בס"ד פרשת וארא התשפ"ו
תשובת ה' למשה – מדוע הסבל?
בפתיחת הפרשה משיב הקב"ה למשה רבנו על תמיהתו הכואבת בסוף הפרשה הקודמת: מדוע מאז ששלחת אותי להוציא את בני ישראל ממצרים, המצב רק הולך ומחמיר?
"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֶל־מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְ-הֹוָה׃ וָאֵרָא אֶל־אַבְרָהָם אֶל־יִצְחָק וְאֶל־יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְ-הֹוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם׃ וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת־אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר־גָּרוּ בָהּ׃ וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת־נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת־בְּרִיתִי" (שמות ו, ב-ה).
תשובת ה' למשה, בתמציתה, היא זאת: אני מבקש להיוודע בעולם בשמי הנשגב – שם הוי"ה. כרתי ברית עם האבות לתת לכם את ארץ ישראל, וטרם מילאתי הבטחה זו. אני רואה את הסבל הנורא שאתם סובלים במצרים. הסבל הוא הכנה הכרחית לירושת הארץ, וירושת הארץ, בתורה, היא הכנה לגילוי שם הוי"ה המלא בעולם.
זהו הסיפור על רגל אחת. אך מכאן צומחות שאלות מהותיות: מה כל כך חשוב בגילוי שם ה' שמצדיק את כל הסבל והגלות? ומדוע, עד היום הזה, גילוי שם ה' עדיין לא הושלם?
גילוי שם ה' ביציאת מצרים – ראיה ללא ספק
רבי יהודה הלוי מבאר בספר הכוזרי:
"וְאֶפְשָׁר שֶׁזֶּה רָצָה בְאָמְרוֹ: 'וָאֵרָא אֶל־אַבְרָהָם אֶל־יִצְחָק וְאֶל־יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי', רְצוֹנוֹ לוֹמַר: בְּדֶרֶךְ הַכֹּחַ וְהַנִּצָּחוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: 'לֹא־הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים', וְלֹא בָרָא לָהֶם מוֹפֶת כַּאֲשֶׁר בָּרָא לְמֹשֶׁה, וְעַל כֵּן אָמַר 'וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם', רְצוֹנוֹ לוֹמַר: וּבִשְׁמִי ה', מִפְּנֵי שֶׁבֵּי"ת בְּאֵל שַׁדַּי תְּשָׁרֵת לִשְׁנֵיהֶם. וְעָשָׂה עִם מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל מַה שֶׁלֹּא הִנִּיחַ סָפֵק בַּנְּפָשׁוֹת שֶׁבּוֹרֵא הָעוֹלָם בָּרָא אֶת הַדְּבָרִים הָהֵם בְּרִיאָה חֲדָשָׁה מְכֻוֶּנֶת, כְּמוֹ מַכּוֹת מִצְרַיִם וּקְרִיעַת יַם־סוּף וְהַמָּן וְעַמּוּד הֶעָנָן וְזוּלָתָם"
רבי יהודה הלוי מלמדנו שמשה רבנו, יחד עם בני ישראל, זכו ביציאת מצרים לראות את מלכות ה' בעולם באופן שלא משאיר מקום לספק כלשהו. הניסים הגלויים – המכות, קריעת ים סוף, המן, עמוד הענן – היו ראיה מוחלטת לנוכחות האלוקית בעולם.
מעלת נבואת משה – השגה ייחודית
אולם, עם כל הניסים המופלאים, אנו מבינים שעם ישראל לא הצליח באותם ימי הוד להגיע להכרה מעמיקה של שם הוי"ה, למעט משה רבנו. הרמב"ם בספר 'מורה נבוכים' מבהיר זאת:
"הרי הודיע לנו שהשגתו אינה כהשגת האבות אלא גדולה יותר ממנה, לא כל שכן מהשגת מי שהיו לפניהם. היותה מובחנת מנבואת כל מי שבא אחריו עולה ממה שהודיע בדבריו: 'וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים' (דברים לד, י)" (מורה נבוכים ב, לה).
אם כך, מדוע דור יוצאי מצרים לא הצליח להשיג השגה זו באופן עמוק?
המרחק בין שמים לארץ – הצורך בארץ ישראל
באופן פשוט, המרחק בין שמים לארץ גדול מאוד. קשה לאדם לגשר בין שני עולמות הנראים כה שונים, ואף הפוכים זה לזה. בשמים רואים שהכול הוא גילוי האלוקות, ואילו בארץ נראה שהעולם מתנהל על פי חוקי טבע ומקריות.
בין התשובה שה' עונה למשה – שעוד לא נודע בשם הוי"ה – לבין התשובה ששמע את נאקת בני ישראל במצרים, מוזכרת הברית עם האבות לתת להם את ארץ כנען. זוהי תשובה מתווכת ומקשרת. ה' למעשה אומר למשה שגילוי מלא של שם הוי"ה יתממש רק בארץ ישראל, וארץ ישראל תהיה נגישה רק לאחר שעם ישראל יעבור תהליך של זיקוק בגלות מצרים.
