בתוך כל סיפורי המכות, הכנת המצות ושאר ההכנות של בני ישראל ליציאה למסע הגדול, מבקש השם  ממשה רבנו בקשה מוזרה, ״דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב״.

השאלות העולות על כך:

מדוע רצה השם שבני ישראל יצאו ברכוש גדול, ולמה באופן זה של שאלה מהמצרים, אופן שיש בו לכאורה טעם לפגם, גם למה בא בבקשה, ריבונו של עולם מבקש מכם טובה, ולא בלשון ציווי כדרכה של תורה. 

חשוב לציין שעוד לאברהם אבינו, השם הבטיח שצאצאיו יצאו מהגלות ברכוש גדול(בראשית טו). מהי מטרת הבטחה זו?

אומרים חז״ל שהמטרה היתה לרומם את רוח העם, לאחר שהיה נתון בשפל העבדות שנים רבות. רצה השם להרגיל אותם בגדולות, להרחיב את דעתם, ולהכשירם לנבואה, הרי למדונו חז״ל שבין המכשירים לנבואה הוא העושר, היוצר רווחות בנפש האדם.

אמנם ברור שאין זה עיקר התכלית, לשאוף לעושר הגשמי, לכן באה הפנייה אל בנ״י בצורת בקשה, בשונה מדברים שהם תכלית האדם ועל כן באים בצורת ציווי בתורה. 

חז״ל גם מציינים שהבקשה באה לאור המצב שעם ישראל לא שש למשימה זו. ומדוע ישראל לא רצו ?

 הגמרא אומרת שהם היו טרודים ולחוצים מעצם היציאה עצמה ודעתם לא היתה פנויה לכך. משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים, והיו אומרים לו בני אדם, מחר אתה תצא מהכלא וגם נותנים לך ממון הרבה. עונה להם, בבקשה מכם הוציאוני מיד ואיני מבקש כלום. 

עוד מציינים חכמינו, שמפני טורח הדרך, לא רצו העם להרבות במטען, לכן היה צורך לבקש ולהתחנן אליהם שישאלו כלים מהמצרים. 

אבל מדוע רצון השם היה שישאלו מהמצרים, למה בחר בדרך של רמייה?

הרשב"ם ועוד פרשנים מפרשים שאין הכוונה ששאלו על מנת להחזיר, גם לבקש דבר מה במתנה גמורה נקרא שאלה, ובני ישראל בקשו מהמצרים את כליהם במתנה גמורה ואין כאן כל גניבת דעת.

אבל קשה לפרש כך את פשט הפסוקים, במיוחד שבניגוד לבני ישראל העם כלל לא שאל מהמצרים את הכלים והמצרים השאילום מעצמם, ואם היה זה מתנה היה צריך להכתב לשון נתינה ולא השאלה, ועוד שכבר במעמד הסנה כשה' מעלה בפעם הראשונה ענין זה, אומר: וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי־כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל־בְּנֵיכֶם וְעַל־בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת־מִצְרָיִם׃(שמות ד,כב).

כותב אור החיים: כאן רמז היתר הצלת אדם ממונו מאנס. או ירמוז שבזה יסובבו למצרים לרדת במצולות ים כי באמצעות ב' המצאות שידברו ללכת דרך שלשת ימים גם כשישאלו מהם כליהם זה יסובב אותם לרדוף אחריהם וירדו במצולות:(אור החיים שמות ד,כב)

בהסבר ראשון אומר אור החיים שהתורה באה ללמד אותנו הלכה לדורות שמותר להציל ממון מהרמאים בערמה. ובהסבר שני כותב שזו היתה ערמה כדי לגרום למצרים לרדוף אחריהם עד לים סוף, כדי שיטבעו בים.(פרוש זה מובא בפרשנים רבים נוספים)

ועדין צריך עיון, למה השם רצה שעם ישראל יקבל את עושרו דוקא בדרך כזו,הלא השם בודאי יכל להציל את ממוננו ולעשרנו בדרכים אחרות?

ראשית,ברור שהשם יכל לתת לישראל זהב וכסף באופנים שונים, אבל אם זה לא היה מגיע מהמצרים, זה לא היה אותו דבר. 

לאחר השואה , היה ויכוח נוקב בחברה הישראלית האם נכון לקבל את כספי השילומים מהגרמנים או לא. אפשר כמובן להבין את שני הצדדים, אבל נראה לומר לפחות בדיעבד, שנכון היה לקחת כספים אלו, אין בהם כפרה של פשעי הנצים, אבל יש בהם פיצוי מה לעשוקים, יש בהם הרמת קרנם ורוחם של האודים המוצלים. 

כך גם נראה לומר כאן, השאלת הכלים ממצרים אמנם נראית לא יפה, אך מוסרית וצודקת היא. 

מסופר בגמרא שבאו המצרים לפני אלכסנדר הגדול ותבעו למשפט את ישראל על העושק שעשקו אותם, על הכלים שהשאילו מהם ביציאת מצרים( ארוע שהתרחש כ אלף שנה קודם). היהודים שלחו למשפט את גביהא בן פסיסא. הוא שאל את המצרים על מה מתבססת התביעה שלהם. תשובתם היתה שכתוב בתורה שישראל ניצלו את מצרים. ענה להם גביהא, אף אני אענה לכם מן התורה, כתוב בתורה שהמצרים שעבדו ועינו את ישראל 430 שנה, אבל שכר לא שילמו, בואו נחשב כמה שכר הם צריכים לשלם לישראל...סופו של דבר המצרים הסתלקו מהמשפט בבושת פנים.(תלמוד בבלי סנהדרין צא).

יותר מזה, נראה שיש כאן גם טובה למצרים, אנשים רמאים העושקים את הזולת ומתעללים בו, כדי שיתקנו את דרכם וישובו בתשובה, צריכים לחוש מה זה להיות עשוק, מרומה. בודאי שהשם יכל להעשיר את ישראל בלי שירמו את המצרים, אבל השם רצה כך, שהמצרים יחוו את החויה של העשוקים, ובזה גם בא ללמד אותנו לדורות דרך טיפול ברמאים ממשיכי דרכם של המצרים.

כמו שאומר דוד בשירה שלו:וַיָּשֶׁב י-הוה לִי כְּצִדְקָתִי כְּבֹרִי לְנֶגֶד עֵינָיו׃עִם־חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם־גִּבּוֹר תָּמִים תִּתַּמָּם׃עִם־נָבָר תִּתָּבָר וְעִם־עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל׃(שמואל ב,כב,כה-כז)