מפני מה היו האמהות עקרות ?
שרה אמנו היתה עקרה עד ששינתה את שמה ונפקדה, לאחריה רבקה היתה עקרה, עד שנעתר ה' לתפילת יצחק והיא נפקדה, רחל אימנו גם היתה עקרה עד שריחם עליה ה', אפילו לאה היתה בתקופה מסוימת עצורה מלדת.
למה, למה ה' גרם שהכל ילך לאבותינו כל כך קשה, למה אמותינו הקדושות היו צריכות לסבול לחכות ולבכות זמן כה רב? השאלה הזו גם מקרינה עלינו לכל הדורות, הרי מעשה אבות סימן לבנים, אנו רואים במשך כל הדורות כיצד הכל הולך כה קשה לעם הזה.
א. מובא במדרש (ילקוט שמעוני פרשת תולדות רמז) אמר ר' יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים .
דברי המדרש מעוררים שאלות נוספות, למה ה' מתאווה לתפילת האבות, הרי ברור שהוא עצמו לא חסר דבר, דיבר המדרש בלשון בני אדם, אבל תאוות ה' לתפילתם אינה במובן דומה לתאוות בני אדם, ר' יצחק רוצה לומר שזוהי טובת האדם להתפלל ליוצרו,זוהי תכלית הבריאה שתהיה דבקה בבוראה. פעמים רבות אנו מתעוררים להתפלל רק בעקבות קשיים וצרות ל"ע, אך כשאנו כבר זוכים להתפלל אנו חשים התרוממות רוח,אנו מרגישים שהתפילה ערכה רב ועצום מעבר למניע שסיבב אותה. אפשר לראות דוגמה חזקה לזה בקשר בין ילדים להורים, פעמים רבות נגשים הילדים להורים בבקשות כאלה ואחרות, אבל אנו כהורים חשים שצרכיהם לא היו המניע לפנייה אלינו אלה רק התרוץ, יותר פנימי היה הרצון לקשר.
אבל עדיין קשה לומר כך על אבותינו, האם בלי שיהיו עקרים לא היו מתפללים לקב"ה? אנו רואים למשל שאברהם מתפלל על רשעי דורו, על סדום ועל אבימלך מלך פלישטים, חז"ל דוקא אומרים שאברהם זכה לישועה פרטית לאחר שהתפלל על אבימלך, שכל המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה.
יתכן לומר שאמנם אבותינו התפללו על דורם, אבל היות אמותינו עקרות, העלתה את המודעות והרגישות שלהן לשאר עקרות העולם, הרי בנוהג שבעולם אנו רואים שמי שעבר סבל מסוים הוא נעשה ער לבעלי סבל כזה עשרת מונים, מי שעבר מסכת עקרות יתרום לעמותות פוריות, מי שעבר תקופות עוני צפוי לתרום יותר לעניים, וכן על זה הדרך, אם כן נאמר, נכון שאבותינו התפללו על כל העולם, אבל כיצד הגיעו לזה? האם חלק מזה לא הגיע תודות לקשיים אותם עברו?!
או נאמר שאברהם בודאי היה מתפלל על כל העולם, אבל ה' רצה שהוא יתפלל גם על עצמו, וזה לא היה מובן מאליו אצלו.
ב. מובא במדרש רבה (פרשה נג) בשעה שנפקדה אמנו שרה, הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חרשים נתפקחו, הרבה סומים נפתחו, הרבה שוטים נשתפו,
ממקור זה אנו קולטים מסר נוסף, העקרות הכשירה את הבריות לראות את הישועות, כשהכל מתנהל על מישרים, אנו נוטים להתעלם מהמושך בחוטים, אנו הופכים את הטבע לאלוהים. עקרות האימהות והישועה שבאה בעקבותיה, הביאה להרבה חרשים להתפקח ולהרבה סומים להתפתח. אז כולם ראו שיש קב"ה, נאמר ע"פ המדרש רבה, שרבונו של עולם גלגל כך את הדברים, כדאי שמלכותו תוכל להתגלות בעולם, וכדי שהעולם יכיר בצדקותם של אבותינו ורב גודלם.
