ישנה בדיחה ידועה על המפקח ממשרד החינוך שהגיע לבית הספר לראות את רמת הלימודים במוסד. נכנס לכיתה אחת ושאל את התלמידים שאלה, האם הם יודעים מי שבר את הלוחות. התלמידים ענו במקהלה, לא אנחנו. המפקח ההמום פונה למנהל בית הספר ומספר לו מה שאל ומה ענו לו, עונה לו המנהל, אני מכיר אותם טוב, הם ילדים ישרים, אם הם אמרו שלא הם שברו, תאמין להם.
לעניננו אמנם מפורש בפסוק שמשה רבנו שבר הלוחות:
ויחר אף משה וישלך מידו את הלחת וישבר אתם תחת ההר (שמות לב, יט)
אבל הקושי הגדול בסיפור, כיצד מעז משה רבנו לשבור אותם. ריבונו של עולם פסל את הלוחות, כתב עליהם את הדברות: לחת כְּתֻבִים משני עבריהם מזה ומזה הם כתבים. והלחת מעשה א-לוהים המה, והמכתב מכתב א-להים הוא חרות על הלחת.
ומינה את משה למסור אותם לישראל, ומשה שובר אותם?
הפרשנים השונים העלו כמה הסברים למעשהו:
י"א שמשה היה בעצם אנוס לשברם, החטא גרם לכתב לפרוח מהלוחות ובעקבות זה הלוחות נעשו כבדים מכדי יכולת משה לשאתם ואז השליכם לארץ. הכתב היה נושא את הלוחות ואת משה ובהעדרו משה קרס. (מדרש תנחומא) הלוחות שקלו לפחות 400 קילו(המידות שלהם היו שישה טפחים על שישה טפחים בעובי שלושה טפח כל אחד והמשקל הסגולי של אבן הספיר פי ארבע ממים, כך שלדעה הכי מצמצמת האומרת שטפח הינו 8 ס"מ הגענו ל 442 ק"ג), כך שבלא נס לא יכול היה אדם לשאתם.חיזוק להסבר זה אפשר לראות מזה שכאשר משה יורד מן ההר נאמר, שני לוחות העדות בידו. אולם כאשר הוא שוברם, הם נקראים סתם לוחות.
וי"א שמשה נאלץ להשליכם כי תשש כוחו כשראה את העם ברעו, ולא יכל יותר לשאתם.(רשב"ם) ושני פרושים אלו משלימים זה את זה.
אבל פשט הפסוקים לא נראה כן, כי נראה שמשה שבר את הלוחות מרצון ובחירה ולא מהכרח וחולשה.
לכן י"א שמשה שבר אותם על פי הוראת השם, (אבות דרבי נתן) הסבר זה מוציא את משה מאחריות לשבירה, אבל אין בפסוקים רמז לכך שקיבל הוראה לשברם, וגם קשה למה השם נתן לו וחיכה שיורידם עד למחנה ואז ציווה עליו לשברם.
י"א שמשה אכן שברם בבחירתו, אמנם הוא לקח סיכון אישי גדול במעשהו, אבל הוא רצה לצמצם את הנזק/עונש שיקבלו ישראל על חטאם. בלא הציווי המפורש בלוחות האוסר את העבודה זרה, חטאם יהיה קל יותר. יש שהקבילו את הלוחות לשטר הכתובה בין החתן והכלה, בהעדר שטר הכתובה הכלה לא נחשבת כבוגדת בבעלה ולכן עונשה קל יותר. או שמשה הבין שבמצב הנוכחי של ישראל התורה הזו לא מתאימה להם והם צריכים תורה אחרת, תורה לבעלי תשובה, יותר רכה. הלוחות השניים היו מעשה ידי משה, הם ניתנו לו רק לאחר ששהה בהר 40 יום והתכוננן לקבלתם. הם גם ניתנו לו ביום הכיפורים, במידת הרחמים.
גם על פי הסבר זה, לא מצאנו בתורה שה' כועס על משה על ששבר את הלוחות. יותר מזה חז"ל מדייקים מהפסוקים שה' הודה למשה ושיבח אותו על מעשהו זה.
חשוב להזכיר ששברי הלוחות נלקחו על ידי משה והונחו בארון הברית יחד עם הלוחות השלמים, כנראה לומר לנו שהם בקדושתם עומדים ועוד נכונו לעתיד לבוא ליום שנוכל לקבלם מחדש.