"...את הא-להים התהלך נח"

הפסוק עוסק במעלתו של נח, ויחד עם זאת, חז״ל הבחינו בהבדל שבין נח לאברהם אבינו, אשר לגביו נאמר התהלך לפני. וברש״י נאמר שנח היה צריך סעד לתמכו, אבל אברהם היה מתחזק בצדקו מאליו. 

אם נשאל, למי מהם היו חיים יותר קלים? מי מהם זכה לעזרה ממרום יותר בקלות בכל עת שנזדקק לה?- לנח. 

הוא זכה לניסים שלא יאמנו.

אבל מי שימח יותר את השם, קידש את השם בעולם יותר? התשובה תהיה ללא ספק אברהם. 

מה זה שאדם שרק התחיל להתקרב להשם, הוא זוכה לניסים והשגחה מופלאים, אבל ככל שהוא מתקדם יותר, הוא דוקא מרגיש ריחוק גדול מהשם. ספקות ובלבולים נכנסים בלבו, הוא לא מרגיש סייעתא דשמיא במעשה ידיו?

אמר על זה הבעש״ט בדרך משל, כשאב רוצה ללמד את בנו ללכת, מה עושה אביו? נוטל את בנו ומעמיד אותו לפניו על הארץ, ומרחיב את ידיו סמוך לו, כדי שלא יפול התינוק ארצה, והתינוק הולך בין ידי אביו. וכאשר התינוק מגיע סמוך לאביו, אזי מתרחק אביו מעט מעט לאחוריו, כדי שהתינוק יתלמד לילך בטוב. אם לא היה אביו מתרחק בכל פעם לאחוריו, לא היה התינוק הולך אלה רק המיעוט שהיה בין מקום התינוק למקום אביו, ולא היה לומד ללכת. 

כך נהג הקב״ה עם נאמניו בימי בראשית, וכך הוא נוהג עימנו אנו במהלך חיינו. 

נח שהיה בתחילת הדרך, היה קרוב מאוד אל השם, וזכה לניסים גדולים ועזרה ממרום על כל צעד ושעל. אברהם אבינו כבר למד ללכת לבד, לכן היו לו נסיונות יותר קשים, כשזרקו אותו לכבשן האש הוא לא ידע עדיין שיינצל, נוח לעומתו ידע שבתיבה הוא יינצל. אברהם נאלץ לצאת למלחמות ועוד שלל נסיונות. כל זאת דוקא בשל גדלותו. 

גם בחיינו אנו עוברים שלבים ומתקדמים, ודוקא כאשר עברנו שלב, נעשה יותר קשה, אבל עלינו לזכור שהנסיונות הם לטובתנו. 

גם במהלך הגאולה אנו עדים לנסיונות קשים יותר, הבאים דוקא עם התקדמותנו. לדוגמא לפני שבעים או מאה שנים המתישבים בארץ התמודדו עם גזרות ורדיפות של הבריטים או הטורקים אשר הפריעו להקמת ישובים חדשים בארץ . היום שזכינו כבר בחסדי השם למדינה משלנו וצבא משלנו, אנו נאלצים להתמודד עם רדיפות והצקות של יהודים בשר מבשרנו, המנסים למנוע את המשך ישובה של הארץ. 

ועלינו לזכור שזאת בשל התקדמותנו ומעלתנו. אברהם אבינו התמודד עם אויבים זרים, יצחק כבר התמודד עם ישמעאל אחיו מצד אביו, ויעקב אבינו נאלץ להתמודד עם אחיו התאום. וסוף השכר לבוא. 

משל נאה נוסף שהביא הבעש״ט, לאדם שנכנס לחנות מטעמים, בתחילה נותן לו בעל החנות לטעום מעט מכל מין ומין, לאחר שהוא רואה שמטעמים מתוקים לחיכו, ורוצה לטעום עוד. אומרים לו קנה בדמים כי בחינם אין נותנים כאן כלום. 

כך הקב״ה נותן לנו בתחילה טעם טוב והארות גדולות בקירבתו בלי טורח גדול מצידנו, וזאת כדי שנרצה לעמול ולעבוד על מנת להשיג נועם זה בזכות ולא בחסד, בשמחה ולא בבושת פנים.