וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר. ב וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר, עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת, יְפוֹת מַרְאֶה, וּבְרִיאֹת בָּשָׂר; וַתִּרְעֶינָה, בָּאָחוּ. ג וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת, עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן-הַיְאֹר, רָעוֹת מַרְאֶה, וְדַקּוֹת בָּשָׂר; וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת, עַל-שְׂפַת הַיְאֹר. ד וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת, רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר, אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת, יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת; וַיִּיקַץ, פַּרְעֹה. ה וַיִּישָׁן, וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית; וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד--בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת. ו וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים--צֹמְחוֹת, אַחֲרֵיהֶן. ז וַתִּבְלַעְנָה, הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת, אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים, הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת; וַיִּיקַץ פַּרְעֹה, וְהִנֵּה חֲלוֹם. ח וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ, וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת-כָּל-חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, וְאֶת-כָּל-חֲכָמֶיהָ; וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת-חֲלֹמוֹ, וְאֵין-פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה.
1. בפשיטות נאמר שרוחו נפעמה מעצם זה שחלם. לחלום פרושו לפגוש עולם הנמצא מעבר למציאות היום יומית המוכרת לנו. בתרבות המצרית אשר התאפיינה בעבדות כוללת, ולא רק של העבדים הגלויים, זו ארץ שבה אין שינויים, שבה האליל הוא הנילוס והוא קבוע ואיתן, לחלום על משהו אחר זה לא נורמלי.
2. או נאמר שהוא נפעם בשל הרגשתו שאין זה חלום טבעי הניזון מהרהורי ליבו ומעשיו, אלה הגיע אליו ממקום אחר, מעולם שמעבר. חלום נבואי.
3. או נאמר שהוא נפעם מפתרון החלום. בזה ישנם שני רובדים: ברובד החיצוני, מטרידה את מנוחתו שאלת פתרון החלום, והיא לא נותנת לו מנוח. אבל במבט יותר פנימי , הפתרון הנכון שהוא יודע בתוכו דוקא מטריד אותו, ובגלל זה הוא לא זכר את הפתרון. הוא לא העיז לחשוב על הפתרון, כי הוא מנפץ את יסודות השקפתו. אם יגיעו שבע שנות רעב, פרושו שאלוהי מצרים אכזב, זה ניפוץ האליל שלו.
4. או נאמר שנפעמה רוחו מההכרה שבחלומו הוא עומד על היאור, על האלוהים שלו. הראיה שלא נוח לו עם זה, היא שכאשר הוא מספר ליוסף את חלומו הוא מתנסח שונה ואומר שבחלומי, הנני עמד על שפת היאר.
במדרש ילק״ש מובא שאצל הצדיקים הא-לוהים ניצב עליהם ואילו אצל הרשעים הם ניצבים עליו.אצל יעקב אבינו נאמר והנה השם ניצב עליו, ואילו אצל פרעה נאמר, ניצב על היאור. החילוק הפשוט הוא, מי משרת את מי? האם אנו בשרות הקב״ה או הוא המשרת שלנו חלילה. וחילוק זה מאפיין את החילוק בין עובדי השם לעובדי האלילים.
אפשר לפרש זאת כאן בשני אופנים:
1- פרעה חושף את גאוותו ואנוכיותו, היאור נועד לשרת אותי. אפשר לומר שכל עובדי האלילים בעצם עובדי עצמם ומיחסים אלוהות לעצמם.האלים כביכול מחויבים לעשות רצונם.
2- בחלום שבא לעורר את פרעה להכיר שהיאור אינו האל, פרעה ניצב על היאור. האדם צריך לשלוט ולכוון כוחות החיים הטבעיים. על פי פרוש זה, זהו מסר שפרעה מקבל מלמעלה ולא גילוי מאוויו הוא.
חלום פרעה אמנם מנבא רעב אך מביא את בשורת האחדות והתיקון, גם הפרות הרעות עולות מן היאור, הרע בעולם לא עומד בכוחות עצמו. כל מסיבות החיים מכוונות מלמעלה , מטרת החלום הינה לעזור לנו להתמודד עם השנים הקשות ולהמתיק אותן. וישנן דרכים להתמודד עם הרעב, אבל החלום מוציא את האדם (פרעה) מאדנותו על הא-לוהים, ומחזירו למקומו האמיתי.