עיון בפסוקי בראשית מגלים לנו שלושה תאורים שונים של בריאת העולם:

התאור הראשון בפרק אלף, בו הבריאה מדורגת, בכל יום נבראה בריאה שונה,כל יום בבריאה עומד על הימים הקודמים, ומפתח עוד שלב את הבריאה. יוצא בתאור זה שהאדם שנברא אחרון, תלוי לקיומו בכל השלבים הקודמים, הוא הפיתוח הכי מתקדם של נברא. בכל הפרק הפועל הוא הא-לוהים, אין שום איזכור לשם הויה. אחרית הבריאה בתאור זה היא המנוחה- יום השבת. 

זהו עולם טבעי לחלוטין, כביכול בלי סתירות, אחריות, ובלי דיבור בין הנבראים לבורא.

תאור שני מתואר בראשית פרק שני. 

בו נראית המטרה - שמים וארץ. הם אמנם נבראו ראשונים אבל אין עדיין כל תהליך של צמיחה, כל העצים והצמחים שחשבנו שכבר נבראו, כלל עוד לא צמחו כי עוד לא ירד גשם על האדמה, ועוד לא נברא האדם שיעבוד את האדמה. טוב אז מעלים אדים מן הארץ כדי להשקותה ובוראים אדם כדי שיצמיח את הארץ, ויחבר שמים וארץ. בתאור זה האדם אמנם נברא אחרון, אבל המטרה היא בקיום שמים וארץ והאדם עם כל חשיבותו, הוא רק אמצעי, אם כי האמצעי היחידי להשגת המטרה. בתאור זה מופיע  השם בקביעות בשני שמות צמודים: הויה וא-לוהים. יש כאן שילוב של הופעת השם בעולם דרך הטבע- שם א-לוהים, ושל הופעתו כמשגיח ומכוון את בריאתו שתגיע לתכלית- שם הויה. 

עדיין אין דיבור עם הנברא.

תאור שלישי לבריאה מופיע בפרק שני פסוק ח׳. בתאור זה אנו רואים שהאדם נברא ראשון, לאחר מכן השם נטע את גן עדן כדי לשים בו את האדם אשר יצר. בתאור זה נראה שהאדם הוא הדר הבריאה ותכליתה, כל מה שברא השם מלבדו נועד לשרת את האדם.

ישנה ברכה מיוחדת שאנו מברכים בימי חודש ניסן, עת אנו רואים אילנות מאכל מלבלבים ופורחים: ברוך אתה א-ד-נ-י א-לוהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו דבר וברא בו בריות טובות ואילנות טובים להנות בהם בני אדם.מתוך בריאה זו גם מתפתחת הפגישה בין השם לאדם. 

אז מה נכון? כיצד מתישבות כל הסתירות הללו?

תלוי בזוית ההשתכלות על העולם, במבט מלמעלה השם ברא את כל העולם לשרת את האדם, האדם קיבל את המתנה הכי גדולה בהיסטוריה-לתקן את העולם, ובכך להיות שותף לבורא בהשלמת הבריאה. 

עלינו לחיות בתודעה משולבת בה אנו נזר הבריאה, וכל העולם נועד לשרתנו כי יש לנו יעוד עצום ואחריות כבדה לתיקון העולם. 

כאשר השם בוחר לשתף את אברהם אבינו בתכנון להפוך את סדום ועמורה, הוא אומר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך השם לעשות צדקה ומשפט...(בראשית יח, יט)

וכך צוותה האנושות בידי השם בראשית הוויתה, ויקח י-ה-ו-ה א-לוהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, (בראשית ב טו) קבלו אחריות על העולם. הכלל הוא שלמען האחריות והמשימה הכי חשובים מועמדים גם כל המשאבים והאמצעים. 

והמשימה החשובה היא בפיתוחם ומיצויים של כל הנבראים בלי לפגוע בשלמות העולם. 

השם ברא עולם טבעי , ברא עולם ערכי מוסרי. וברא אותנו כדי שנחבר את העולמות, את הארץ והשמים, את הגוף והנשמה, את הבריאה והבורא, את הטבע והמוסר. ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד.