נאמר בפרשת שמות פרק ג':

א וּמֹשֶׁה, הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ--כֹּהֵן מִדְיָן; וַיִּנְהַג אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר,

וַיָּבֹא אֶל-הַר הָאֱ-לֹהִים חֹרֵבָה.

 ב וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְ-ה-וָ-ה אֵלָיו, בְּלַבַּת-אֵשׁ--מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל.

 ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה--אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה, אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה:  מַדּוּעַ, לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה...

יב וַיֹּאמֶר, כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ:  בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱ-לֹהִים, עַל הָהָר הַזֶּה.

מדוע השם נגלה אל משה דוקא בסנה, מה הוא מסמל, ומה משמעות היותו בוער אבל לא נאכל?

ומה משמעות הלשון וזה לך האות כי אנכי שלחתיך?

בשלב ראשון מתואר הסנה כבוער באש, ולאחר מכן משה סר לראות מדוע לא יבער הסנה. הסנה בער או לא?

בפשט הדברים נראה לומר, שהסנה נראה היה בוער, אבל בשל העובדה שאיננו אוכל מסיק משה שהוא בעצם גם לא בוער, כי איזה דבר יבער בלי להאכל?!

1. אפשר לומר שהסנה מהווה משל לבני ישראל, והאש כנגד השעבוד והצרות שישראל עוברים במצרים, אך אין הם מכלים את בני ישראל. כמו הסנה שלא נאכל. לכן גם יש להסיק מכאן שמקור האש אינו מהסנה עצמו, אמנם בנ״י סובלים שעבוד אבל הוא לא נובע מאשמתם, אפילו שיש בישראל גם מלשינים וכדו׳ אין זאת אלה בגלל השעבוד, אין כאן קלקול עצמי שלהם. 

השריפה הינה כמו כור הברזל, אשר תפקידו דוקא לזכך ולחשל את ישראל, ולהכשירם לקראת הבאות.

משה בהיותו נער, עת יצא לראות בסבלם של אחיו,וירא שני עיברים ניצים(רבים), אמר ״אכן נודע הדבר״, מה הדבר שנודע לו? הפשט של הפסוק שנודע מעשה הריגת השוטר המצרי, ולכן יש לו למשה לברוח ממצרים. אבל רש"י מוסיף לנו רובד יותר עמוק, משה אומר לעצמו, נודע לי מדוע כך משעבדים את העם הזה, כי יש בהם אנשי לשון הרע. אבל נס הסנה מלמד שזה לא נכון לתלות את כל הצרות והרדיפות שעמנו סבל בחטאיו הוא, מקור האש איננו בסנה עצמו.

וכך בהמשך ההיסטוריה , האם אפשר לתלות את כל סבל אומתנו בחטאים שלנו?! התשובה היא לא! אנו צריכים לזכור שכבר לאברהם אבינו ה' הודיע, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדו ועינו אותם ארבע מאות שנה...ללמדנו ששעבוד מצרים היה מתוכנן מראש, לא בגלל חטא כלשהו.

אנו מאמינים שדברים לא קורים בעולם סתם במקרה, בטח שיש משמעות לסבל, אבל אין פרושו חייב להיות עונש על חטאים.

2. אפשרות אחרת לפרש את משל הסנה, שמדבר על התורה שישראל יקבלו במקום הזה לאחר שיצאו ממצרים. זוהי אש מסוג מיוחד שבוערת ואינה מכלה את העם, ״הלא כל דברי כאש נאום ה'״. ישנה אפשרות של מפגש הקודש והחול, הנס והטבע, שמים וארץ, בצורה שלא הורגת ושורפת, אלה דוקא מחייה ומחממת, הסנה כמשל למתן תורה. 

3. הסנה כמשל למשה עצמו:

כדי להבין זאת תחילה יש להבין,

מהו האות שהשם מדבר עליו בפסוק יב?

  יא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-הָאֱ-לֹהִים, מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.

 יב וַיֹּאמֶר, כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ:  בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱ-לֹהִים, עַל הָהָר הַזֶּה.

רש״י מבאר שמשה בפסוק י״א שאל שתי שאלות:

א. מי אנכי- אני לא ראוי למשימה. 

ב. מיהם בני ישראל שראויים לצאת.