בס"ד
בתקופתנו יש ללחם המחמצת עדנה, המודעות לטובו עלתה ואיתה גם מחירו. אולם ברצוני לעמוד על טיבו בחג השבועות. מדוע מצוה אותנו התורה להכין את מנחת שתי הלחם המיוחדת במקדש לחג השבועות דוקא שיהיה לחם מחמצת? השאלה מתחזקת במיוחד לאור העובדה שככלל בבית המקדש אין להביא מנחות חמץ מלבד שתי הלחם המדוברים ומנחת תודה.
תודה עם כל הלב:
אפשרות אחת להבין זאת על בסיס המשותף למנחת התודה ולראות את מנחת שתי הלחם כמנחת תודה כלל לאומית. אם אדם פרטי שניצל מסכנת מות לחיים מביא מנחת תודה לה', קו"ח כלל ישראל. ולמה שמנח תודה תהיה חמץ? כי את התודה חב כל ליבנו, כי ההצלה היתה לא רק לנשמתנו אלא אף לגופנו, אז היצר הדואג לקיום השותף של גופנו יש בהחלט מה לומר תודה. אפילו נראה לומר שהוא צריך להיות המודה הראשי. וכמו במנחת היחיד כך גם הציבור בא להודות לריבונו של עולם על כל השפט והטוב שגמל עלינו בחג השבועות ולכן אנו מביאים מנחת שתי הלחם שהיא עשויה חמץ.
שמחת כלולות:
חז״ל אומרים שבנשואין האדם מתחתן בכל ליבו, גם היצר הרע שמח להתחתן,( כמובן שזה רק לאחר שלא ניתן לו כל מבוקשו-כשלא מאפשרים ליצר חיי פריצות).
חג השבועות הוא חג הכלולות שלנו עם הקב״ה, ובו גם היצר הרע מקבל את מקומו, גם הוא שמח. תורתנו הקדושה לא מדריכה אותנו לחיי סגפנות אלא נותנת מקום גם לצרכים הגופניים והגשמיים שלנו. ויותר מכך ההליכה אחר הדרכת התורה בכוחה להחיות את החיים הגשמיים שלנו באופן יותר בריא ומשמח מאשר חיי הפקרות ללא התורה.
תורה הבא לידך החמיצנה:
אנו מודעים ומורגלים בלימוד שמצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, שצריכים להיות זריזים למצוות, אסור להתמהמה כשיש לנו הזדמנות למצוה. אולם בנוגע לתורה יש מקום חשוב להתמהמהות, להפוך בה והפוך בה, להתבונן בה בנחת, ולשנותה מאה ואחת פעמים ויותר. אם כן לחמי החמץ בשבועות מבטאים את הנחת והסבלנות שצריך בלימוד התורה.
בזכות היצר הרע קבלנו את התורה:
כיצד זה שהיצר הוא זה שזיכה אותנו לקבל את התורה?
חז״ל אומרים :בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין (קדושין ל,ב)
אלו דברים מבהילים, האם זה כל מטרתה של התורה לתבלן את היצר הרע? לעשות אותו יותר טעים? האם היצר הרע הוא העיקר והתורה רק נועדה לשרת ולמתק אותו?
מובא במסכת שבת (פח ע״ב) שכשעלה משה למרום לקבל את התורה, המלאכים התנגדו לנתינת התורה לילוד האשה. לכאורה הם יותר מתאימים לתורה מאיתנו, הם טהורים ללא רבב,הם יודעים את גודל ערכה,הם שמרו עליה תתקע"ד דורות שמירה מעולה ללא שיפול בה איזה מום או יעשה בה שימוש לרעה, לכן הם אמרו לה' "תנה הודך על השמים" עדיף שהתורה תשאר בשמים. אולם לקב"ה היו תכניות אחרות ולכן השם אומר למשה להשיב להם תשובה, (עיין שם באורך), בקיצור משה רבינו פוחד,אוחז בכסא כבודו של ה' ועונה להם תשובה. תורף דבריו של משה היה, קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם ?! ואז מיד הודו לו לקב״ה. הסכימו לנתינת התורה למשה ואף הוסיפו לו משלהם.
בהבנה ראשונית אנו מבינים שהתורה אכן נועדה לבעלי יצר הרע, ולכן דוקא אנו שיש בנו יצר הרע קבלנו את התורה וממילא יש לנו לשמוח בחג השבועות בלחם מחמצת. אבל באמת למה זה כך,למה התורה חייבת היתה להינתן דוקא לבעלי יצר הרע?
