יז וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יח וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת, וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת--לְרָחְצָה; וְנָתַתָּ אֹתוֹ, בֵּין-אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ, וְנָתַתָּ שָׁמָּה, מָיִם. יט וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו, מִמֶּנּוּ, אֶת-יְדֵיהֶם, וְאֶת-רַגְלֵיהֶם. כ בְּבֹאָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, יִרְחֲצוּ-מַיִם--וְלֹא יָמֻתוּ; אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל-הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת, לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַי-ה-וָ-ה. כא וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, וְלֹא יָמֻתוּ; וְהָיְתָה לָהֶם חָק-עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ, לְדֹרֹתָם. {פ}
מה משמעות מיקומו של הכיור?
למה הוא עשוי מנחושת? ומאיזה נחושת נבנה?
ורחצו ידיהם ורגליהם, לשם מה לרחוץ הרגליים גם כן?
התורה לא הגדירה את גודלו של הכיור, ואכן גודלו השתנה במשך הדורות. גם מספר הדדים אלו הברזים לא הוגדר. במדבר היו שלושה דדים ושלמה המלך עשה עשרה דדים לכיור.
התורה כן ציוותה לעשותו מנחושת, וציוותה להניחו בחצר המשכן בין האוהל לבין המזבח.
יתכן שהנחושת הינה המתאימה ביותר בתכונותיה לאגירת המים ורחיצת ידי ורגלי הכהנים. אבל מעבר לכך ישנה חלוקה מבוררת במשכן בין שלושת המתכות הזהב הכסף והנחושת.
בפנים המשכן כל הכלים היו מצופים זהב וגם בגדי הכהן הגדול.
הכסף היה משמש באדני העמודים של המשכן, וכן עמודי החצר היו מחושקים כסף ( ולא ברור מה היה טיבם של חישוקים אלו).
הנחושת היתה המתכת המרכזית בחצר המשכן, אדני העמודים של יריעות החצר היו נחושת. המזבח והכיור גם כן.
מיוחד היה הכיור שנעשה מהמראות הצובאות, היו אלו המראות ששימשו את בנות ישראל במצרים, כדי להתקשט ולהתיפות לקראת בעליהן. סבר משה רבנו שלא לקבלם למשכן, שאינן ראויות לעבודת הקודש. ה׳ אמר לו כן להשתמש במראות אלו, כי בנות ישראל לשם שמים נתכוונו, כדי להרבות ילדים.
גם הכיור ענינו עבודת הכנה לפני שנגשים לעבודת הקודש, כמו המראות שהיו הכנה לקיום מצוה.
כשאנו רוחצים ידיים ורגליים, אנו עושים במקביל גם עבודת ניקוי פנימית, עוברים תהליך היטהרות.
רחיצת הידיים ענינה תקון המדות, ורחיצת הרגליים ענינה תיקון ההרגלים. החילוק ביניהם שהמדות הינן מטבעו של אדם. אנו נולדים איתן, ומוטלת עלינו העבודה הקדושה לתקנן, לכוון כל מידה שלנו למקום ולזמן המתאימים.
לעומת זאת תיקון ההרגלים שונה. אנו לא נולדנו עם הרגלים שליליים. אבל התרגלנו אליהם במשך החיים, ועלינו להגמל מהם.
מצד שני עלינו להתרגל להרגלים טובים כמו שאנו מתפללים- ותרגילנו במצוותיך.
הנחושת רומזת מחד לנחש הוא היצר הרע ומצד שני על ידי נחישות ללכת בדרך בישר ועל ידי נחשוניות, להתחיל את יומנו בקדושה, בכוחנו לכוון את כוחות החיים שלנו לשם שמים.
אנו נוטלים ידיים בקומנו בבוקר משנתנו, שלוש פעמים על כל יד לסרוגין, ועל נטילה זו אנו גם מברכים "על נטילת ידיים" אם התפננו בשרותים לפני כן.
אנו גם נוטלים ידיים לאחר טבילה או מקלחת או נטילת צפרניים או לאחר התפנות. על אלו לא מברכים על הנטילה. ברם לאחר השרותים אנו מברכים ברכת "אשר יצר".
נטילה שונה היא לפני ארוחה שאוכלים בה לחם, אז אנו נוטלים פעמיים או שלוש ברצף על כל יד, מברכים על הנטילה, ומנגבים את הידיים לאחריה.