בס"ד לפרשת קורח התשפ"ד
מה היה הסיפור שלהם? מחד הם היו חלק מעדת קורח אבל הם קיבלו "טיפול" מסוג אחר.הם נענשו בשריפה ולא נבלעו באדמה ובני משפחותיהם לא נענשו. אנו רואים שמשה חשש שה' יקבל את מנחתם-הקטורת שלהם והתפלל לה' שלא יפנה למנחתם. למה הוא חשש מהם? ואם הם היו ראוים שה' יקבל את מנחתם אז למה לא? האם משה רבינו אכן "הכשיל" אותם ונתן להם עצה שתביא לשריפתם כמו שהתלוננו עליו בני ישראל? אמנם מעשה אהרן עם הקטורת שעצר את המגפה הוכיח שהקטורת איננה בהכרח הורגת כשהיא נעשית מחוץ למשכן, אבל אהרן היה הכהן הגדול והם לא?
הנה התורה בתיאור הסיפור מכבדת אותם וקוראת להם " חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי־שֵׁם׃"(במדבר טז,ב) חז"ל מבארים "ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל, חמשים ומאתים -מיוחדים שבעדה, קריאי מועד- שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים, אנשי שם- שהיה להם שם בכל העולם."(מסכת סנהדרין קי,ע"א) אם כן הם באמת היו אנשי מעלה מיוחדים מאוד.
אנו גם למדים מהמשך הסיפור שהיתה להם כאן כוונה טובה, הלא ה' מצוה את משה לקחת את מחתות הנחושת של אותם אנשים ולעשות אותם ציפוי למזבח, הפיכתם לחלק מהמזבח מגלה שהיתה להם כוונה לשם שמים, ה' אמנם לא פנה למנחתם אבל כן פנה למחתותם וקיבלם אל הקודש.
משה רבינו השכיל להבין שאכן לא דומים 250 אנשי השם לשאר החבורה, אלו רוצים קרבת השם, אמנם לא לפי הכללים שה' קבע, אבל כוונתם טובה, ושאר החבורה לעומתם רצתה שררה וכבוד. הדרך להתמודד עם עדת קורח בראש ובראשונה הינה להפריד ביניהם, לנתק את הכוחות החיוביים המשמשים כעלה תאנה לשאר. זו תובנה חזקה, דומה לחנית של גלית שדוד השתמש בה להרוג את גלית, כך היווצרות המחלוקת בתוך עדת קורח עזרה לנצח את המחלוקת שעדת קורח יצרה בעם ישראל.
האם משה רבנו תכנן שהם ישרפו ,ידע שכך יהיה שהקטורת תשרוף אותם, או רצה לעשות מבחן בלבד שיחשוף שה' לא חפץ בקטורת שלהם?
אמנם משה מתפלל שה' לא יפנה אל מנחתם, אבל האם פירושו של דבר שהוא מתפלל שהם ישרפו?!
יש דעות שונות במפרשים, חלקם כתבו שמשה ידע שהקטרת קטורת בחוץ אם לא על ידי הכהן הגדול דינה מות, אבל משה חשב שהם יחזרו בהם וימנעו להקטיר הקטורת וכך יינצלו. ויש מפרשים שמדייקים מהפסוקים שאותם 250 איש לא עשו כפי שציווה אותם משה, משה רבינו בבניית המבחן איתם אומר להם "וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי יְ-הֹוָה אִישׁ מַחְתָּתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ׃"(במדבר טז,יז)
אולם הפסוק הבא מתאר את הביצוע שלהם שונה "וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן׃" הם שמו גם אש בנוסף לקטורת בניגוד לציווי של משה לשים רק קטורת. וכן משה ציוה עליהם לתת הקטרת.,והם שמו אותה במחתות.
הם שמו אש למרות שמשה רצה שלא ישימו. לדעת הנצי"ב משה רצה שהאש תרד מהשמים ויהיה בזה יותר קידוש השם מאשר האש שהם שמים במחתה.
אם הם לא היו שמים אש במחתות האם הם היו נשארים בחיים? אפשר שכן, אמנם הכתוב אומר שהם נשרפו מאש שיצאה מאת ה', אבל אפשר שלקיחת מחתה עם סממני הקטורת בלי לשים עליה אש אינה בכלל הקטרת קטורת ולכן הם לא היו נענשים על כך אם לא היו שמים אש במחתות.
כותב הנצי"ב:
כבר נתבאר שר״ן איש הללו היו חסידי הדור. ומסרו נפשם על אהבת ה׳ ומשום הכי כתיב זה הלשון כמו בנזיר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש אלא דשם כתיב על הנפש דמשמעו על הנפש החיוני לצערו מבלי הועיל לפי כחו כמש״כ לעיל שם. וכאן כתיב בנפשותם והוא נפש המעלה שנקראת נשמה. שחטאו במה שרצו להעלות אותה ע״י אבדון מזה העולם:
למדנו שהתורה קוראת להם חוטאים בנפשותם כי התורה לא רוצה שאנו נשיג קדושה מתוך בריחה מהחיים , הכהנים נבחרו למלאכת הקודש כי ניתן להם כשרון מיוחד להיות דבקים בקודש יחד עם חיבור לחיים. למדנו שהדרך להציל את העם מהמחלוקת על ידי היוצרות מחלוקת בתוך מחוללי המחלוקת. למדנו שהקריאה להמתין לבוקר גם תרמה את חלקה. למדנו שמשה רבינו ניסה להציל ככל האפשר, לאחר שמשה העביר על מידותיו והלך לאהלי קורח דתן ואבירם, והם הוסיפו להתחצף משה הבין שאין להם תקנה , אבל מעבר לזה הוא ניסה להציל את שאר העם. בזכות המאמצים של משה וחכמת אשתו- און בן פלת ניצל מההפכה, וגם ה250 מקטירי קטורת אמנם נצלו באש אבל נצלו מהבליעה באדמה, והמחתות שלהם זכו להיות ציפוי מזבח. מבאר השם משמואל שמחתות הנחושת מבטאות את מידת העזות. היתה ל 250 מקטירי הקטורת מידת עזות לא מבוררת. לאחר הניקוי שלה מעזות הפנים, יש מקום בקודש לשימוש במידה זו. לכן היה אפשר להשתמש במחתות הנחושת לציפוי המזבח.