אחרי חטא העגל כשמשה בא לסנגר על עם ישראל, אחת הטענות המרכזיות שבה משה בחר לפתוח את דבריו היתה לומר לה' שהוא הולך לקבל סיקור תקשורתי מאוד שלילי בתקשורת העולמית, וכך הוא אומר
"וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת־פְּנֵי יְ-הֹוָה אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְ-הֹוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה׃
לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל־הָרָעָה לְעַמֶּךָ׃(שמות לב,יא-יב)
כביכול זו טענה צדדית ביותר, משה אומר לקב"ה, ריבונו של עולם אתה לא יכול לעשות כאן משפט צדק כי זה יפגע בכבוד המשפחה, יהיה כאן חילול השם שלך. המצרים ועוד עמים יבזו אותך, יצא לך שם של 'אל רע' חלילה. באמת, משה רבנו זו טענה? וכי אכפת לריבונות של עולם מכבודו? הצדק לא יותר חשוב מהתדמית?
בעצם מאחורי הטענה הזו, עומדת האמירה, ריבונו של עולם מאז שהוצאת את עם ישראל ממצרים באותות ובניסים, אין לך כל דרך חזרה, ולא משנה מה עם ישראל יעשה אתה לא יכול לבטל את ההסכם! אתה חייב ללמוד לבלוע את כל החסרונות של עם ישראל, היית צריך לבחון את הכל מראש, אחרי שלקחת את אברהם, יצחק ויעקב ונשבעת להם, אין לך אפשרות להתחרט, תחפש דרך איך מתקנים את עם ישראל, לא אייך מחליפים אותם.
כיוון שברור לנו שאין יכולת לאדם לשנות את הרצון העליון, כמו שאומר הראי"ה
"אין התפלה חפצה לשנות שום דבר באלהות שהיא מקור הנצחיות ואינה בגדר ההשתנות" (עולת ראיה עניני תפילה א) לכן ברור שהשם רק חיכה לדברים אלו של משה. את הראיה הפשוטה מהפסוקים אנו מוצאים בתגובה של ה' לתפילת משה "וַיִּנָּחֶם יְ-הֹוָה עַל־הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ" קרי הקב"ה התנחם על מה שדיבר לעשות ולא על מה שרצה לעשות. בעצם חטא העגל גילה שאין דרך חזרה. ההתקשרות בין ה' לעם ישראל זו דוקא כן 'חתונה קתולית'. לעומת הנוצרים הראשונים שטענו שמכיוון שעם ישראל חטא, התבטל ההסכם עם השם, משה רבינו טען- זה בלתי אפשרי.
מהיכן ללמד משה ללכת על הטיעון הזה?
נראה שלמד זאת מדברי השם אליו שקדמו לדברי משה:
"וַיֹּאמֶר יְ-הֹוָה אֶל־מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת־הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם־קְשֵׁה־עֹרֶף הוּא׃"
מה עומד בבסיס הטענה של השם?
מבאר מי השילוח "ראיתי היינו שהשי"ת אמר שהוא קבע בהם זאת המדה כדי שיהיה להם חיזוק נגד העכו"ם". קרי עם ישראל לא נהיה פתאום משום מקום קשה עורף, אלא כך ה' יתברך יצר את עם ישראל.
קשה עורף זה אחד שלא מסובב כל כך מהר את ההגה לכיוון שונה, וכך השם ברא אותנו. אם כך ה' ברא אותנו אז אנו צריכים ללמוד להשתמש בתכונה זו, וזה בדיוק מה שמשה עשה, הוא התעקש וחשף את קשיות העורף כביכול של הקב"ה, אתה השם גם צריך להיות עקשן ולא לסגת מהתוכנית והסיכום שלך איתנו.
למה משה מחלה את פני השם?
י"א שמשה אמר לעצמו אם המלך יושיט לי את שרביט הזהב ויסכים לראות את פני, זה סימן שיש לי מקום לעורר רחמים על ישראל. ויש אומרים שמשה ידע שכל הכעס של השם על ישראל הוא רק כעס הפנים-כעס חינוכי, לכן הוא דאג לשכך את כעס הפנים בהתאם, חילה את פני ה'.
אנו יכולים ללמוד מכאן : הקב"ה נשאר נאמן לבריתו איתנו בכל מקרה וזה כמובן גם מחייב אותנו. לכעס יש מקום רק כשהוא כעס הפנים-כעס חינוכי ולא פנימי. קשה עורף זו תכונה שיש לה גם יתרונות,כדאי ללמוד אותם ולנצל אותם לטובה. על המנהיגים מוטלת החובה רק לסנגר על עם ישראל. דוקא חטא העגל חשף את הקשר העמוק שבין ריבונו של עולם לבין ישראל,עצם הקשר לא תלוי במעשים שלנו, אבל הוא כן משליך עליהם.
וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אָנִי וַאֲנִי יְ-הֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְאֵין עוֹד וְלֹא־יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם׃
וְהָיָה אַחֲרֵי־כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת־רוּחִי עַל־כׇּל־בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ׃(יואל ב כז-ג א)