בס"ד | פרשת בהעלותך, התשפ"ו
מבט על מבנה חומשי התורה מגלה תופעה מרתקת: בכל אחד מן החומשים פותחות שתי פרשיות ראשונות בהצגת רקע, הכנה ויסודות – ואילו הפרשה השלישית מסמנת את תחילת המסע. אחת, שתיים, שלוש – זוז!
תבנית אחידה בחמשת הספרים
בראשית
פרשת בראשית ופרשת נח מספרות בתמצית את מהלך היווצרות העולם, צמיחת שבעים אומות העולם, הנפילות שבראשית ההיסטוריה, והסיבה לכך שיוצר העולם בחר ליצור עם נוסף שתפקידו להביא את העולם לתיקונו. המסע מתחיל בפרשה השלישית – פרשת לך לך – בהליכת אברהם אבינו אחר צו ה' אל ארץ הבחירה.
שמות
פרשת שמות ופרשת וארא מספרות את מהלך היווצרות עם ישראל במצרים, בחירת משה למושיע והרקע למהלך הגאולה. בפרשה השלישית – פרשת בוא – מתחיל עם ישראל את מסעו, את יציאת מצרים, המסע שעד היום לא נגמר.
ויקרא
ספר תורת כהנים פותח אף הוא בשתי פרשיות של יסודות: תיאור סוגי הקרבנות השונים ועקרונות עבודת הקודש. המסע של ספר ויקרא מתחיל בפרשה השלישית – פרשת שמיני – ביום חנוכת המשכן. מרגע זה ואילך החיבור בין שמים וארץ הופך לממשי ומתמשך. אף הוא מסע שעד היום לא נגמר.
במדבר
ספר המסעות של עם ישראל במדבר – המלמד אותנו גם על המסעות האישיים שלנו בחיים – פותח אף הוא בשתי פרשיות של רקע: מפקד עם ישראל, סידור מבנה החניה לפי השבטים, חלוקת התפקידים בתוך שבט לוי ועוד. את המסע עצמו מהר חורב לעבר ארץ ישראל פותחת הפרשה השלישית – פרשת בהעלותך.
דברים
ספר דברים הוא דברי משה רבינו בשלושים ושישה ימיו האחרונים – דברי חיזוק, תוכחה והכנה לקראת הכניסה לארץ. בשתי הפרשיות הראשונות משה מתאר את קורות ימי המדבר, מתן תורה, הנפילות שאירעו בעם ישראל וקריאה לקיום מצוות ה'. בפרשה השלישית – פרשת עקב – הנושא המרכזי הוא הדרכה מעשית: כיצד לרשת את ארץ ישראל, מעלת הארץ, ממה יש להיזהר בירושתה וכיוצא בזה. ספר דברים שונה מכל הספרים שאין בו מסע פיזי – ובכל זאת המסע המדובר בו, כיבוש וירושת הארץ, מתחיל אף הוא בפרשה השלישית.
המשמעות – הדעת כנקודת הפתיחה
מבנה זה, כמו עוד מבנים החורזים את חומשי התורה, מלמד שיש סדר פנימי ועמוק בחלוקת הפרשיות. כאשר מקבילים את שלוש הפרשיות הראשונות שבכל ספר למבנה הספירות, נמצא ששתי הפרשיות הראשונות מקבילות לחכמה ובינה – ספירות הראש והמחשבה – ואילו הפרשה השלישית מקבילה לספירת הדעת.
הדעת היא המחשבה היורדת לפסים מעשיים. אף שהיא עדיין במרחב הראש והמחשבה, יש בה כבר ניצן של מעשה. תפקידה של הדעת הוא גם חיבור: בין החכמה לבינה, בין קו ימין לקו שמאל, בין הרצון להישאר קרוב ודבוק בה' לבין הדחף לצאת ולתקן את העולם. זוהי בדיוק תפקידה של הפרשה השלישית בכל ספר: לתרגם את היסודות שהונחו לפניה לתנועה, למסע, למעשה.
שלושה נושאים ראשונים בפרשת בהעלותך – שלוש הכנות למסע
פרשת בהעלותך, שהיא הפרשה השלישית בספר במדבר, פותחת בשלושה נושאים שונים לכאורה – אך יחד הם מהווים הכנה שלמה ומשולשת ליציאה לדרך.
א. העלאת נרות המנורה – חיבור למקור האור
רבים תמהו: מה עושה המנורה כאן, בספר המסעות, בתוך ההתארגנות לדרך? התשובה היא שכשיוצאים לדרך צריכים להיות מחוברים למקור האור. המנורה היא הכלי המסמל את השכינה השורה בישראל בכל מסעיהם – ואפילו בשעה שבית המקדש עתיד להיחרב.
