הקב״ה בתחילת פרשת קדושים מצוינו להיות קדושים:

 וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ב דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם. 

למה מצוה עלינו להיות קדושים?

על זה כבר עונה הפסוק במפורש: כי קדוש אני השם א-לוהיכם. 

ולמה קדושתו של השם אומרת לנו גם להתקדש?

אין שום דבר יותר טוב ומושלם מבורא העולם. ואין שום טובה יותר גדולה לאדם מאשר להידמות ולהידבק במידותיו של ריבונו של עולם. 

רש״י מביא הסבר אחר למילת הקישור כי בפסוק. ואומר כך:

אם אתם מקדשים עצמכם, מעלה אני עליכם כאילו קדשתם אותי. 

כאשר העולם רואה אותנו נוהגים בצדק וברחמים. ענוונתנים רחמנים וגומלי חסדים. כולם משבחים את השם. 

כיצד הופכים להיות אנשים קדושים?

והאם החיים הגשמיים בכלל מאפשרים להיות קדושים?

אם נשאל איזה פקיר טיבטי, כיצד הופכים להיות קדושים? מה הוא היה עונה לנו?

ואם נשאל איזה ארכיבישוף נוצרי את אותה שאלה או איזה וזיר מוסלמי, כיצד נהיה קדושים?

הפקיר כנראה יאמר לנו, להתבודד בהר נידח במשך חצי שנה. לא לדבר עם אנשים מאומה, לעשות בקביעות תרגילי יוגה, ולאכול כל יום רק תפוח וגזר. בקיצור קדושה= התרחקות מהמולת החיים והאטת הפעילות הגופנית= בריחה מהעולם הגשמי. 

הארכיבישוף אולי יאמר לנו להסתגר במנזר, לא להתחתן ולא להיות בכלל עם נשים וכו׳, בקיצור בריחה מהעולם הגשמי. 

הוזיר כנראה יאמר לך, הכל נקבע מלמעלה ואינך יכול באמת לשנות ולתקן. 

ומה תורתנו הקדושה אומרת?

לירא מהורינו. לשמור שבת. לא לרמות במסחר. לתרום לעניים. לא לשקר ולא להונות. לא לגנוב את כספו, זמנו או דעתו של אדם. לא להלין פעולת שכיר. ועוד מצוות רבות ומגוונות. 

האם זו הדרך לקדושה, לחיות חיים רגילים וישרים?

התשובה- כן.!!!

 ברם אנו מבחינים בפרשתנו שלפני הציווים החברתיים ההגיוניים, התורה פותחת בציוי לירא מהורינו ולשמור שבת, ומדגישה את המצוה לירא מא-לוהינו. כדי לזכות לקדושה אנו חייבים תחילה לבנות בנו את מידת היראה. היראה ממי שהביאנו לחיים לכאן לזה העולם, וממי שאמר והיה העולם. מתוך ידיעת מקומנו, נוכל גם לבנות את מידת האהבה והחמלה שלנו לזולת בצורה מתוקנת. 

מתוך ההכרה שעין רואה ואוזן שומעת, ועל הכל נבוא למשפט, נוכל לבנות את המוסריות שלנו גם כאשר החברה/מדינה לא תשפוט אותנו. 

אבל ככלל למדנו שאין הדרך להשגת הקדושה תלויה בבריחה מהעולם הגשמי, אלה דוקא בהתמודדות איתו בדרך ישרה. 

הדתות האחרות באמת מיואשות מהעולם הזה. רואות את האתגר בתכנית ההתנתקות. יש פגם חמור באמונתם, הקב״ה ברא עולם שאיננו יכולים לתקן. 

היהדות רואה את העולם הגשמי באחדות אחת עם כל ההויה. ואת תפקידנו עלי אדמות לרומם את החיים הגשמיים ולקדש אותם. את החול לקדש ואת הקודש לממש. והיה השם למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד.