למה אנחנו לא ממהרים לקבל גרים?

בס"ד לפרשת יתרו התשפ"ד

ברוך הבא, אנו שמחים לקבל אותך לעם ישראל, בפרשה שלנו מופיע הגר הראשון בהיסטוריה, יתרו.
וזו ההזדמנות לברר את היחס שלנו לנושא הגיור.

דתות הבת שלנו מנסות לכבוש את כל העולם, את שאיפות ההשתלטות של האיסלאם אנו חווים היום על בשרנו בצורה קשה, אבל גם הנצרות הפילה חללים רבים ואנסה יהודים רבים לקבל את דתם. אמנם נכון שהיום הנצרות כבר נמצאת בקרבות נסיגה ומאבדת כל שנה מיליוני מאמינים, אבל השאיפה נשארה זהה. לעומתם אנו אין לנו מצווה לגייר את שאר העולם (כרגיל, הן חיקוי זול ולא נאמן למקור) ולא רק שאנו לא מיסיונרים, אפילו מי שמרצונו הטוב מנסה להתגייר, אנחנו מערימים עליו קשיים והרחקות.  

אבל למה באמת? לכאורה מי שחושב שהאמת אצלו אמור לרצות שכולם יכירו אותה ויתחברו אליה, בבחינת "אל תמנע  טוב מבעליו"

לפני שנסביר זאת צריך לדעת שחלילה לומר שזה נובע מאי אכפתיות לגויים, אדרבה אנו רואים את תפקידנו כ'ממלכת כהנים' העומדים לשירות האנושות כולה לספק את צרכיה הרוחניים, אנו בהחלט מצווים ללמד את העולם כולו את אמונת הייחוד, אנו מנסים לשתף את הגויים כולם למאמץ להמליך את השם למלך על כל הארץ. וכמו שמתנבא ישעיהו " וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְ-הוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם.  וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְ-הוָה אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְ-הוָה מִירוּשָׁלָ͏ִם. וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה."(ישעיה ב,ב-ד) 

אך גיור זה כבר סיפור אחר לגמרי, שם אנחנו לא ממהרים להכניס גויים. ההסבר לכך טמון בהבנה כי התורה שקבלנו בסיני אלו הוראות יצרן כיצד להפעיל את עם ישראל נכון. זה לא הוראות להפעלת כל העולם. 

וגם הגרים שאנו כן מקבלים זה בגלל שהם בעצם חלק מהעם היהודי האמיתי, מה שמסביר כיצד גוי שלא שייך לתורה מצליח פתאום להצטרף לעם ישראל ולהיות חלק מהדבר  הגדול הזה, וכמו שאומרת הגמרא:

בָּא נָחָשׁ עַל חַוָּה הֵטִיל בָּהּ זוּהֲמָא, יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי — פָּסְקָה זוּהֲמָתָן, גּוֹיִם שֶׁלֹּא עָמְדוּ עַל הַר סִינַי — לֹא פָּסְקָה זוּהֲמָתָן. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: גֵּרִים מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אַף עַל גַּב דְּאִינְהוּ לָא הֲווֹ, מַזָּלַיְיהוּ הֲווֹ. דִּכְתִיב: ״אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עוֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה וְגוֹ׳״.

(מסכת שבת קמו)

ובכן רב אשי מלמד אותנו חידוש גדול, למרות שהגר המצטרף לעם ישראל, בא רק מרצונו החופשי הגמור ואין מי שהכריח  או אפילו רק מיסיין אותו, לאחר מעשה אנו אומרים מזלו היה בהר סיני וכך פסקה זוהמתו והוא יכול להיות שייך לעם הקודש. כך שאפשר לומר שעל פי הגמרא כי הגיור אפשרי כי הוא בעצם רק חושף נשמות אבודות שכן שייכות לעם ישראל, אבל אין בכוח הבחירה החופשית להפוך ליהודי מי שאיננו כזה. (כמו גם מי שנולד כיהודי שאין לו כל אפשרות להפוך לגוי) 

היות ולמראית עין (בלשון מי השילוח נקרא על הגוון) אין הבדל מהותי בין ישראל לעמים, אשר חיצונית נראים (כמעט) אותו דבר, אך במבט פנימי מהותי, ניתן להבחין כי באמת ההבדל בין ישראל לעמים בעצם באמת הינו גדול יותר אפילו מההבדל בין מין האדם לשאר החיות (מדברי הרב קוק) כי עם כל ההבדל העצום שבין האדם לשאר החיות, ההבדל בין מי ששאיפת חייו מסתכמת לחיות את החיים הטובים ותו לא, לבין מי שחלומו לחבר שמים וארץ, מי שעסוק כיצד להיגמל מזוהמת הנחש, שחולם על עולם מתוקן, הפער גדול יותר.