ג. כוון אחר למבט על הדברים מובא גם הוא במדרש רבה (פרשה כז)
ר' אחא אמר בשם ר' אליעזר בן חלפתא כל מה שהקב"ה עתיד לעשות ולחדש בעולמו לעתיד לבא, כבר הקדים ועשה מקצתו ע"י נביאיו הצדיקים בעוה"ז, אמר הקב"ה אני הוא שאני עתיד לעשות ים יבשה, ולא כבר עשיתי ע"י משה, דכתיב (שמות יד) ואתה הרם את מטך וגו'. אני הוא שעתיד לפקוד עקרות, כבר עשיתי שנאמר (בראשית כא) וה' פקד את שרה. אני הוא שעתיד לעשות מלכים שישתחוו לכם שנאמר (ישעיה מט) והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך, כבר עשיתי ע"י דניאל שהשתחוה נבוכדנצר לדניאל שנא' (דניאל ב) באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד. אני פוקח עורים לעתיד לבא, כבר עשיתי שנאמר (מלכים ב ו) ויפקח ה' את עיני הנער של אלישע.
ממקור זה אנו נפתחים להבין שחשבונותיו של היושב במרומים, מגיעים עד לקץ הימים, לא רק רצונו בקשר עם האבות הקדושים, ולא רק התרוממות אנשי הדור בו אברהם אבינו שימש כמגדלור, אלה מעשה אבות משמשים גם סימן לבאות, רבונו של עולם לא רוצה שנבהל כשיבוא לציון גואל, אז אם הבטיחה לנו התורה שעוד נזכה ולא יהיה בנו עקר ועקרה, כבר הקדים ועשה כן לצדיקים משכבר הימים. וזהו שאומר קהלת (א,ט) "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש". אם חשבנו שהעקרות בעולם באה ללמדנו שללדת ילדים זה לא מובן מאליו, ומי שזכה לילדים שיהיה אסיר תודה. יש מקום גם להבין שעם העקרות אל לנו להשלים, ויבוא היום בו ימחה ה' דמעה מעל כל פנים.
ד. חכמי הקבלה התקדמו עוד כמה שלבים, מובא במדרש הנעלם (זוהר פרשת תולדות קלד א)
אמר רבי אחא מפני מה היא עקרה מפני שיצר הרע אינו נמצא בכחו בעולם ועל כך אין נמצא פריה ורביה זולתי בתפלה,
אומר לנו ר' אחא מדוע היתה רבקה אמנו עקרה, כי אצלה לא היה יצר הרע, ואם אין יצר הרע, אין גם אפשרות לפריה ורביה, זולת על ידי תפילה. לשיטת ר' אחא האימהות היו עקרות כי הן היו מאוד קדושות.
ובכל זאת הרי ה' רוצה שנלד ילדים, במצוה זו כבר נצטוו אדם וחוה בראשית הימים, ומובא בגמרא( שבת לא) אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה?עסקת בפריה ורביה? צפית לישועה? פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר?
ז"א כשנגיע לשמים לאחר מאה ועשרים,בין השאלות הראשונות שנישאל, האם עסקנו בפריה ורביה.
אומר שם הזוהר הקדוש בהמשך הדברים, אבותינו תיקנו את יצר המין, ה' נעתר לתפילת יצחק אבינו ונתן להם את יצר המין, רק לעניין שצריך לזיווג, אבל לא שיהיה קבוע בתוך האדם ויחטיא אותו.
ממקור זה אנו יכולים להבין שפרשת העקרות של האמהות, שייכת לעבודת התיקון של היצרים שהאבות עסקו בה, ולעתיד לבוא נזכה כולנו שהקב"ה ישחט את השוחט (חד גדיא) יסיר את לב האבן מבשרנו ויתן לנו לב בשר, אומר שם הזוהר הקדוש שלבנו יהיה להוציא בשר (ללדת ילדים) ולא לדבר אחר.בב"א