כוחה של ברית הזוגיות בין "לך לך" ובין "וירא"
בס"ד לפרשת וירא התשפ"ו
הרב צבי יהודה קוק זצ"ל היה נוהג להאיר ולהדגיש את המבנה הזוגי של פרשות התורה. רוב הפרשות באות בזוגות, ויש חשיבות להתבונן בחיבור ובחלוקה ביניהן. בחינת שתי פרשותיו של אברהם אבינו – "לך לך" ו"וירא" – מגלה לנו שתי קומות בהתפתחותו הרוחנית.
???? הקומה הראשונה: אברהם המפיץ
בפרשת "לך לך" אנו פוגשים את אברהם המכונן והמפיץ: הוא שומע בקול ה' המדבר אליו והולך לארץ ישראל. אברהם חלם לתקן את העולם, להביא את אמונת הייחוד לכל בני האדם, ו"עשה נפשות" בחרן. הקב"ה מנחה אותו שתיקון העולם דורש התמקדות בארץ המיוחדת – "הארץ אשר אראך". בפרשה זו נכרתת הברית על הארץ בין השם יתברך ואברהם אבינו.
????️ הקומה השנייה: בעל ברית
ואילו בפרשת "וירא" אנו פוגשים קומה חדשה ומשמעותית. קומה זו מתאפשרת רק לאחר שאברהם מקיים את מצוות ברית המילה. ברית המילה היא שמאפשרת לאברהם ושרה ללדת את יצחק – וכך מתחיל יסוד עם ישראל כעם נבחר.
עוצמתה של הברית, וביטויה כמי שאחראית להיות מחוללת הקדושה, ניכרת גם בנקודות מפנה נוספות בהיסטוריה: ביציאת מצרים ערך עם ישראל ברית מילה כדי לזכות ולהיות "עם קדוש לה' אלוקינו". התורה משמרת את החיבור הזה לדורות: "כָּל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב, מח) – הברית היא תנאי לחג החירות. גם יהושע בן נון, עם הכניסה לארץ, ערך "מבצע" בריתות לכל הגברים שלא נימולו במסע המדבר, כהשלמה רוחנית לכניסה לארץ וכהכנה לחג הפסח הקרב.
???? עליית מדרגה: מנבואת שמיעה לנבואת ראיה
ברית המילה מעלה את אברהם אבינו לקומה רוחנית חדשה. בזכות מצווה זו הוא זוכה בתחילת פרשת "וירא" לנבואה במדרגה גבוהה יותר: מדרגת ה"ראיה" . ב"לך לך" ה' דיבר אליו וציווה אותו; כאן – "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" (בראשית יח, א).
אף שאין הכוונה לגוף הנגלה לעין בשר ודם, מדרגת נבואה זו המכונה 'ראיה' גבוהה יותר מנבואת שמיעה. הרב קוק זצ"ל מתאר נבואה זו (ב"דרשה לשבת וירא תר"ץ, שמועות הראיה 78" ) כנבואה של "בן פלטין הרואה את המלך" לעומת ראיה של "בן כפר או בן כרך". בעוד בן הכפר מאריך בתיאור המלך ובן הכרך מקצר, "בן הפלטין כלל לא מספר לנו כלל מה ראה". כך אברהם אבינו זוכה לנבואה שלא נאמר לנו מה ראה בה.
הרב קוק מסביר שחוסר התיאור נובע מכך שזו התגלות שאינה ניתנת לביטוי וכתיבה, ונשארת בבחינת תורה שבעל פה. הוא מוסיף שראיה נבואית זו הקפיצה את אברהם ביכולת הראיה שלו עצמו, ולכן מיד אחר כך "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו" (בראשית יח, ב).
???? השפעה קוסמית: הסרת "ערלת העולם"
לברית המילה של אברהם הייתה גם השפעה קוסמית כוללת. התורה מקשרת את הפיכת סדום ועמורה – שהיו רעים וחטאים לה' זמן רב – לזמן כריתת הברית של אברהם. כאשר אברהם הופך לאדם בעל ברית, הדרישה והתביעה המוסרית משאר העולם גדלות. הרב קוק מתאר את סדום כ "ערלת העולם" ("דרשה לפרשת וירא שנת תר"ץ, מובא בשמועות הראיה 79" ). לאחר שאברהם מסיר את ערלתו הפרטית, ניגש הקב"ה לטפל ב"ערלת העולם" – סדום.
הקישור הזה נמשך גם לעתיד לבוא. הנביאים קושרים בין הברית המחודשת שיכרות עם ישראל עם ה', לבין מלחמת גוג ומגוג – מלחמת התיקון הקוסמית האחרונה. יחזקאל מקשר ישירות בין כריתת ברית השלום עם ישראל לבין מלחמת גוג:
"וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת־מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם... בֶּן־אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל־גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל וְהִנָּבֵא עָלָיו" (יחזקאל לז, כו-לח א).
✨ סיכום: המפגש התכליתי עם המלך
ההתגלות הגבוהה שזכה לה אברהם בראשית הפרשה ("וירא") פותחת צוהר ליעוד נוסף שהנחיל לנו: מלבד עשיית נפשות והמלכת ה' בעולם (מטרת פרשת "לך לך"), אברהם אבינו – "בן הפלטין" שזוכה לראות את המלך – מציב יעוד נוסף לחיינו: לפגוש את המלך.
זו הסיבה שהתורה אינה מציינת מה היה תוכן נבואת ה"ראיה". היא נחשבת נבואה תכליתית ולא אמצעית: המטרה הייתה עצם הפגישה והקרבה למלך, ולאו דווקא ההשפעות המעשיות הנובעות ממנה.
מדוע עוצמתה של ברית המילה כה גדולה? מעבר לעצם גזירת הקב"ה, חז"ל מציינים כי אדם הראשון נברא מהול. החטא גרם לו לאבד את דרגתו הגבוהה, ונעשה "בעל עורלה". מעשה הברית מחזיר אותנו לדרגת האדם הראשון קודם החטא.
יתר על כן, ברית המילה הופכת אותנו לבעלי ברית עם הקב"ה. בעוד שבפרשת "לך לך" אברהם היה אדם המקיים את מצוות ה', בפרשת "וירא" הוא הופך לבעל ברית, בן פלטין הפוגש את המלך. אנו, ההולכים בעקבותיו, כורתים ברית מילה שהיא השער לגן עדן, הפתח לפלטין של מלך מלכי המלכים. זו הסיבה שאברהם אבינו יושב על פתח הגיהנם ומכוון את בעלי הברית היישר לגן עדן.


