המדע כמובן עוסק ביש, ומנוע מלצאת מחוץ לקופסה. בכל זאת עם התקדמות המדע ביחסו לחומר, גם נפתח המבט אל המעבר. 

נסביר יותר. חוק שימור המסה/ חומר רצה לראות את עולם החומר כעולם סגור, מסתדר לבד. 

אבל עם הזמן התגלו סדקים רבים בחוק זה. אין שימור מסה בעולם! והדגש שלי כאן בשני הכיוונים. מסה הופכת לאנרגייה ולהפך גם. המדע התקדם וניסח את החוק המתוקן חוק שימור האנרגייה-מסה. והוא גם נקרא החוק הראשון בטרמודינמיקה. וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה.

אם הכל כל כך טוב אז למה עדיין לא טוב?

למה צריך לעסוק בשימור האנרגייה אם החוק מחייב אותה גם כך להישאר?

התשובה היא שהאנרגייה בורחת לנו.

אבל האם לא סיכמנו שהיא נשמרת?!

לצורך כך נאלצנו להוסיף חוק תיקון. והוא החוק השני של התרמודינמיקה או חוק האנטרופיה. הוא לא מכחיש חזיתית את החוק הראשון. הוא אומר אמנם האנרגייה נשמרת אבל היא מתפזרת. אנרגיות שונות הופכות לאנרגיית חום, וזו נפלטת מחלל כדור הארץ לחלל החיצון. במבט רחב יותר משמעות החוק הזה שעל ציר הזמן האנרגייה בעולם הולכת ונעלמת/מתפזרת. אי הסדר חזק מהסדר!

לכן גם תאוריית האבולוציה התרסקה מבחינה מדעית, כי ציר הזמן עובד בכיוון ההתפרקות והפיזור ולא בכיוון הבניין והסדר. לכן הסיקו המדענים שכנראה כל הסדר בעולם נוצר בהרף עין (המפץ הגדול). 

השלב הבא:

כיוון שסיכמנו שאנרגייה הופכת לחומר ולהפך, לכן עץ אקליפטוס לדוגמא שמשקלו נגיד 200 טון. לאחר שנחתוך אותו ונייבש אותו נגיד נשארנו עם 100 טון. מתוכם כמה הגיע מהאדמה וכמה מהשמש? המינרלים אכן הגיעו מהאדמה. וכל הפחממות מה? אנרגיית חום שהחליפה צורה באמצעות פעולת ההטמעה שעשה העץ. זאת אומרת רובו המוחלט של משקל העץ הגיע מהשמש!

אנרגייה כידוע לא תופסת משקל ונפח. היא מגיעה אלינו מהשמש דרך הריק שנמצא בתווך וכאן היא הופכת למסות של חומר. הנה קיבלנו יש מאין, אמנם אַין במושגים של מסה ונפח ולא במושגים של אנרגייה.

עד כאן היה יחסית קל. אבל השלב הבא ללמוד להכיר אנרגיות יותר אצילות מאלו שעוסק בהן המדע. עם ישראל מרבה לדבר על כוח הרצון. אנשים עם רצון חזק, שאיפות גדולות וכדו׳  נקראים אצלנו מלאי אנרגייה. האם זו רק השאלה של המושג?

האמת הפוכה לגמרי. כשאנו לומדים להכיר את האנרגיות האצילות, קצת קשה לנו להסכים שגם האנרגיות הישנות, אנרגיות הן. 

למשל כיצד יש לחשב את כוחו של צבא?

בעניים של פיסיקאי - כמה אנרגייה פוטנציאלית יש לך? כמה טנקים, טילים, תחמושת וכו׳. 

בעיניים של מאמין - כמה חוסן מוסרי יש לחיילים, כמה אמונה ובטחון בצדקת דרכנו, כמה מוטיוציה לנצח, כמה רצון לחיות. 

אז אם נשקלל את האנרגיות, כמה אחוזים ניתן למספר הטנקים וכמה לאמונה?. עכשיו לאחר שנתתם לי תשובה, כמה משאבים משקיע הצבא בטנקים למיניהם וכמה באנרגייה האצילה?

אז הסדר הוא כזה: מלאה היא הנשמה שלנו באנרגייה אצילה, והיא מקרינה על הרוח שלנו, והן מחממות את הנפש שלנו, והיא מתמלאת כוחות חיים ופועלת בעולם. ואז העולם צומח ופורח.

הפסיכולוגיה כבר הוכיחה שאותם שמלאים בשאיפות, חלומות ומשמעות לחייהם, סיכוייהם לצלוח בשלום צרות גדולה לאין ערוך מאילו שחסרים השאיפות. 

וכאן גם קיבלנו נקודת מבט לפשר נצחיותו של עם ישראל, במהלך ההיסטוריה. 

כאן כבר השגנו הופעת יש מאין, גם אַין במושגים של אנרגייה ישנה. אבל הוא יש במושגים של אנרגייה אצילה.

בברכה בעז מלט