יתרה מכך, המנורה היא הכלי המתחדש מדי יום: אין לה דין מנורה כאשר מורידים ממנה את הנרות לסדרם, וכאשר מחזירים אליה את הנרות היא מקבלת מחדש את שמה ואת קדושתה. התחדשות זו מקבילה לפעולת החידוש היומיומי שנעשה בעולם – "הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית". האור המגיע בכל בוקר לחלל כדור הארץ הוא אור חדש שלא היה כאן מאז בריאת העולם – ומקביל לאותו חלק בנשמתנו החוזר אלינו מחודש בכל בוקר מחדש.
ב. תנופת הלוויים – חיבור בין חלקים
לאחר מעשה המנורה עוסקת התורה בבחירת הלוויים להיות החוליה המקשרת בין המשכן לבין עם ישראל. כאן מובן יפה מקומם בהכנה למסע: הלוויים ממלאים תפקיד של דעת – חיבור בין הקודש לחול, בין שמים לארץ.
ניתן להבחין בחלוקה ברורה בין שלושת הספרים האמצעיים: בספר שמות הדמות המרכזית בהקמת המשכן היא משה רבינו – "שושבינא דמלכא" – נציג ריבונו של עולם, והמשכן שם הוא בעיקר מקום להופעת התורה בארץ. בספר ויקרא הדמויות המרכזיות הן הכהנים בני אהרן – "שושבינא דמטרוניתא" – נציגי כנסת ישראל בעבודת השם. ובספר במדבר הדמויות המרכזיות הן הלוויים, האחראים על נשיאת המשכן ועל קשר בין קודש לחול במסעות.
כבר ביום לידתו של לוי אמרה לאה אמנו: "הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי־יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל־כֵּן קָרָא־שְׁמוֹ לֵוִי" (בראשית כט, לד). לוי נועד על פי אמו להיות הגורם המחבר בינה לבין בעלה. בדומה לכך נבחר שבט לוי להיות המחבר בין ישראל לאביהם שבשמים. הבחירה באה בצו ה', אך קדמה לה ההתנהגות המיוחדת שגילה השבט.
ג. פסח שני – שניות ואפשרות התיקון
הנושא השלישי בפרשה הוא סיפור הפסח בשנה השנייה. הפסח בשנה השנייה חושף שני יסודות חשובים לקראת המסע: ראשית, חירות ישראל אינה תלויה בחיים ארץ ישראליים דווקא – גם בגלות ובנדודים במדבר אפשר לשמור על החירות הפנימית.
שנית, וחשוב לא פחות: מי שהיה טמא לנפש אדם או "בדרך רחוקה" ופספס את הפסח הראשון – יש לו מועד שני, הזדמנות לחגוג את פסח שני. כלומר: כשאנו במסע הלאומי שלנו או במסע הפרטי שלנו ונקלענו לנסיבות שמנעו מאיתנו את ההזדמנות הראשונה – אין ייאוש. תמיד יש הזדמנות לתיקון, תמיד יש אפשרות להתחבר מחדש אל הכלל. זוהי הכנה עמוקה ומחזקת ביותר לפני היציאה לדרך.
ואז – מתחילים המסעות
לאחר שלוש ההכנות הללו – אור המנורה, חיבור הלוויים, וחירות פסח שני – מתחיל המסע עצמו. ויהיו בו גם משברים ואפילו מכשולים. ופעמים שהדרך תתארך מעבר לכל ציפייה. אך אנו יודעים: בדרך עושים תיקונים, ועל הדרך מקדמים את העולם.
ומעבר לכך – אנו יודעים אל נכון שעם אור המנורה המלווה אותנו, עם שבט לוי המחבר אותנו לשורש, ועם החירות הפנימית הטבועה בנשמתנו – נזכה להגיע אל היעד, אל המנוחה ואל הנחלה.
כדברי הנביא זכריה בהפטרת השבת:
רׇנִּי וְשִׂמְחִי בַּת־צִיּוֹן כִּי הִנְנִי־בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם־יְ-הֹוָה׃ וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל־יְ-הֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ וְיָדַעַתְּ כִּי־יְ-הֹוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ׃ (זכריה ב, יד-טו)
מסר לדורנו
המבנה הקבוע של "אחת, שתיים, שלוש – זוז!" בכל חומשי התורה מלמד אותנו שמסע אמיתי אינו מתחיל בלי הכנה. אנו חיים בדרך, עמוק בתוך המסע הגאולי. פרשת בהעלותך מזכירה לנו שגם בתוך המסע יש לשוב ולהתחדש מדי יום. לחזק את החיבורים – את חיבורנו לכלל ישראל ולמסורת; ולזכור שיש פסח שני – שאין ייאוש ועוד אפשר לתקן. ובכוח שלוש ההכנות הללו עוד נגיע בע"ה אל המנוחה ואל הנחלה.


