בס״ד לפרשת בא התשפ״ו
בפרשת בא אנו נתקלים בפסוקים משמעותיים המתארים את יציאת מצרים: ״וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה׃ וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כׇּל־צִבְאוֹת יְ-הֹוָה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם״ (שמות יב מ-מא).
הפסוקים מלמדים אותנו שהיה קץ מוגדר למשך זמן השעבוד של בני ישראל במצרים. כאשר הושלם החישוב המדויק, יצאו אבותינו ממצרים. עד כמה מדויק היה הקץ הזה? התשובה טמונה בביטוי ״בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה״ – באותו יום ממש בו הגיע למספר 430 השנים.
רש״י מבהיר זאת בלשונו הזהב: ״מַגִּיד, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַקֵּץ לֹא עִכְּבָן הַמָּקוֹם כְּהֶרֶף עַיִן – בְּט״ו בְנִיסָן בָּאוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵצֶל אַבְרָהָם לְבַשְּׂרוֹ, וּבְט״ו בְּנִיסָן נוֹלַד יִצְחָק, וּבְט״ו בְּנִיסָן נִגְזְרָה גְּזֵרַת בֵּין הַבְּתָרִים״. רש״י ממחיש לנו שני חישובים מדויקים: מברית בין הבתרים ועד יציאת מצרים עברו בדיוק 430 שנה, ומהולדת יצחק ועד יציאת מצרים עברו בדיוק 400 שנה.
האזהרה מפני חישובי קיצין
האימרה המפורסמת ״תיפח רוחם של מחשבי קיצין״ חדרה עמוק לתודעה הקולקטיבית שלנו, ויש לה בהחלט משמעות חשובה. מקורה של האימרה נמצא בתלמוד הבבלי: ״מַאי ׳וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב׳? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: תִּיפַּח עַצְמָן שֶׁל מְחַשְּׁבֵי קִיצִּין, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַקֵּץ וְלֹא בָּא – שׁוּב אֵינוֹ בָּא. אֶלָּא חַכֵּה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ׳אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ׳״ (סנהדרין צז ע״ב).
לכאורה, לא נראה שרבי יונתן טוען שאין קיצים ברורים – יש ויש, וכך הקב״ה מנהל את עולמו. אולם, אנו עלולים לטעות בחישובי הקיצין, וכאשר החישובים שלנו לא יתממשו במציאות, עלול להיגרם, חלילה, שברון לבב. כמו כן, יתכן שברון לבב אם החישובים מראים שעוד יחלוף זמן רב עד הגאולה, ולא יהיה בלב האנשים כוח לחכות עד אז.
טעם נוסף לסכנה שבחישובי קיצים הוא שהם עלולים לגרום לחוסר יוזמה ופעולה מצידנו לתיקון העולם ולקירוב הגאולה. כל הטעמים הללו נכונים וחשובים, אולם יחד איתם ראוי להתבונן בעצם התופעה של קיצים קבועים ולהבין את משמעותה.
הקב״ה קובע קיצים לכל דבר
המדרש תנחומא מלמד אותנו עיקרון יסודי: ״לַחַמָּה נָתַן קֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ (תהלים יט, ז). לַשָּׁמַיִם נָתַן קֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם (דברים ד, לב). לָאָרֶץ נָתַן קֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ (ישעיה מ, כח). לִיצִיאַת מִצְרַיִם נָתַן קֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה (שמות יב, מא). לַחֹשֶׁךְ נָתַן קֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר (איוב כח, ג). וְאַף כְּשֶׁנֶּחְבַּשׁ יוֹסֵף קֵץ שָׂם לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים״ (תנחומא מקץ א).
מה מעניקה לנו הידיעה שיש קץ לחושך? היא מעניקה ודאות שהגאולה בוא תבוא במועד הקבוע לה, לא משנה כמה רשעי העולם ינסו לטרפד את בואה. אך האם מצד שני אין תועלת בניסיון לזרז את הגאולה, מאחר שהיא תבוא בעיתה?
בעיתה ואחישנה – שני מסלולים לגאולה
הילקוט שמעוני מביא סתירה לכאורה בפסוקים: ״כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר ׳וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה׳ וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שם טז) ׳וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה׳ כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים הַלָּלוּ. אִם יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה גּוֹאֲלָם אֲנִי לְדוֹרוֹת וְאִם לָאו גּוֹאֲלָם אֲנִי לְשָׁנִים״ (ילק״ש שמות ר״י). משמעות הדברים ברורה: יש בכוחנו לזרז את הגאולה כך שתגיע אף לפני עיתה הקבועה.
אכן, חז״ל מלמדים אותנו בהמשך הסוגיה של ״תיפח רוחם של מחשבי קיצין״, לאחר שהגמרא מכריעה שהגאולה אינה תלויה רק בתשובה: ״רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רָמֵי, כְּתִיב ׳בְּעִתָּהּ׳ וּכְתִיב ׳אֲחִישֶׁנָּה׳. זָכוּ – אֲחִישֶׁנָּה, לֹא זָכוּ – בְּעִתָּהּ״. כלומר, קיימת עת קבועה מראש שבכל מקרה בה הגאולה תתרחש, אולם יש בכוחנו לזרז את הגאולה ולקבל את השפע האלוקי גם מוקדם יותר.
דברי חז״ל אלו נאמרו לפני מאות רבות של שנים. כיום, אנו עדים לכך שהגאולה מתקדמת במסלול ״בעיתה״ שנקבע מראש, וכל מה שנשאר לנו לעשות הוא בתוך גאולת ״בעיתה״ לנסות מעט להשיג את ״אחישנה״.
הנביא ישעיהו מתאר את הגאולה העתידה במילים מרוממות: ״לֹא־יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ תְּהִלָּה׃ לֹא־יִהְיֶה־לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא־יָאִיר לָךְ וְהָיָה־לָךְ יְ-הֹוָה לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ׃ לֹא־יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף כִּי יְ-הֹוָה יִהְיֶה־לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ׃ וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר׃ הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי יְ-הֹוָה בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה״ (ישעיה ס יח-כב).
מסר לדורנו
בדורנו, המתאפיין באתגרים רבים ומבחנים קשים, עלינו לזכור את העיקרון שהקב״ה מנהל את העולם בדיוק מוחלט ולפי תכנית מפורטת. הגאולה תגיע בוודאות – זהו הבטחה אלוקית שאינה תלויה ברצונם של רשעי העולם. יחד עם זאת, אסור לנו להיות פסיביים ולהמתין בחיבוק ידיים, אלא עלינו להשתדל בכל כוחנו לקרב את הגאולה באמצעות מעשים טובים, תשובה, ולימוד תורה. גם אם הגאולה מתקדמת על פי מסלול ״בעיתה״, כל פעולה טובה שלנו מוסיפה אור ומקרבת את ההתגלות האלוקית. במקום לשבור את הלב בניסיונות לחשב מתי בדיוק תגיע הגאולה, עלינו להתמקד במה שבכוחנו לעשות היום – לחזק את האמונה, להוסיף באהבת ישראל, ולהביא עוד טוב לעולם.


