בס"ד לפרשת פנחס התשפ"ד
פרשת פנחס הינה הפרשה השמינית בספר במדבר, מכוונת כנגד ספירת ההוד ומלמדת אותנו כמה דברים חשובים על ספירה זו ועל הודם של ישראל. בדומה לפרשת תצוה- הפרשה השמינית בספר שמות, לפרשת אמור- הפרשה השמינית בספר ויקרא, הנושא המרכזי בפרשה הינם הכהנים ועבודתם.
ספירת ההוד הינה הספירה השמינית בעשרת הספירות והחמישית בספירות המידות. ספירת ההוד יחד עם הנצח מרכיבות את הרגליים של הספירות. ספירות הרגליים ממתנות את ספירות הידיים ושייכות יותר להרגלים ופחות לבחירה הישירה. הרגלים עומדות על הקרקע וכמוהם ספירות אלו יותר מכוונות וקרובות למעשה. ספירות המידות העליונות כנגד אברהם יצחק ויעקב שהם אבות האומה,יסודות הבניין. ואילו ספירות הרגלים כנגד מנהיגי האומה משה ואהרן. משה -ספירת הנצח ואהרן הכהן -ספירת ההוד. משה רבנו הוא השושבין של הקב"ה ונותן התורה. אהרן הכהן הוא השושבין של כנסת ישראל, עבודתו לחשוף את הודם של ישראל ולהודות לה'. העבודה בספירה זו הינה בעיקר על הטהרה,התמימות,רדיפת השלום,גילוי יופיים של ישראל וההודאה לה' יתברך.
ראשית הפרשה פותחת בפנחס הכהן, ומספרת לנו שמעשה הקנאות שהוא עשה בהריגת זמרי וכזבי למרות שהוא נראה מעשה קיצוני מאוד ו'רצח לאור היום', הכתוב מעיד עליו ש "הֵשִׁיב אֶת־חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת־קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא־כִלִּיתִי אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי", ובשכר זאת "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת־בְּרִיתִי שָׁלוֹם" אומר ה' יתברך. אפילו פנחס שנראה היה שמעשיו לא תואמים את הגֵּנים שהוא ירש מסבו הגדול אוהב ורודף השלום, באמת הוא ממשיך את אותו קו והוא גם בכלל תכונת הכהנים 'רודפי השלום'. לכן יחסה אותו כאן התורה "פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת־חֲמָתִי…"(במדבר כה,יא)
הנה ספר במדבר בכללו חושף רבדים בתורה שנחשפים מהמפגש של התורה שניתנה מסיני (תורה עקרונית וערכית) עם קרקע המציאות, עם מאורעות האומה. גם בפרשת פנחס אנו יכולים לראות כמה גילוים כאלה.
פנחס לחלק מהדעות לא נתכהן לכהונה עד מעשה זה,ומעשה קנאות זה שלו לא שרק גילה את התאמתו להיות כהן, גם חושף לנו מימד בכהונה בכללה ובספירת ההוד. פנחס הכהן קם מתוך העדה,לא בגלל שהוא צווה לעשות כן אלא כי כך הוא הרגיש מתוכו שנכון לעשות, הוא הרגיש את העדה,את כאבה וסבלה בשל הקלקול שאחז בעם, והחושים שלו היו נכונים,הוא דאג לקיומה של האומה, והוא היה תמים עם ה'. מעשהו חשף שיש באומה כוחות חיים בריאים.
הנושא הבא בפרשה הוא מפקד האומה שנעשה לקראת הכניסה לארץ. המיוחד במפקד זה הוא תיאור כל שישים המשפחות שבישראל. כולם קבלו בשמותם הא בתחילה ויוד בסוף לומר שה' משרה עליהם את שכינתו, זה גילוי יופים וצדקותם של ישראל כיאה לספירת ההוד.
הנושא הבא, ההוראה על חלוקת הארץ לשבטים ומשפחותיהם שתהיה על פי הגורל. מטרת הגורל לשום שלום בין כולם, שאף שבט לא יתרעם על שבט אחר, וכולם יכירו שמקומם נקבע מאת ה'. השלום כאמור גם מאפיין את ההוד.
הנושא הבא בנות צלפחד. הוא חושף את אהבת הארץ של בנות ישראל, על הדרך אנו לומדים שגזירת המיתה במדבר נגזרה רק על הגברים ואילו בנות ישראל לא חטאו במאיסת הארץ. אחד הביטוים הכי בולטים בסיפורן "וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכׇל־הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל־מוֹעֵד לֵאמֹר" בשביל תיאור הסיפור אין כלל צורך לספר על עמידה זו, אבל כשנושא הפרשה זו ספירת ההוד יש לעמידה זו משמעות מיוחדת.
הנושא הבא הינו העברת שרביט ההנהגה ממשה רבינו ליהושע בן נון.ממשה רבינו שכאמור שייך לספירת הנצח והוא שושבינו של ה' ליהושע בן נון הקשור להוד, וכך אומר ה' למשה "קַח־לְךָ אֶת־יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן אִישׁ אֲשֶׁר־רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת־יָדְךָ עָלָיו׃"(במדבר כז,ח) חז"ל מציינים שמשמעות 'אִישׁ אֲשֶׁר־רוּחַ בּוֹ' שהיה יודע להלך כנגד רוחו של כל אחד מישראל, ממש דומה להנהגת אהרן הכהן ולענינה של ספירת ההוד. אכן חז"ל מציינים ש"פני יהושע כפני לבנה". הלבנה- שעם ישראל נמשל אליה. הלבנה- שאף כשהיא מאירה היא נותנת מקום לכל שאר הכוכבים להאיר יחד איתה. בנושא זה מופיע ספירת ההוד במפורש "וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כׇּל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃"(במדבר כז,כ)
והנושא האחרון בפרשה קרבנות המוספים של כל המועדים. הקורבנות ככלל שייכים לעבודת הכהנים ולספירת ההוד. כאן נחשפה קומה נוספת של עבודת הקרבנות, קומה שלא נהגה בימי המדבר ונחשפה כאן לקראת הכניסה לארץ- המוספים והנסכים, שזכותה של הארץ וזכות הערבות שבעם ישראל איפשרו את גילויה.
שנזכה לגלות את ההוד שבנו ובעם ישראל בכללו, שכל העולם יכיר בהודם של ישראל.
כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן אֵלַיִךְ יָבוֹא בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו לְפָאֵר מְקוֹם מִקְדָּשִׁי וּמְקוֹם רַגְלַי אֲכַבֵּד׃ וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל־כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כׇּל־מְנַאֲצָיִךְ וְקָרְאוּ לָךְ עִיר יְהֹוָה צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃(ישעיה ס,יג-יד)