בס"ד לפרשת בשלח התשפ"ה
את גודל הניסים שראה וחווה עם ישראל ביציאת מצרים אין לשער ואין לתאר. בכל ההיסטוריה לא היה כדבר הזה. ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי (עם כל מעשה מרכבה ומראות א-לוהים שכן ראה). מה הקב"ה לא עשה בשביל ישראל?! כאשר נבקע הים לבני ישראל ביציאת מצרים אומר הכתוב "וַיּוֹשַׁע יְ-הֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־מִצְרַיִם מֵת עַל־שְׂפַת הַיָּם׃ וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְ-הֹוָה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת־יְ-הֹוָה וַיַּאֲמִינוּ בַּי-הֹוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ׃ "(שמות יד,ל-לא). לכאורה נפתרו כאן כל השאלות הגדולות של האנשים. עם ישראל נוכח לדעת ללא כל ספק במלכותו של ה' יתברך, ובהיות משה עבדו של ה', וכולם זכו לנבואה- זו פסגת החלומות, מה אפשר לבקש יותר מזה? למה אחרי זה עוד באות נפילות בעם,בלבולים,חששות לקבל את התורה, פחד מהאויבים,למה?
האמינו בה' אבל לא בעצמם:
היה חסר להם אמונה בעצמם,בה' הם האמינו וכן במשה אבל עוד לא למדו להכיר את כוחותיהם ולהאמין בכוחות שלהם עצמם. בטח יצא לכם לפגוש אנשים שאומרים שהם מאמינים בה' לא פחות מאיתנו, אבל בקיום המצוות המעשיות הם מאוד מתקשים לעמוד,בעצם חסרה להם גבורה,הם לא מצליחים להתגבר על כוחותיהם עצמם. והאמת עם יד על הלב, מי מאיתנו לא חסרה לו גבורה עצמית ברמה כזו או אחרת?!
גבהות רוח
הבעיה לא בחוסר אלא בגודש/עודף, עם ישראל בעקבות הניסים הגדולים הגיע לאיזו גבהות רוח/התנשאות מסוימת, לכן ה' שלח לישראל את עמלק לאחר קריעת ים סוף. ההתמודדות איתו הביאה ליותר ענוה והכשירה את עם ישראל למתן תורה.
בניית אישיות איננה הוקוס פוקוס
אנשים שבמשך שנים השתרשו בנפשם מידות בעייתיות, או שהם אף נולדו איתן וטרם תיקנו אותן, האם הכרת האמת מיד תביא לתיקון ? לא ,ממש לא! האם היכרות עם בעל הבית של העולם, מיד גם תבטל כל פחד מכל גורם שהוא בעולם, פחד שקנה לו שביתה בנפשנו במשך שנים של עבדות במצרים? האם הכרה אמונית שאין אדם נוגע במוכן לחבירו כמלוא נימה,מיד מבטלת כל קנאה המקננת בתוכנו למה שיש לאחרים??
לדוגמא אנו יכולים לשמוע כיום בחורי ישיבות ורבנים המתנגדים לגיוס בחורי ישיבות לצבא, כאשר טעמם שהתורה מגינה ומצילה מחד ולכן לא הם אלו שזקוקים לצבא בעצם, ומאידך הם טוענים שהם חוששים להתגייס כי הם חוששים להתקלקל בצבא. אז אתם חושבים שהתורה מצילה אותנו מן האויבים מבחוץ והיא לא תציל אותנו מהאויב שבפנים? האם הלימוד בישיבה לא מחזק אתכם באמונה ובעבודת השם ונותן לכם כוחות להתמודד עם ניסיונות היצר? ( אני לא טוען שהחשש הזה לא קיים, החשש קיים כי אמונה בה' עוד לא הופכת את האדם בלחיצת כפתור למושלם)
מה מעכב אותנו להוריד את האמונה לחיי המעשה?
אפשרות אחת שכבר הזכרתי למעלה,הבעיה נמצאת בחוסר אמון בעצמנו , "ונהי בעיננו כחגבים", ואם קטן אתה בעינך כיצד תגיע ליעודך? כיצד נבנה אמון עצמי? יענה לנו כל מאמן אישי (קואצ'ר בלעז) אימון עצמי נבנה מתוך התמודדויות וקשיים, על ידי שנציב לעצמנו יעדים ואתגרים ונעבוד עליהם באופן יום יומי.
אפשרות שניה, הבעיה בחוסר היכרות של עצמנו,או בשפה אחרת חוסר מודעות עצמית. אם אני לא מודע לכך שאני פוחד כיצד אני אעבוד על הפחד שלי, אם אני לא מודע לכך שאני מקנא במישהו אחר, כיצד אני אוכל להיגמל מהקנאה?
הדבר נכון גם לצדדים החזקים שבי, אם אני לא מודע לכשרונות שלי כיצד אוכל להשתמש בהם! בחזית זו פועלים רבות היועצים,המטפלים והפסיכולוגים אבל אנו יכולים במידת מה גם להתקדם בכך בכוחות עצמנו.
כמובן לא מספיק ללמוד להכיר את עצמנו,להאמין בכוחותינו, אנו חייבים ללמוד לדעת מה נכון וישר, מה השם יתברך רוצה מאיתנו, לשם כך הגענו להר סיני.(לכן חשוב שהמטפלים למיניהם יהיו יראי שמים)
קריעת ים סוף אכן רוממה את עם ישראל מעל לכל הימות שבעולם, הביאה אותנו לשיר את שירת הים, נתנה לנו חשק ללכת אחר ה' אל המדבר. עמלק שנלחם בנו בדרכנו מים סוף להר סיני הוריד אותנו מגבהות הרוח שהגענו אליה בקריעת ים סוף מחד, ועזר לנו להתחיל להכיר ולהאמין בכוחותינו מאידך.
כשם שקריעת ים סוף היתה אירוע מכונן ברמה הלאומית והכינה את עם ישראל למתן תורה,כך גם ברמה הפרטית האמונה בה' הינה הבסיס לכל בניה והתפתחות אישית. יחד איתה אנו צריכים ללכת במדבר ארבעים שנה של עבודת מידות, מודעות-עצמית ופיתוח הכשרונות שלנו כדי שנוכל להיכנס למקום השראת השכינה.