להגאל לא יהיה משום סבה, ולא יראו בגאולתם שום פתרון בשבילם, ואף על פי כן ירצו להגאל, מפני שזהו רצונו ל הקב"ה, וכמו שרצון ה' לגאול את ישראל הוא רק מתוך אהבה בלי מצרים, מתוך רצון גמור, למרות כל הטענות והמענות החמורות של המקטרגים למיניהם, " ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה", כן גם רצונם של ישראל יתעלה למעלה מכל צד הכרח, ויהיה רק מצד רצונם המוחלט.(מעייני הישועה פרק טו)

הסבר זה של הרב חרל"פ מוסיף לנו נופח נוסף, הוא בעצם אומר שהיאוש המדובר כאן הוא מאיזה צד של טובת הנאה אישית בגאולה,של אינטרסים או איזה רווח שלנו מהגאולה.

היאוש הוא סוג של ריקבון, לכן ככלל הוא הרסני ומסוכן. אבל אם הוא בא להרוס את דמיונות כוחנו ועוצם ידינו או בא לנקות את חלומותינו משאיפות קטנות ואנוכיות הרי שהוא מבורך לרגע קט, כדי שתבוא הגאולה בע"ה יתברך.