בס"ד | פרשת שופטים, התשפ"ו
בין שאר ההדרכות שנותן משה רבינו לשופטים מצויה אמירה שהטרידה את חכמי ישראל בכל הדורות:
צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־יְ-הֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ׃ (דברים טז, כ)
השאלה מתבקשת: מדוע חוזר משה פעמיים על תיבת "צדק"? מה בא להדגיש בכפילות זו? תנאים, אמוראים, ראשונים ואחרונים עסקו בכך רבות – וכל אחד גילה ממד אחר בשתי המילים הקצרות הללו.
א. צדק במלוא קומתו – וגם בדרך לצדק
הפירוש הפשוט ביותר לכפילות: "צדק" אחד אינו מספיק – יש לרדוף אחריו בכל הנפש ובכל הכוח. המשנה בסוף מסכת פאה לומדת מכאן שהדיין חייב לדון דין אמת לאמיתה – לא אמת מן השפה ולחוץ, אלא אמת פנימית ומוחלטת.
השפת אמת מדייק: "הצדק שמבקשים אחר מציאת צדק הראשון הוא רדיפת הצדק באמת" – לא די שהגעת לצדק, אתה חייב לבדוק שהצדק שמצאת אכן אמיתי.
הגמרא מוסיפה כיוון מעשי: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף – הַלֵּךְ אַחַר בֵּית דִּין יָפֶה" – יש לטרוח ולחפש את בית הדין הטוב ביותר, ולא להסתפק בפחות.
המי השילוח מוסיף ממד של אמונה:
"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף" – אַף בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא יָבִין טַעַם הַמִּצְוָה לֹא יִרֶף לִבּוֹ, וְלָכֵן סִיֵּם "לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ" שֶׁמַּבְטִיחַ לוֹ הַשי"ת שֶׁיִּפְתַּח לוֹ שַׁעֲרֵי בִּינָה לְהָבִין טַעֲמֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה.
הכפילות מחזקת אותנו ברדיפת הצדק אף כשאיננו מבינים את טעמו. ואם נעמול כך – ייפתחו לנו שערי בינה, וזוהי עצמה ירושת הארץ הפרטית שלנו.
ועוד הובא בשם היהודי הקדוש מפשיסחא: יש לרדוף את הצדק גם בצדק – לא בשקר. המטרה אינה מקדשת את האמצעים, ואסור לנו לפעול בדרכי עקלתון כדי להשיג את מה שנראה לנו כצדק.
ב. צדק כלפי שמים וצדק כלפי הבריות
כיוון אחר בדברי חז"ל מפצל את הכפילות לשני מישורים שונים. כך מובא במסכת סנהדרין:
״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף״ – אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִפְשָׁרָה. כֵּיצַד? שְׁתֵּי סְפִינוֹת עוֹבְרוֹת בַּנָּהָר וּפָגְעוּ זֶה בָּזֶה... אִם עָלוּ שְׁנֵיהֶן – שְׁנֵיהֶן נוֹפְלִין, בְּזֶה אַחַר זֶה – שְׁנֵיהֶן עוֹלִין. הָא כֵּיצַד? טְעוּנָה וְשֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה – תִּידָּחֶה שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה מִפְּנֵי טְעוּנָה. (סנהדרין לב)
ישנם שני סוגי צדק, שני מישורים שונים: צדק כלפי שמים וצדק חברתי. על שניהם עלינו לעמול. לכן אמרו חז"ל ש"כופין על מידת סדום" – שכן מידה זו היא היעדר צדק כלפי הבריות.
המי השילוח מבאר את שני הצדקים בצורה חדה:
הָרִאשׁוֹן הוּא נֶגֶד הַשי"ת שֶׁיְּדַקְדֵּק בְּמַעֲשָׂיו עַד כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, וְהַשֵּׁנִי הוּא נֶגֶד חֲבֵרוֹ שֶׁבְּאִם יִרְאֶה שֶׁחֲבֵרוֹ חָלִילָה עָבַר רְצוֹן הַשי"ת וְיִרְצֶה לִכְעֹס עָלָיו, עַל זֶה נֶאֱמַר צֶדֶק – שֶׁהַשי"ת לֹא יִרְצֶה שֶׁאֶחָד יְקַטְרֵג עַל חֲבֵרוֹ.
ומכאן לימוד חשוב: הצדק כלפי הבריות אינו רק "לא לגזול" – אלא גם להשתדל לראות בהם את החיובי, להצדיקם ולהפוך את הטוב שבהם למרכזי. גם זה צדק.
ג. הצדק שלמטה מושך את הצדק שמלמעלה
הממד השלישי הוא המרחיק לכת ביותר: המשנה החותמת את מסכת פאה לומדת מפסוקנו לימוד מפתיע – ולא על דיינים כלל:
וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ לֹא חִגֵּר, וְלֹא סוּמָא, וְלֹא פִסֵּחַ, וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּאַחַד מֵהֶם, אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיִּהְיֶה כְּאַחַד מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף.
לימוד מופלא: מי שמתנהג בשקר כלפי הבריות – גורם לאותו השקר לרדת עליו מן השמים ולהפוך למציאות. הצדק – או היעדרו – שנעשה כאן בארץ מושך את מקבילו משמים.
על דרך החיוב כותב הנועם אלימלך:
"צדק צדק תרדוף" – פירוש שתראה להצדיק מעשיך, שע"י הצדק שלמטה תרדוף את הצדק העליון להעלותו לשורשו ולהמתיקו.
ברוח זו מאירים גם דברי הפסוק עצמו: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ". כשאנו כחברה רודפים אחר עשיית צדק בארץ – אנו מושכים את הצדק האלוהי שיתגלה בה. וזוהי ירושת הארץ במובנה העמוק: תיקון עולם במלכות שמים.
מסר לדורנו
שלושת הביאורים לכפילות "צדק צדק" מלמדים שהצדק הוא לא רק הלכה משפטית אלא תפיסת עולם שלמה. צדק שאינו מתפשר גם כשאינו מובן, צדק שמכסה גם את מערכת היחסים עם ה' וגם את היחסים עם הבריות, וצדק שמה שאנו עושים בארץ מושך את מקבילו מן השמים. בדורנו שבו אנו עוסקים בבניין הארץ ובכינון החברה – קוראת אלינו הפרשה לזכור שירושת הארץ האמיתית תלויה קודם כל בנו: "אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בְּנוּ".


