בס"ד | ערב ראש השנה, התשפ"ז
זכריה הנביא פותח את פרק ג בחזון מרהיב:
וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ יְ-הוָה וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ׃ וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר יְ-הוָה בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר יְ-הוָה בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ׃ (זכריה ג, א-ב)
הקב"ה גוער בשטן ובכך מבטל את קיטרוגו על יהושע הכהן הגדול. מה מקור הקיטרוג? מבאר המצודת דוד בשם חז"ל: יהושע הכהן הגדול הושלך באש על ידי נבוכדנצר יחד עם נביאי השקר ונצל מן השריפה – ולכן זכותו רבה, "ואיך תקטרג עליו". הגערה אף מבטאת איסור לעתיד: ה' מגביל את השטן מלקטרג על יהושע.
ידוע שרק נבואה הנצרכת לדורות נכתבה בתנ"ך – וממילא יש לנו מקום להתבונן במסר של נבואה זו אלינו: לדור שהוא "אוד מוצל מאש" השואה, דור שמחכה שה' יגער בשטן לבל ישטין עלינו.
מקור השם שטן
הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג, כב) מבאר את שורש השם:
דע ש"שטן" נגזר מן "שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבֹר" (משלי ד, טו), כלומר ממשמעות ההסרה והעזיבה, כי הוא אשר מסיר מדרכי האמת בלי ספק, ומביא לאבדון בדרכי התעייה.
תפקידו אם כן הוא להסיט אותנו מהדרך הישרה. אולם כאן עולה השאלה היסודית: האם לא היה העולם טוב יותר ללא השטן?
השטן, יצר הרע ומלאך המות – שלישייה אחת
מסכת בבא בתרא (טז ע"א) חושפת זהות מפתיעה:
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הוּא שָׂטָן, הוּא יֵצֶר הָרָע, הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת.
ומובאת שם אמירה תנאית המתארת את סדר פעולתו: "יוֹרֵד וּמַתְעֶה, וְעוֹלֶה וּמַרְגִּיז, נוֹטֵל רְשׁוּת, וְנוֹטֵל נְשָׁמָה". הוא יורד לעולם ומתעה, עולה לשמים ומקטרג, ולבסוף נוטל את הנשמה. שלוש פעולות, כוח אחד.
הרמב"ם מסביר על פי חז"ל שלכל אדם נלווים שני מלאכים: "אחד מימינו והשני משמאלו – הם יצר טוב ויצר רע". השאלה למה ה' ברא את השטן מתרחבת אפוא לשאלה רחבה יותר: למה ברא בכלל יצר הרע?
הכרח הבחירה – למה צריך כוח מתנגד?
התשובה טמונה ביסוד הבחירה החופשית. אילו לא היה שטן בעולם – היינו דומים למלאכים: עושים בדיוק מה שה' רוצה, אין לנו ברירה אחרת. אמנם היינו נכתבים בספר החיים – אך לא מתוך בחירה, אלא מחוסר אפשרות אחרת.
ה' לא רצה מלאכים. הוא ברא בני אדם בעלי בחירה חופשית שמבחירה לוקחים חלק בהפיכת העולם לגן עדן. כדי שתהיה בחירה אמיתית, צריכה להיות גם אפשרות הפוכה. בגן עדן נקרא הכוח הזה "נחש" והיה מחוץ לאדם. מאז הגירוש מגן עדן הוא נקרא "יצר הרע" ונמצא בתוכנו.
ניתן לדמות זאת לכביש: הכביש מאפשר לנו להתקדם קדימה דווקא מפני שאנו דוחפים אותו אחורה בגלגלים. כך גם השטן: הוא הכוח שבדחייתו אנו מתקדמים.
השטן כמלאך שמירה
על הפסוק "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמׇרְךָ בְּכׇל דְּרָכֶיךָ" (תהילים צא, יא) דרשו חז"ל שאלו שני המלאכים המלווים כל אדם – יצר הטוב ויצר הרע. השטן אינו רק כוח מתנגד – הוא גם שומר.
כיצד? בכך שהוא מעביר את מידע המעשים לבית הדין של מעלה. החיבור הזה, עם כל הכאב שבו, נצרך. הידיעה שה' דן את כל העולם – שיש משמעות לכל מעשה ומעשה – מעוררת אותנו לקחת את החיים בידיים. ועוד: ככל שאנו מכירים טוב יותר את דרכיו של היצר הרע, אנו יכולים לזהות בזמן אמת היכן הוא מפתה – ובאותה שנייה לבחור בדרך הנכונה.
למה בכל זאת לגעור בשטן?
אם הבנו שהשטן נצרך לתיקון – מדוע אנו מנסים לבלבל אותו בתקיעות השופר בראש השנה, למה אנו מבקשים שה' יגער בו, מדוע אנו מצפים שישחט את מלאך המות כמו שאנו שרים בחד גדיא?
ראשית, אנו מבקשים להיפטר מהשטן בדרך הרצויה ביותר: על ידי שנגיע לסיום משימת התיקון. אז לא יהיה עוד צורך בשירותיו – כי המטרה הושגה. שנית, גם בדרך אל היעד אנו מבקשים מה' שיעזור לנו לזהות נכון מי הוא המלאך הטוב ומי לא, ושיחזק אותנו להתגבר על המניעות. ושלישית – בעצם התפילה, הקריאה לה' ותקיעת השופר, אנו כבר משתחררים מחלק מכבלי השטן ומתעלים מעליו.
מסר לדורנו – ערב ראש השנה
בכניסה לראש השנה אנו שמחים שה' יתברך שופט את העולם כולו – ואותנו בתוכו. זה אומר שיש משמעות לכל מעשה ומעשה שלנו; זה אומר גם שה' ישפוט את אויבינו וכל רשעה "כעשן תכלה". אנו מבקשים ממנו שירחם עלינו בדין, שיתן לנו כוח לגבור על היצר, שיאיר לנו את הדרך ויתן לנו שלום. ואנו מצפים לאותו יום שעליו נאמר "יִגְעַר יְ-הוָה בְּךָ הַשָּׂטָן" – לא כי נפטרנו ממנו בכוח, אלא כי השלמנו את המשימה שלשמה בא.