לכן גם אנשים חומריים (מטריאליסטים) נוטים להתכחש להבחנה בין ישראל לעמים, "אדם הוא אדם הוא אדם" הם אומרים, ולכן אף יש להם טענות נגד אי קבלת גרים לחיק ישראל.

בחזרה לגמרא, חכמינו בעצם מלמדים אותנו שכך השם סידר את העולם, הוא פיזר בעולם בני אדם בעלי נשמות גבוהות שמצופה מהן להתגייר והצטרף לעם ה'. אבל כיצד אותן נשמות יגלו זאת?

מובא בגמרא:  וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָאוּמּוֹת אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּתּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם גֵּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּזְרַעְתִּיהָ לִי בָּאָרֶץ״ (הושע ב,כה). כְּלוּם אָדָם זוֹרֵעַ סְאָה אֶלָּא לְהַכְנִיס כַּמָּה כּוֹרִין.(מסכת פסחים פז ע"ב)

חידוש גדול מאוד הוא אומר לנו, כל הגלויות שעם ישראל עבר, כל הפיזור שלו בעולם, נועד רק לדבר אחד, לעורר את אותם גויים שמזלם עמד על הר סיני, להכיר את עם ישראל, לרצות לבוא להתגייר.

אלא בתוך כל הלימוד הזה צפה השאלה, למה כך עשה השם יתברך? למה הוא פיזר את כל ניצוצות הקדושה האלו בכל הארצות?

אומר הבן איש חי (חלק ב, פרשת ויצא)  שצריכים להשתדל לקבץ גרים תמיד בכל דור ודור כדי להוסיף מחול על הקודש, כי זהו כבודו של קודש, לעשות לו תוספת מן החול בכל מקום…

הבן איש חי אמנם נותן לנו כבר כיוון, אבל עדיין רב הסתום.

הנה תוספת הבנה מביא לנו הרב חרל"פ זצ"ל וכך הוא כותב:

 "ישראל לעולם הם כמו הנשמה לגוף, כשם שירידת הנשמה למטה לתוך הגוף היא ירידה בשבילה, ובכל זאת הירידה היא צורך עליה בשביל הגוף ותוספת שבח גם בשביל הנשמה, כמו כן ירידתם של ישראל בגלות היא עליה לכל העולם ותוספת שבח גם לישראל, חסד גדול עשה הקב"ה עם ישראל ופזרם בין האומות כדי שיתווספו עליהם גרים, והמכוון בזה שישנן מדרגות כאלה שטעונות תקון ושחרור, וישראל דוקא מצד רוממות מעלתם אינם יכולים לברר את המדרגות הללו, להביא אותן אל שכלולן האמיתי שיהיו לקודש עולמים, ולכן יש צורך לנשמות הגרים, אלו הנשמות שהותעו מבית אביהן ונתערבו לבין האומות, והן מבררות מה שדרוש לברר מכל העולם וחוזרות ומתדבקות בישראל יחד עם כל מה שהעלו בברורים שלהן, ועל ידי זה משתכללת גם בחינת החול ומתעלה אל הקודש ונכללת עמו, באופן שישראל אינם מסוגלים לשכלל את הכל, ובאות נשמות הגרים ומשכללות אותו, ואחר כך כשגרי צדק הללו באים ומתדבקים בישראל, מרוממים אתם את החול ועושים אותו לקודש." (מעייני הישועה פרק כו)

הרעיון של הרב חרל"פ הוא, שזוהי דווקא דרך לכתחילה, היות וישנן משימות מיוחדות בדרך לתיקון העולם שעם ישראל בשל מעלתו לא יכול לעשות לבד, לכן חייבים את סיירת הגרים, השם פיזר את אותן נשמות בקרב האומות, לפי התפקידים המיוחדים שמיועדים להם, והמשימה של ישראל היא לקבל אל חיקו את אותם גרים. 

