מצות הקהל
מקץ שבע שנים במוצאי שנת השמיטה בחג הסוכות . מצווים בה כל ישראל, להתכנס בירושלים למעמד קריאת חלקים נבחרים מהתורה, המצוה מוטלת על המלך לקרוא, בהעדר מלך המצוה חלה על מנהיגי הצבור.
מהי מטרת המצוה? למה רק כל שבע שנים לקיימה?
מה משמעות קיומה במוצאי שנת השמיטה ?
וַיְצַו מֹשֶׁה, אוֹתָם לֵאמֹר: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה--בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר:
תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל--בְּאָזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.
וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ, יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ--לְיִרְאָה, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: כָּל-הַיָּמִים, אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ. {דברים לא י-יג}
בפרשת וילך הולך משה רבינו ועובר במחנה ישראל להפרד מצאן מרעיתו, בתום ארבעים שנות הנהגתו, והנה הוא השאיר שתי מצוות אחרונות מתרי״ג המצוות למסיבת הפרידה: מצות הקהל ומצות כתיבת ספר תורה.
שתי מצוות נדירות, מצות הקהל אחת לשבע שנים במוצאי השמיטה בזמן שבני ישראל חיים על אדמתם.
ומצות ספר תורה- פעם אחת בחיים- אנו מצוים לכתוב לנו ספר תורה. (לדעת חלק מהפוסקים אנו יוצאים ידי חובת מצוה זו גם בקניית ספרי תורה מוספסים).
המכנה המשותף להן ששתיהן נוגעות לתורה הקדושה, שתיהן נועדו לחזק את הקשר שלנו אליה, הראשונה כקולקטיב, גיבוש ציבורי, בו כל ישראל, גברים נשים וטף, מצווים להתכנס בחג הסוכות בכל מוצאי שמיטה למעמד מרומם בירושלים הכולל קריאה של חלקים גדולים מספר דברים, מפי מלך ישראל בכבודו ובעצמו.
והשנייה כפרטים, כדי שהתורה תלווה את היהודי בחייו הפרטיים.
הקהלת כל ישראל במקום אחד הינה ארוע מכונן ובל נשכח, חז״ל מצאו קוי דימיון בינה לבין מעמד הר סיני. בשניהם נאמר בתורה לשון הקהל ועוד קווי דימיון נוספים.
המועד שנקבע לקיום המצוה גם ראוי להתבוננות, מוצאי השמיטה בחג הסוכות.
שנת השמיטה שומטת את הקרקע הפרטית מתחת רגלינו, ומחזקת את הקשר החברתי ביננו, גם שמיטת הכספים תורמת את תרומתה ליכולת הגיבוש.
מצטרף חג הסוכות המתאפיין במוטיבים מאחדים, ראשית בעצם היציאה מן הבית לסוכה, גם נטילת ארבעת המינים מסמלת את אגידת ישראל לחטיבה אחת. וגם שמחת בית השואבה היתה ארוע חברתי בעל עוצמות חזקות מאוד.חז"ל מייחסים לסוכה כוח מאחד לכל ישראל, באומרם "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת". (סוכה כז, ב)
באה מצות הקהל להרים אותנו בהזדמנות המיוחדת שנוצרת במוצאי השמיטה לחידוש הברית עם השם, לחידוש מתן תורה, לחידוש החיים הלאומיים שלנו סביב התורה.
יתכן ויש קשר בינה לבין המסורת בעם ישראל שהמשיח יבוא במוצאי שביעית ,(מסכת סנהדרין פרק חלק צז) גם ההפטרות שאנו קוראים בחג הסוכות עוסקות בביאת המשיח וגאולת ישראל, ומשדרות ציפייה לגואל.
כידוע ישנה תלות להשראת שכינה בישראל בכמות היהודים המתכנסים יחדיו, לכינוס של שישים ריבוא אנשים במקום אחד אף ניתנה ברכה מיוחדת. גם בחר השם מקום מיוחד להשראת השכינה בישראל, הוא מקום אבן השתיה ממנה מסורת ישראל אומרת שנברא העולם(שתייה כמו תשתית), ובו עמד ארון הברית בקודש הקודשים. אם כן החיבור של המוני בני ישראל בבית המקדש בחג הסוכות זמן שמחתנו, הינו חלון הזדמנות מיוחד להשראת שכינה וחזרת הנבואה לשכון בישראל.
ומסורת בידינו על נביאים שזכו להשראת הנבואה בשמחת חג הסוכות בירושלים.
נכון להיום, לרוב הפוסקים אין המצוה חלה עדיין, באשר היא תלויה במצות השמיטה, והיא תלויה במציאות שרוב ישראל חיים על אדמתם, אמנם אנו מתקרבים בצעדי ענק למציאות שרוב ישראל חיים על אדמת ישראל, ואז השמיטה תהפוך לחיוב מהתורה ואיתה גם מצות הקהל.
בינתיים הונהג בארץ מלפני כשבעים שנה לערוך בחג הסוכות, במוצאי שביעית, מעמד המהווה זכר למצות הקהל בירושלים, כדי לעורר אותנו למצוה מיוחדת זו.
יהי רצון שנזכה ונראה ונגיע ונשתתף במעמד רם זה בקרוב בימינו.