שאלה:
מדוע בטבח 7.10.23 כמעט שלא היו כל נפגעים שומרי תורה ומצות בישובים הדתיים שבעוטף עזה, אולם בקרב כיתות הכוננות, חיילי צה"ל ושאר כוחות ההצלה שיצאו להלחם במחבלים היו הרבה מאוד אבדות לציבור זה?
כיצד זה שהקיבוצים הדתיים סעד ועלומים וכן המושבים כפר מימון,זמרת ושוקדה והעיירה נתיבות- ניצלו מהטבח. לעיירות אופקים ושדרות הגיע הטבח והיו שם גם אבדות של שומרי תו"מ במספר קטן יחסית. סה"כ בטבח היו רק כ 1-2% בלבד מההרוגים שומרי תו"מ, לעומת זאת מקרב כוחות הביטחון שנהרגו בטבח ובמלחמה שבאה בעקבותיו אומדים את שומרי התו"מ שנהרגו בכ40% מההרוגים, זה פער עצום, מדוע?
תשובה:
ראשית אני חייב להקדים שמדובר בנושא גדול ומורכב ואנני בא כאן להקיף אותו מכל צדדיו, רק לתת את הכיוון הכללי.
התורה מלמדת אותנו מחד שההולך בדרכי השם יתברך זוכה להגנה ושמירה יותר גדולים בעקבות זאת. ספר תהילים מלא באמירות כמו "רגלי חסידיו ישמור", "שומר השם את כל אוהביו", "הבוטח בה' חסד יסובבנהו", "שמרה נפשי כי חסיד אני" ועוד כהנה רבים. מאידך ה' נתן בחירה לאדם לעשות רע או טוב, ואדם יכול בבחירתו אף לפגוע ולהרוג אנשים חפים מפשע. בנוסף ישנה שעת סכנה ומקום סכנה שבהם האדם עלול יותר להנזק. בתורה מופיעה הבטחה לישראל שאם נלך בחוקות השם ננצל מכל פגע, כגון:
" אִם־בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת־מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם׃ וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ׃ וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת־בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת־זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם׃ וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן־הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא־תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם׃" (ויקרא כו ג,ו)
אלא שהבטחה זו תקפה לגבי הכלל ולא היחידים, כאשר אנו ככלל נלך בחוקות השם יתברך נהיה מוגנים מכל פגע, אבל היחידים לא מוגנים עד כדי כך.
מה הדין של כלל קטן, כמו קיבוץ או מושב?
כאן אנו מתחילים להתקרב לנקודה, כדי להבין אותה יותר טוב ברצוני להביא חילוק הלכתי המובא בתלמוד, חילוק בין פריש לקבוע. ישנה הלכה "כל דפריש מרובא פריש, וכל קבוע כמחצה על מחצה". זו סוגיה לא פשוטה אבל ננסה להסביר אותה מובן ככל האפשר, השאלה הינה כיצד לשפוט/להכריע במקרים מסופקים, כאשר הספק שאני מתמודד איתו פרש/יצא למרחב לא מוגדר אני דן אותו לפי הרוב שממנו הוא פרש. ואם הספק שאני מתמודד איתו היה במקומו הקבוע כשהתעורר לי הספק לגביו דינו כמחצה על מחצה דהיינו חמישים חמישים. דוגמא שמובאת בגמרא, 9 חנויות מוכרות בשר כשר וחנות אחת טרף. אם האדם קנה בשר מאחת החנויות ואינו יודע מאיזו מהן קנה, כיוון שהספק התעורר במקום הקבוע-בחנויות אזי הדין הוא מחצה על מחצה, ולכן הבשר אסור באכילה. אולם במקרה שהספק התעורר מחוץ לחנויות, הרי שיש כאן דין פריש והבשר כשר לאכילה כי אנו מניחים שהוא פרש מהרוב שמוכרות כשר. ואם אדם קנה בשר בחנות כשרה, ברור שאיננו צריך לחשוש לזה שישנן חנויות לא כשרות.
בדומה לזה, יהודי שהיה בביתו/בישובו בזמן הטבח יש לו דין קבוע והוא לא הולך אחר הרוב. לכן ישובים דתיים ששמירת תו"מ זו דרכם- היתה להם יותר שמירה. הרוב במרחב ששונה מהם לא פגם בזכויותיהם. לעומת זאת אדם שיצא ממקומו/מישובו בשמיני עצרת או אחר כך במלחמה, מצבו כמו כלל הציבור,הוא הולך אחר הרוב, ולכן שמירתו היתה פחותה.
אמנם יש לציין שההקבלה לפריש וקבוע בא לסבר את האוזן ואיננה מדויקת כי גם אדם פרטי מחוץ לישובו יכול לזכות להשגחה מיוחדת והגנה גבוהה בהתאם לצדקותו , חסידותו ולבטחונו בה' ועל זה בעיקר מדבר נעים זמירות ישראל בתהילים.
את העקרון הזה שיש לכל ישוב את מידת השמירה/הגנה שלו אנו יכולים ללמוד מצוער. חז"ל מציינים שבהפיכת סדום ועמורה, העיר צוער ניצלה ולא נהפכה כי היא היתה צעירה יותר מהערים האחרות וסאתה(חובותיה בשמים) לא הגיעה לרמה של הערים האחרות בממלכת סדום.(מסכת שבת י,ע"ב). עוד מסופר בתלמוד על העיר לוז שבה לא היו מתים אנשים-למלאך המות לא היה רשות להכנס אליה (סוטב מו ע"ב). למדנו מכאן שיש מדידת זכויות בשמים לישובים/ערים שמשפיעה על בטחון תושביהם.
לסיכום:
להגנה מוחלטת ושלום בר קיימא אנו נזכה כשנלך כולנו ככלל על פי חוקות התורה. הגנה מסוימת יש לתושבי ישובים שומרי תו"מ. היוצאים לדרך צריכים להתפלל את תפילת הדרך כי ישנה סכנה יותר גדולה מחוץ למקומות הישוב. גם אדם יחידי יכול לזכות להגנה ושמירה יותר גדולים כאשר הוא שליח מצוה, או כאשר הוא מתחזק בבטחון בהשם יתברך וממילא לא מפחד מהאויבים. וכמובן שיש כוח גדול לתפילות שלנו,אז הבה נתפלל לשלומם של כל אנשי כוחות הביטחון של ישראל, ולהצלחתם למגר את הרשעה הסובבת אותנו.