השם ברא עולם לא מושלם ונתן לנו לבני האדם את הזכות וההזדמנות לסדר אותו ולהשלים אותו ובכך להיות שותפים בתיקונו. בראשית ימי העולם ניסו כל מיני צדיקים לתקן את העולם ולא הצליחו. אבל נשאר לעולם פתח תקווה, עם שלם שינהל ממלכה מתוקנת כן יצליח לתקן את כל העולם, לשם כך נבחר עם ישראל. כאן יש קונפליקט, כי מצד אחד העם הזה צריך בידול משאר העולם כדי שלא יתקלקל. אך מצד שני, אם הוא יתבדל, כיצד בסופו של דבר כל העולם כולו יתחבר למהלך? זוהי קומה נוספת הנותנת אור על תפקידם של הגרים, אשר בדיוק לשם כך פיזר השם אותם כניצוצות קדושה בכל העמים, לבצע את תפקידם כחוליה מקשרת.

כעת נבין את הסיבה ההפוכה, זו שגורמת לנו להקשות עליהם להתגייר, וזאת כדי לברר את הנקודה שהם באים באמת רק לשם שמים. כי אם הם לא באים לשם שמים אלא לשם טובות הנאה שונות שהיהדות תספק להם כגון זכויות שונות במדינת ישראל, טובות כספיים, זכות להתחתן עם יהודי וכיוצא בזה - אזי נשמתם לא עמדה על הר סיני, הם לא מותאמים לעם ישראל ואם הם חלילה יתגיירו הם יזיקו גם לעם ישראל וגם לעצמם, כי להיות גוי צדיק זה לא כל כך מסובך, בסך הכל צריך לעמוד בשבע מצוות בני נח, אולם בתור יהודים הם מחויבים בהרבה מצוות ואם לא יעמדו בהם הם יתנו על כך את הדין וחבל. לכן כתב הרמב"ם: וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרוּ חֲכָמִים קָשִׁים לָהֶם גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּנֶגַע צָרַעַת שֶׁרֻבָּן חוֹזְרִין בִּשְׁבִיל דָּבָר וּמַטְעִין אֶת יִשְׂרָאֵל. וְקָשֶׁה הַדָּבָר לִפְרשׁ מֵהֶם אַחַר שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ. צֵא וּלְמַד מָה אֵרַע בַּמִּדְבָּר בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל וּבְקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה וְכֵן רֹב הַנִּסְיוֹנוֹת הָאֲסַפְסוּף הָיוּ בָּהֶן תְּחִלָּה.(הלכות איסורי ביאה יג,יח)

לסיכום: 

א. מצווה גדולה וחשובה לאהוב את הגרים ולקבלם בחיבה ועזרה.

ב. לפני הגיור עלינו להיות זהירים ולוודא את טהרת החלטת המתגייר, קבלת גרים שאין כוונתם לשם שמים לא טובה לא להם ולא לנו.

ג. אך צריך להיזהר לא להגזים ולנעול דלת בפני גרים, הם תורמים תרומה חשובה מאוד למלאכת תיקון העולם. מה שאנו צריכים לבדוק הוא: שהם מזדהים עם אמונת ישראל ורוצים להתגייר כדי להיות חלק מעם הקודש ואורחות חייו, ושהם מבינים שגיור הוא בלתי הפיך - כי יהודי לא יכול להפוך לגוי. 

ולסיום, בדורנו יש התעוררות של רצון לגיור, בדיוק כמו שהיה במעמד הר סיני, כאשר שמנו של עם ישראל התחיל להפיק ריח ברחבי העולם, הדבר עורר את ניצוצות הקדושה לבוא ולהידבק בעם ישראל. לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל־כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ (שיר בשירים א,ג)  "עלמות אהבוך- אומות העולם באין ומתגיירין. אז מי היה זה? יתרו. מתן תורה שמע ובא."(ילקוט שמעוני רסח,ה)

• הבא >