בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם, בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם;
יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים, לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. {דברים לב ח}
ראשית , אמרו חז״ל על שירת האזינו שהיא שירת ההיסטוריה כולה, מראשית ועד אחרית, מ"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם" עד "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ". כך אמרו חז"ל "גדולה שירה זו, שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא", (מדרש ספרי על הפרשה)
במאמר זה ברצוני להתייחס לנקודה אחת בשירה זו, יצב גבולות עמים למספר בני ישראל.
הפשט של הפסוק אומר כך, כאשר ריבונו של עולם הנחיל את העולם לעמים השונים, חילק אותם לפי מספר בני ישראל. מדבר על דור הפלגה, כאשר השם בלל את שפתם, והפיצם ברחבי העולם, הוא חילקם לשבעים אומות דוקא.
שבעים אומות כנגד שבעים נפש שהיו אבותינו בירידה למצרים, וכנגד שבעים משפחות שהיו בימי המדבר בעם ישראל, ומאותה הסיבה גם שבעים חברי הסנהדרין.
מבחינה הסטורית, ברור שחלוקת האומות קדמה להיווצרות עם ישראל, רק לאחר שיצאו אל הפועל כל שבעים האומות , גם ישראל יצא.
אנו מבינים שריבונו של עולם , חילקם לשבעים אומות על פי תוכניתו להקים את עם ישראל במתכונת של שבעים משפחות, דבר שיתרחש יותר מאוחר.
יותר בעומק העניין, בא משה רבינו ומסביר לישראל את התוכנית הא-לוהית לתיקון עולם.
דור הפלגה היה הדור הראשון שניסה להביא שלום ואחדות בין האנשים, הנסיון נכשל, כי זו היתה אחדות המבוססת על טשטוש הזהות של הפרט, אחידות ולא השלמה, לכן בלל אותם השם ופיזרם בעולם, על מנת שכל משפחה ומשפחה תפתח חיים אנושיים שונים משל רעותה, כדי שהאנושות תגלה ותפתח את כל הסגנונות הראויים לחיים אנושיים.
אבל כיצד יוכל העולם להתאחד יום אחד ולהגיע לשלום בדרך זו?
לשם כך ייסד השם את האומות בהקבלה מדויקת לכל גווני עם ישראל, הוא ברא עם אחד שאין לו שונות משאר האומות, אבל יש לו משהו מכל העמים, שהוא תמצית כל הגוונים האנושיים בעולם.
אומר הרב קוק בספרו אורות:
״ישראל הוא האספקלאריא הכללית של כל העולם, וכל זמן שיש עם בעולם, שלא יצא אל הפועל הגמור בכל תכסיסיו, יש כהות לעומת זה באור הספוג של ישראל.״(עמוד טו ו)
הרב גם מסביר שם את תפקידם של המלחמות בעולם, מנקודת מבט א-לוהית, ״המלחמות מעמיקות את הערך המיוחד של כל עם, עד שמתבלטת צורתו ויוצאת אל הפועל בהגמרה בכל פרטי עמקיה״(שם)
כמו בכלל כך בעולם הפרט, המחלות והצרות נועדו לפתח ולהצמיח את האדם עם כל כוחותיו. אנו כמובן מעדיפים ומבקשים מהשם, שיעזור לנו לגלות את כוחותינו, בלי מחלות וייסורים, אבל בדיעבד איננו יכולים להתעלם מהשפעתם.
נחזור לעולם ולחלום השלום, אנו מבינים ששלב ראשון להשגת השלום בעולם, הוא הפרידו בני אדם. השם הוא המפריד. יש תפקיד ישוב להיפרדות העמים. השלום יוכל להגיע רק לאחר שכל העמים יזכו לחרות משלהם, חרות שחושפת את סגנון החיים המיוחד לכל אומה.
אחר כך מוטל על עם ישראל, לבנות חיים לאומיים המיוסדים על המוסר והצדק הא-לוהיים, ולהראות באורחות חייו את הדרך הנכונה לאיחוד כל האומות.
כאשר אנו מאחדים כאן את כל העדות והסגנונות שבעמנו, אנו בעצם בונים מודל לחיבור כל העמים. כאשר שני יהודים מרוקאי וליטאי מתווכחים בינהם, בעומק ישנה התמודדות בין התרבות של העם המרוקאי והליטאי וכדו׳.
העולם יגיע למנוחתו ושלוותו, לאחר שיכשלו סופית בצורה חריפה מאוד נסיונות ההשמדה של עם ישראל, ויוכר לעיני כל העולם תפקידו של עם ישראל כגורם המאחד ומשלים את העולם.
וזהו שאומר משה רבינו בהמשך שירת האזינו :
הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ, כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם; {דברים לב מג}
למרבה האירוניה, הגויים ירנינו את עם ישראל...אחרי מכות לא נעימות שיקבלו אויבי ישראל מאת השם.
אחרי זה יבואו מכל העולם לארץ לחגוג איתנו את חג הסוכות, ויפרוס השם את סוכת שלומו על כולנו.שנזכה לכך במהרה בימינו, אמן.