הגילוי החלקי – ההמתנה נמשכת
אמנם עם ישראל יצא ממצרים והגיע לארץ ישראל, אך האם זכינו לגילוי מלא של שם הוי"ה? עד היום לא זכינו לכך. אמנם היתה השגה מסוימת של השם המפורש לכהן הגדול; הכהנים היו מבליעים את השם המפורש בברכת כהנים; יום הכיפורים בבית המקדש נתן לעם ישראל טעימה מהיחוד העליון – אך תהליך יציאת מצרים עדיין לא הושלם.
בליל הסדר אנו שותים רק ארבע או חמש כוסות, ועדיין לא שותים את הכוס השישית המקבילה לנוסח "וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְ-הֹוָה" (שמות ו, ח). עוד לא זכינו לרשת את כל הארץ המובטחת – ארץ עשרת העממים – אלא רק שבעת עממים. כאשר חסר חלק בירושת הארץ, חסר חלק במלאכת חיבור שמים וארץ. ירושת הארץ בידי עם ישראל משמעה, בעומק, גילוי הקדושה בארץ – גילוי מלכות ה'.
מדוע התהליך כה ארוך? – גילוי היחוד העליון
מה כל כך מסובך? מדוע אלפי שנים חלפו ועדיין לא זכינו לגילוי מלא של שם הוי"ה?
אור החיים הקדוש מבאר שגילוי שם הוי"ה המדובר כאן הוא גילוי היחוד העליון בעולם. ('יחוד' משמעו חיבור או איחוד; 'יחוד עליון' פירושו, בשפה פשוטה, ההכרה שהכול הוא גילויים של ה' יתברך, ואין מלבדו כלום). גילוי היחוד העליון בעולם לא התממש עד כה באופן מלא. לכן אנו מנועים מלהגות את השם המפורש "י-הוה" בפה, ובמקומו אנו אומרים "א-דני".
אמנם ביציאת מצרים, עם כל הניסים שנעשו, היה משהו מגילוי זה. עם ישראל זכה להשגה מסוימת ביחוד העליון, ומשה רבנו, גדול הנביאים, זכה להשגה נעלה יותר מכל אדם שחי לפניו או אחריו. אך העולם בכללותו היה עדיין רחוק מגילוי זה.
האתגר האמיתי – לקבל את האור מבלי להישרף
יש להבין: אין זה קשה לריבונו של עולם לגלות את שם הוי"ה באופן מלא בעולם. אך מה שקשה הוא להביא לגילוי זה מבלי שנעלם בתוך האור הגדול, ומבלי שהעולם ייספה מעוצמת האור.
כל ההיסטוריה היא תהליך הכנה לאירוע זה. למען כך קיבלנו תורה מסיני; למען כך נכנסנו לארץ ישראל – ארץ המוכשרת יותר מכל ארץ אחרת בעולם לקלוט אורות נעלים אלה מבלי להישרף. גילוי השם המפורש הוא הטובה הגדולה ביותר שה' יכול להעניק לנו – אך זאת דווקא כאשר אנו מוכנים לקבלה.
חשוב לזכור: ברמה הפרטית, כאשר נגיע לשלב זה, לא יהיה עוד אפשר לחטוא, אך בו זמנית גם לא יהיה אפשר לעשות תשובה. כי אז כולם יכירו בצורה חד-משמעית ש"מְלֹא כׇל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיה ו, ג) ו"אין עוד מלבדו".
הזדמנות האחרונה – עולם התיקון
למדנו שגילוי השם המפורש הוא החלום הגדול ביותר שאנו יכולים לחלום עליו, והמתנה הגדולה ביותר שאנו יכולים לקבל. יחד עם זאת, זה יהיה סיום עולם התיקון ותחילת ימות המשיח. לכן ראוי מאוד שנזדרז לתקן כל מה שביכולתנו לפני בוא "יום ה' הגדול".
"אין עוד מלבדו, מלוא כל הארץ כבודו, הקדוש ברוך הוא הוא מלך ואני עבדו" (מתוך הפזמון 'אין עוד מלבדו' שכתב יוסי גיספן)
* * *
מסר לדורנו
בדורנו, בו אנו זוכים לחזור ולבנות את ארץ ישראל ולראות ניצנים של הגאולה, עלינו להבין שאנו חלק מתהליך היסטורי גדול המתקרב לשיאו. כל מצווה שאנו מקיימים, כל מעשה טוב שאנו עושים, הוא לבנה נוספת בבניין הגדול של גילוי האלוקות בעולם. חזרתנו לארץ ישראל אינה רק אירוע פוליטי או היסטורי, אלא חלק מתהליך רוחני עמוק של הכנת העולם לקבל את אור ה' המלא. עלינו לנצל את הזמן שנותר בעולם התיקון, שבו עדיין קיימת האפשרות לתשובה, להתכונן באופן אישי וקולקטיבי ליום הגדול שבו יתגלה השם המפורש במלואו. המאמץ שלנו כיום בתיקון עצמנו והעולם הוא ההכנה הטובה ביותר לקראת אותו רגע נשגב שבו "מלא כל הארץ כבודו" יהיה נראה לעין כל.


