בס"ד ערב חג הסוכות התשפ"ה
על פניו נראה שיש יחס אמביוולנטי בחג הסוכות בין עם ישראל ואומות העולם. מחד עם ישראל בזמן בית המקדש היה מקריב במשך כל ימי חג הסוכות שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם-פעולה שיש בה רצון להיטיב לגוים. ואף בעתיד חג הסוכות יהפוך להיות חג אוניברסלי שכל העולם יחגוג אותו יחד איתנו כמו שאומר הנביא זכריה:
וְהָיָה כָּל־הַנּוֹתָר מִכָּל־הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל־יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְמֶלֶךְ יְ-הוָה צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת׃(זכריה יד)
מאידך יש לסוכה משמעות של מבצר הגנה, של מיסוך מגונן על עם ישראל מרעת הגוים, כמאמר דוד המלך "כי יצפינני בסוכו ביום רעה.." במזמור שאנו אומרים בתפילה בתקופה זו. וכך מתאר הרב קוק את הסוכה:
הננו הולכים לחסות בצל סוכות בצילא דמהימנותא, בצל המיוחד והמבדיל אותנו מכל עם, בהתגברות האצילית המרוממת אותנו מכל עם, שהאירה בנו בדור המדבר בארץ לא עבר בה איש, ובמקום חורבן העולם, שם העלינו את הישוב כולו, את כל השכלולים העתידים בכח אור החפץ הפנימי של מורשת אבות שבתוכנו, אך באבותיך חשק ד' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריכם בכם מכל העמים, להיות לו לעם נחלה כיום הזה.(שמונה קבצים,קובץ א תקכ"ו)
היטיב לתאר יחס אמביוולנטי זה רש"י על התורה בהסבר לאותם 70 פרים שאנו מקריבים בחג וכך הוא כותב:
"ומנחתם ונסכיהם לפרים. פָּרֵי הֶחָג שִׁבְעִים הֵם כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת, וּמִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים, סִימָן כְּלָיָה הִיא לָהֶם, וּבִימֵי הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ מְגִנִּים עֲלֵיהֶם מִן הַיִּסּוּרִין (סוכה נ"ה):"(רש"י על במדבר כט,יח)
אז באמת קשה כיצד הפרים גם מְגִנִּים עֲלֵיהֶם מִן הַיִּסּוּרִין מחד וגם סִימָן כְּלָיָה הִיא לָהֶם?
לצורך כך יש לעיין באותם שבעים פרים שאנו מקריבים בחג כנגד האומות,אנו מקריבים ביום הראשון 13 פרים ובכל יום פוחתים פר אחד עד שביום אחרון של סוכות מקריבים 7 פרים, משמעות הולך ופוחת של קרבנות אלו מבטא שאיפה שלנו לצמצום החושך בעולם, לרב קוק יש תיאור נוסף, הוא קורא לזה צמצום החלוקה הציביונית של אומות העולם, עד שיהפוך השם את העמים כולם לשפה אחת. גם הפסוק בזכריה הנביא שהבאנו לעיל מדבר על הגוים שיבואו להשתחוות להשם בירושלים, מדבר עליהם כאנשים פרטיים ולא כאומות. ובהמשך הנבואה של זכריה הנביא הוא מתייחס להתחשבנות שהשם יעשה עם הגויים שלא יעלו לחוג את חג הסוכות, הוא מביא לדוגמא את מצרים, כיצד הוא קורא להם? משפחת מצרים. האם מצרים הינה משפחה ולא אומה? אלא שכאמור החלוקה לאומות תתבטל.
בכל אופן כיצד זה מסתדר שהקרבת שבעים הפרים בחג הסוכות גם היתה לכפר על הגוים וגם סימן כליה להם?
אנו מבינים שהאומות כאומות זה סיפור כשלון,לכן הוא נועד לעבור מן העולם. בהקרבת הקרבנות שעם ישראל הקריב במקדש כנגד הגוים יש רצון להיטיב לאומות ולכפר עליהם. בודאי שטובתם איננה להשאיר אותם בסיאוב שלהם,אנו רוצים בתיקון שלהם. התיקון שלהם כולל ביטול האומות ועמדה ענוותנית כלפי עם ישראל,כמובן כדי שנוכל ללמדם את מוסר הקב"ה. עם ישראל בעבודת המקדש בודאי עמל גם בתיקונם וברכתם של הגוים. כאשר הגוים החריבו את הבית הם גילו שאינם רוצים את העבודה שלנו,אינם רוצים בכפרה ובתיקון שלהם, ולכן רבי יוחנן התבטא כלפיהם באמירה כה נוקבת " אוֹי לָהֶם לַגּוֹיִים, שֶׁאִבְּדוּ — וְאֵין יוֹדְעִין מַה שֶּׁאִבְּדוּ. בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, מִזְבֵּחַ מְכַפֵּר עֲלֵיהֶן. וְעַכְשָׁיו, מִי מְכַפֵּר עֲלֵיהֶן?!"(מסכת סוכה נה)
בימים טרופים אלו אנו רואים את האמת הזו כל כך חד, אנו עם ישראל מנסים כל הזמן לעזור לגוים שמסביבנו, וחוץ מהסבל האיום שהם עוללו לנו, כמה הם מזיקים לעצמם??? לנו הם הזיקו לעולם הזה שלנו, אבל לא פגעו בעולם הבא.(ויותר מכך דוקא הזכויות שלנו בשמים מתגברות לאור המצב ולאור ההתנהגות שלנו, וכל ההרוגים על קידוש השם זוכים למחיצה מאוד גבוהה בשמים). ואילו הם הורסים לעצמם את שני העולמות הזה והבא, וכל זה כי אינם רוצים את תיקונם. יש לנו כל מיני שונאים בעולם, כל אחד וטעמו עמו, אבל המשותף לכולם שכולם שונאי השם הם, כל שונאינו נלחמים נגד רצוננו לתקן את העולם ומזיקים לעצמם.
סוכת השלום תגן על ישראל מרעתם, והבית השלישי יבנה על אפם וחמתם, או אז למרות כל הסבל שסבלנו מרעת הגוים בכל הדורות, אנו נשוב ונקריב את פרי החג, ואז כבר לא יהיו שבעים אומות, יהיו גוים בני נח שעזבו את אומותיהם והחליטו להיות שותפים לתיקון העולם. הם יעלו לחוג את חג הסוכות יחד איתנו ולשבת בצל הסוכה, בצל האמונה.
וְהָיָה כָּל־הַנּוֹתָר מִכָּל־הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל־יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְמֶלֶךְ יְ-הוָה צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת׃(זכריה יד)