בס"ד לפרשת אמור התשפ"ד
בפרשתנו בפסוקים המתארים את הגדרת המשימה של הדלקת נרות המנורה מידי יום במקדש, מקבלת המנורה שם תואר מעניין 'המנורה הטהורה' הוא מופיע בשני מקומות נוספים בתורה מלבד פה. כך אומר הכתוב "עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת־הַנֵּרוֹת לִפְנֵי יְ-הֹוָה תָּמִיד׃"(ויקרא כד,ד) מלבד הבנת משמעות הביטוי המיוחד הזה עוד צריך לעיין למה נסמכה פרשיה זו לפרשת המועדות שקודמת לה?
חכמי התלמוד כשדנו בהבנת הביטוי הציעו הסבר ראשון שהמנורה הטהורה הכוונה למנורה שנעשתה כפי שהורו למשה משמים כי משה התקשה בעשייתה, אולם יש קושי בהסבר זה כי שני פסוקים אחר כך גם השולחן מקבל את התואר 'השולחן הטהור', ובעשייתו לא התקשו האמנים והוא נעשה ללא הדרכה שמימית, ולכן עוברת הגמרא להסבר אחר, הביטוי 'המנורה הטהורה' מלמד אותנו שהיא יכולה להיות גם טמאה, קרי יש לה דין של כלי שיכול להיטמא ויכול להיטהר, ועל הכהנים לדאוג שהיא תהיה טהורה. אלא שהסבר זה מעורר שאלה, למה זה חשוב שהמנורה היא כזו המסוגלת להיטמא והתורה מצוה שתהיה טהורה? (הדין הזה מזכיר את מצות מצה בפסח, אנו מצוים לאכול בפסח דוקא מצה העשויה מחמשת מיני דגן, רק כזו שעלולה להחמיץ אם לא נעשה אותה כדין)
בספרא מובא הסבר אחר של חז"ל וכך נאמר ""על המנורה הטהורה" – על טהרה של מנורה, שלא יסמכם בקיסמים ובצרורות. "יערך את הנרות לפני ה'" – שלא יתקן מבחוץ ויכניס. "תמיד" – אף בשבת. "תמיד" – אף בטומאה."
דהיינו הנרות חייבים לעמוד על המנורה ללא חציצה בין הנרות לבין המנורה. עוד מלמד אותנו המדרש מהביטוי 'תמיד' שאף בשבת היו מדליקים את נרות המנורה, והסבר זה גם עונה לשאלתנו על דבר הסמיכות לפרשת המועדות, מצות נרות המנורה קיימת גם בכל המועדות והשבתות. עוד ראינו כאן לימוד מהמילה 'תמיד' אפילו בטומאה. כיצד נאמר אפילו בטומאה והפסוק אמר במפורש המנורה הטהורה? הכוונה אפילו כשהציבור טמא שאז היינו חושבים שאולי אין טעם להעלות את נרות המנורה, בכל זאת אנו מצווים להעלות את נרותיה.
עד כה ראינו כמה הסברים לטהרה שנאמרה ביחס למנורה, שהיא עשויה כפי שהורו לנו משמים,שהיא טהורה במובן הפוך מטמאה, או שהנרות צריכים לעמוד על המנורה עצמה. אולם מה עומק הדבר עוד לא ראינו. לעזרתנו נחלץ הנצי"ב מוולוז'ין בעל 'העמק דבר'. ראשית הוא מאיר לנו שהמנורה היתה אפקטיבית, הדלקת נרות המנורה במקדש היתה מזכה את אהרן הכהן וממשיכיו הכהנים בכל הדורות בשפע של הארה ממרום שהיתה עוזרת להם לכוון את פסיקת ההלכות שלהם לאמת הא-לוהית,וכך הוא כותב "אמר כאן על המנורה הטהורה שמשמעו כי תכליתה אינו אלא כשהיא טהורה ולא נתקלקל כח רוחני שבה בטומאת הדור. וכמו שהיה בסוף בית שני."
למדנו כאן לימוד גדול, אמנם מדליקים נרות במנורה גם כשהעם טמא, אבל כוחה של המנורה לעזור לנו להשיג את האמת היה נפגע כשאנו לא היינו ראוים לכך. עוד מובן למה נצרך שהמנורה תהיה כלי שיכול להיטמא ועכשיו אנו מצוים שהיא תהיה טהורה, כי על ידי כך יש למנורה השקה עם מצב הטומאה, ומתוך כך יש בכוחה להוריד עלינו רוח של טהרה.
הסבר חשוב זה מאיר לנו הלכה נוספת שנאמרה כאן בתורה בנוגע לשמן המנורה, אומרת התורה "שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר" אנו מצוים להשתמש בשמן הכי זך ומשובח דוקא למנורה, לעומת המנחות שאין צורך לקחת להם שמן כה איכותי. הפוך ממנהגנו היום, שמני זית למאור אנו לוקחים דוקא את היותר גרועים, ולמאכל אנו לוקחים את השמנים המשובחים ביותר. אבל עכשיו שאנו מבינים שהמנורה נועדה לעזור לנו להשיג השגות שכליות מדויקות, ולכוון לאמיתה של תורה, או יכולים להבין משהו מחשיבות ההקפדה על איכות השמן של המנורה.
מענין מאוד שכמו שהמנורה עם נרותיה במקדש זיכתה את הכהנים באורות גדולים משמים, כבר במעשה הכנת המנורה התגלה קושי לחכמי המלאכה לעשותה כרצון ה' עד שה' הראה להם משמים כיצד היא צריכה להראות ולהעשות.
אחרי שהבנו שהמנורה הטהורה המשמעות היא שהיא מורידה לנו אורות משמים, מבאר הפרי צדיק את פשר הסמיכות לפרשת המועדות, כמו המועדות שמורידים אורות חיות וקדושה לתוך הזמן כל מועד בזמנו שלו, כך אנו יכולים בלימוד התורה הקדושה תוך הקפדה על הטהרה, לזכות ולהוריד שפע קדושה משמים.(פרי צדיק אמור ט)
היום כשעוד לא זכינו להעלות את נרות המנורה במקדש, אנו רק יכולים לשלם נרות שפתינו, לקרוא את פסוקי התורה העוסקים במנורה ולהתפלל שה' יחשיב לנו את אמרי פינו כאילו הדלקנו המנורה, ולזכות בע"ה לכוון לאמיתה של תורה , ושירדו אלינו אורות המנורה של מעלה ויחכימו אותנו בחכמת ה' יתברך.