מדינת ישראל עדין לא מוכנה להסתכל לאמת בפנים ולהכריז על הרשות הפלסטינית כארגון טרור לכל דבר. האם הנתונים לא ברורים דיים? האם האיום הנשקף מארגון טרור זה לא כה גדול? או שמא ההכרה באמת פשוט כואבת יותר?
הנתונים בקצרה:
הרשות הפלסטינית מממנת את כל ארגוני הטרור כולל החמאס. היא מעולם לא חדלה מלתגמל את כל משפחות המחבלים מכל הזרמים. גם כאשר קוצצו מתקציביה כספי משפחות המחבלים היא קיצצה הוצאות אחרות ולא את התשלום לטרור. היא סירבה להתבטא נגד הטבח האיום משמיני עצרת. והיא באופן חיובי מעבירה כספים למשפחות המחבלים שעשו את הטבח המחריד הזה. אחוז גדול מהמחבלים שנהרגו או נעצרו ביו"ש מאז פרוץ המלחמה הם עובדי הרשות הפלסטינית. למערכת הביטחון ישנם נתונים רבים המצביעים על המעורבות של הרשות בבניית התשתית הטרוריסטית ביו"ש. הצבא של הרשות מתאמן על תרגולות מלחמה בנו ולא במחבלי החמאס. תכניות העבודה של הרשות עוסקות בהשתלטות על כל מרחבי יהודה ושומרון. ספרי הלימוד במערכת החינוך שלה מלאים בהסתה פרועה נגד ישראל וקידוש המחבלים. התקשורת הפלסטינית גם רוויה בהסטה נגד ישראל ובתמיכה בטרור. הדיבור על "היפוך קנים" כה מגוחח כי לדידם יש להם רק אויב אחד-אנחנו, אין להם עוד אויבים להפנות אליהם קנים. בפרסומים רשמיים של הרשות לאחר פרוץ המלחמה היתה קריאה לציבור להתכונן לטבח הבא ביהודים, ודברי שבח למחבלי החמאס.
האיום הנשקף מהרשות הפלסטינית:
האיום הכי גדול שיש לביטחונה של ישראל נמצא ברשות הפלסטינית לא החמאס ולא החיזבאלה. החמאס- לאחר שהושמד כבר כשני שליש ממנו, והשאלה שרק נשארה היא האם נגיע ל חיסול 100% או קצת פחות מכך- יצא מהמשחק. החיזבאללה- אמנם ארגון גדול יותר משמעותית מהחמאס ובעל כמות טילים מכוונים כלפי ישראל גדולה מאוד, והוא צריך טיפול רציני. אבל בעקבות המלחמה יכולת הפתעה שלו נפגעה קשות, ובינתים ישראל נערכה בסדרי גודל גדולים מאוד בצפון. נתון חשוב נוסף- קו הגבול ביננו לבינו מאוד ברור וזה מקל על יכולת הלחימה נגדו,גם כשנכנס ללבנון כי ככל הנראה לא נוכל להסיר את האיום שלו ללא פעילות מלחמתית, עדין זו תהיה מלחמה בשטח אויב ולא בתוככי ישראל, ותהיה לנו יכולת לגבות מחיר מאוד כואב ממדינת החסות שלו-לבנון. אני לא אומר שהטיפול בחיזבאלה יהיה קל, ויהיה קשה למוטט אותו באותה רמה כמו החמאס, אבל אנו ערים לסכנה, ומתכוננים אליה.
לעומתם, הרשות הפלסטינית- בעלת צבא הגדול פי שנים או יותר מהחמאס, עבר אימונים רציניים וצויד בשריוניות ונשק מתקדם. הוא מפוזר בתוך שטח מדינת ישראל ומסוגל בקלות להתערבב בתוך האוכלוסיה הערבית האוהדת אותו. יש להם יכולת שליטה על כל הצירים ביהודה ושומרון והם יכולים בקלות לבתר בין הישובים היהודים. הדבר יקשה מאוד להגן על כל הישובים היהודים ולהלחם נגדו. הפיזור הגדול שלהם והקרבה לישובים יהודים תקשה עלינו להלחם באותה נחרצות כמו בחבל עזה. אבל עם כל הבעיתיות שמניתי כאן הבעיה הכי גדולה הינה התודעה שלנו, הקונספציה שעוד לא קרסה. אנו לא מוכנים להודות שהם אויב שלנו למרות שאין בזה בכלל ספק. וכשאין הכרה במציאות זו הסכנה הכי גדולה,אנו לא נערכים כראוי לקראת מלחמה איתם, והם עלולים להפתיע אותנו בדיוק בזמן שאנו נהיה הכי פחות מוכנים להתמודדות איתם.
למה אנחנו כל כך מתעקשים להתכחש למציאות?
לחלקנו האמת בעצם דורשת להכיר בכישלונו הטראגי של הסכם אוסלו, וקשה להודות בדגל שנפנפת בו כל כך הרבה זמן. בנוסף זה להכיר שיש לנו סכנה קיומית לא פשוטה להתמודדות,ואם כך הרבה יותר נוח לטמון הראש בחול. עוד מניע להכחשה זה הרתיעה מלדאוג לשני מליון איש החיים תחתנו,כרגע בטיפול הרשות הפלסטינית.
אבל כמאמר הפילוסוף "אהב את האמת יותר מהכל". התכחשות לאמת חלילה תמיט עלינו אסון גדול, מוטב להכיר באמת ולהתחיל להתכונן למלחמה. ומה נעשה עם הפחדים? כדאי להפוך אותם לתפילות, שנזכה לגאולה ברחמים.