בס"ד לפרשת נצבים התשפ"ד
ביום מותו, משה רבינו עורך טקס כריתת ברית עם כל עם ישראל.
חלפו כבר ארבעים שנה מהברית הקודמת במעמד הר סיני, עם ישראל כבר למד להכיר את כל מצוות השם הוא אף זכה אפילו לכבוש את עבר הירדן המזרחי והגיע עד לערבות יריחו, העם מגיע לבשלות שיכולה להגיע לכדי ברית "בוגרת" עם הקב"ה.
בברית זו בולטת הצטרפותם של כאלו שכלל לא נמצאים בה.
וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת־הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת־הָאָלָה הַזֹּאת׃ כִּי אֶת־אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְ-הֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם׃
השאלה: איך אפשר לכרות ברית עמהם, והלא אינם בעולם?
כותב גור אריה על התורה - המהר"ל מפראג:
"יש לתרץ, דודאי שפיר הוא, דהא אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדולים בחכמה ובמנין (מגילה ב. ), ואין בית דין כמו בית דין של משה. וכיון שכך הוא, הרי שפיר יכולים לקבל עליהם ברית "את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה". וראיה לזה, דכתיב (יהושע ט, יח) "ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה", אף על גב שלא היו ישראל אצל השבועה, אחר שנשבעו נשיאי העדה – יכולים הם לגזור. ובודאי הנשיאים הביאו באלה ובשבועה כל הדורות, ולא קשיא מידי"
לפי הסבר המהר"ל המחויבות באה מכוח תקנת בית דין של משה רבינו.
לדעת המלבי"ם לב הענין הוא קבלת האבות בעבור זרעם אחריהם.
מסביר המלבי"ם:
א . האדם מורכב מחלק רוחני וחלק גשמי, הרוחני-הנפשות של כל ישראל היו במעמד כריתת הברית, והגוף של כל הדורות הבאים אמנם לא היה , אבל קבלת האבות פעלה על כל הדורות שיצאו מחלציהם שגופם גם יהיה בברית, כי כל הדורות הבאים כבר נמצאים עצורים אצל האבות.
ב. "דבר שהוא לו לזכות וטובה בודאי יכולים לקבל עליהם ולזכותם, ולכן יכלו לקבל על הדורות הבאים לקיים כל התורה מפני שהתורה היא רק ליישר את המדות ולהדריך בדרך ישרה שלא ישתקע בתאות הגשמיות, ושיבא להשלים תכלית כונת מה שברא ה' את האדם". זה הכלל שנקרא בהלכה "זכים לאדם שלא בפניו"
ג. כיוון שהשם הוא המחיה כל בכל רגע ורגע, בודאי שהוא יכול לגזור ככל העולם על רוחו ואיננו תלוי בהסכמתנו כדי לחייבנו. "ואולם ענין הברית וקבלת ישראל התורה לא מפני שהיו יכולים לעכב אלא מפני שחפץ ה' לזכותם שיהיה דברו חזק וקיים להם, לכן השתדל שהם בעצמם יתחייבו וישתעבדו לעשותם, ויקבעו הדברים בלבם בקבלה חזקה ואמתית. ממילא עי"ז יהיו הדברים נשרשים גם בנפשות דורות הבאים, כי ציור החזק אשר בנפשם פועל גם על יו"ח"
בנוסף מברר המלבי"ם מה התועלת בכריתת הברית אם ממילא אנו מחויבים לקיים מצוות השם, ומסביר שעל ידי הברית אנו זוכים אם חטאנו חלילה לאורך רוח מאת ה' יתברך, ואם התחיבנו בעונש שהעונש יהיה מעט מעט, וכן שהנפש לא תכרת בעקבות החטא.
עוד יש לומר, שברית זו עניינה מה שמכונה היום 'עבודת צוות'
בחז"ל הברית הזו מכונה 'ערבות' שנעשו כל ישראל ערבים זה לזה.
אם כן הכללת הדורות הבאים בתוך הברית מורה שזו לא רק ערבות לרוחב אלא גם לאורך. לא רק שבכל דור ודור אנחנו ערבים זה לזה ובזכות כך יכולים לעזור אחד לשני לעמוד במשימה, בזכות אותה עבודת צוות. אנו גם עוזרים ונעזרים מדורות רבים בהצלחת המשימה שהציב לנו הקב"ה במרוץ השליחים לתיקון העולם. בזכות ערבות בין דורית זו - תיקונים בנפש שתיקנו דורות קודמים כבר נהיים בשבילנו טבע ראשון ואין לנו צורך לעבוד קשה כדי להשיגם. גם זכות אבותינו עומדת לנו כדי לזכות לגאולה, אף אם אנו כשלעצמנו לא מספיק ראוים לכך.
לסיום ניתן לומר כי כריתת הברית הזו הטביעה את הטבע הישראלי הקדוש.
טבע של אהבת הטוב, טבע של סלידה מהרע. טבע של ביישנים רחמנים וגומלי חסדים (יבמות ע"ט). כיוון ברית כזו מוכרחת ללכת על כל הדורות, זה הטבע שלנו. ראו מה בין בנינו לבין בני הדודים שמסביבנו!