באחד מפסוקי פרשת שופטים מופיע

כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ--לֹא תִירָא, מֵהֶם:  כִּי-יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.(דברים כ,א)

וצריך להבין מה מטרת הפסוק. אם המטרה שלא נפחד מהאויבים שלנו, מדוע ההשגחה העליונה דאגה לאויבים רבים וחזקים מאיתנו?

ריבונו של עולם שולח אויבים לירא אותנו, ובא לומר לנו אל תפחדו? 

בפשיטות נאמר, שהעניין הוא מצד אחד לומר לנו אל תזלזלו ביכולת האויבים, ומצד שני אל תפחדו מהם. יש פה איזון עדין. מחד השמירה מהשאננות, מהזלזול באויבים, מהגאוה לחשוב שאנו ניצחנו בזכות עצמנו, ללא עזרה ממרום. ומאידך על פי אותו כלל, גם חוזקם של האויבים הוא רק חוזק מדומה, ואל לנו להתפעל ממנו. 

מזה באנו ללימוד חשוב גם ביחס למלחמה הפרטית של כל אחד מאיתנו, כנגד היצר הרע. אל לנו ליפול לשאננות ובטחון עצמי מופרז, כדוגמאת לי זה לא יקרה, וכבר אמרו חכמינו, אל תאמין בעצמך עד יום מותך. ומאידך היצר הרע מנסה ליאש אותנו מהיכולת לנהל את חיינו באמת. הוא מלמד אותנו לומר: אני כזה מה לעשות, אני טיפוס עצבני, אני טיפוס רחמן, אני לא יודע להגיד לא, אין לי את זה, אני עצלן, אני מכור ועוד שלל תויות עצמיות. אלא עלינו לומר בעזרת השם אני בודאי אוכל לגבור על היצר. צדיקים - ליבם נתון בידם.

ולהכנס יותר לעומק הנושא:

הבעש״ט אמר שתי תורות חשובות בעניין.

האחת: כמה שהאדם יותר בוטח בהשם, כך הוא משתחרר מכל מיני פחדים ויראות נפולות, כגון פחדים מעבריינים שונים או מכל מיני כוחות רוחניים בלתי מוסברים, גורל וכדומה, כמו שאומר נעים זמירות ישראל, בא-לוהים בטחתי לא אירא, מה יעשה אדם לי (תהילים נו, יב). 

והתורה השנייה שלו, ממש משלימה את התמונה, אומר הבעש״ט שכאשר מתעוררת יראה נמוכה באדם, ישים על ליבו שהמעורר את יראתו הינו בעצם רק שליח של השם, ותפקיד אותה יראה להזכיר לנו שיש לנו לירא רק מהשם. הבעש״ט קורא לזה להעלות את היראה לשורשה. 

משל למה הדבר דומה, למלך ששלח חיילים לביתו של אדם מסוים, יש מי שמציץ מהדלת ונבהל מהחיילים, אבל החכם אומר לעצמו, מהם אין לי לירא כלל, אבל שמא המלך כועס עלי, זאת עלי לבדוק. 

יוצא על פי הבעש״ט שאדרבה השם שולח לנו אויב עם סוס ורכב עם רב ממנו, כדי להזכיר לנו שמהאויב אין לנו כלל להתירא, רק מריבונו של עולם, השופט כל הארץ.

וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק.(מלאכי ג,כ)