התורה נועדה להדריך אותנו בתיקון העולם, המלאכים אמנם שמרו על התורה באופן יוצא מהכלל עד מתן תורה,לא נפל בה מום ולא נעשה בה שימוש לרעה, אבל גם לא נעשה בה שימוש לטובה, אם היו ממשיכים לשמור אותה מכל משמר בבית גנזיו של הקב"ה העולם לא היה מתוקן וממילא היה מאבד חלילה את זכות הקיום שלו. וזהו שאמרו חז"ל שהעולם היה תלוי על בלימה מרגע בריאתו ועד מתן תורה. ברגע שבשלו התנאים ויש את מי שיכולים לקבל את התורה ואיתה לעבוד על תיקון העולם, היא צריכה לצאת מגנזי מרומים ולרדת לתחתונים.
למה המלאכים לא יכלו לעשות עבודה עם התורה ולתקן את העולם?
המלאכים למרות ששמם מורה על יכולת התנועה שלהם (מלאך=שליח) ולמרות שיש להם כנפיים, הם דוקא נקראים בתורה "עומדים" הם סטטים. אין להם יכולת לעשות עבודה מעצמם, הם שליחים שעושים בדיוק מה שנצטוו לא פחות ולא יותר. דוקא אנו בני האדם שיש לנו יצרים ואנו יכולים לעשות גם דברים בניגוד לרצון השם יתברך, אנו יכולים לעשות כאן בעולם עבודת תיקון ומהלכים, לכן התורה קוראת לנו "הולכים". זהו שאמר רבי נחמן אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן.
מבאר הרב קוק (עין איה שבת פח')
התורה העומדת להפך את כל המחשכים לאורות עולמים, את כל מגורות המות לחיים עדינים ממולאי נצח והוד, אי אפשר להינתן כי אם לבני אדם לא למלאכי השרת...אי אפשר לו לצאת מן הכח אל הפועל, כי אם ע״י הופעת אור התורה הא-לוהית על יצורי חומר בעלי קנאה ויצה״ר. הקנאה העזה כמות...התאוה היצרית הרעה...הן הן עצמן נעשות לכוחות מאגדים את כל גודל של עולמי עולמים...
בשפה פשוטה, כדי לחבר את כל העולמות לאחדות אחת, חייבים לתפוס את הקצוות. לכך נבחר עם ישראל שנשמתו גבוהה מכל שאר הברואים, וחומריותו נמוכה ויצרית מכל שאר הברואים. ויקבל מאת בורא העולם את התורה תבלין. וכשהו יתקן דרכיו, את כל העולם ירים יחד איתו לתיקון השלם.
אם כן, לא רק שהיצר שמח ושותף לשמחת הכלולות, במובן מסוים כל העניין הוא דוקא בשבילו, מטרת התורה לתבלן אותו, לכוון את כוחות היצירה לעבוד בשרות השי״ת.
הגמרא שם (שבת פח) גם מציינת שאחרי תשובת משה למלאכים, לא רק שהמלאכים הסכימו לנתינת התורה למשה אלא המלאכים אף נתנו לו מתנות, אפילו מלאך המוות נתן לו מתנה, הוא לימדו את סגולת הקטורת, ויכולתה לעצור את מלאך המות. נתינת המתנות בידי המלאכים אף מאירה לנו מדוע ה' בכלל התיחס לדעתם מתחילה, הלא היה יכול לתת למשה את התורה כי כך רצונו ותו לא, אלא ששיתוף המלאכים בדבר איפשר את ההירתמות שלהם למהלך שבאה לידי ביטוי בנתינת המתנות.
למדנו מכאן שביום מיוחד זה כל הכוחות שותפים לנתינת התורה, אפילו כוחות ההרס והחידלון. הדברים מתיישבים עם מאמר חז״ל שבמתן תורה פרחה זוהמתם, זוהמת נחש הקדמוני. יסוד העניין שכל הכוחות כולם אפילו המתנגדים והמחבלים תכליתם אחת- חיבור שמים וארץ.
המתקה של לחם המחמצת:
לחם המחמצת של חג השבועות לא רק מבטא את הכרת הטוב שלנו, ואת שמחת הכלולות ביום החתונה עם דודנו ואת זכותנו לקבל את התורה הבאה מכח יצרנו, אלא הוא מבטא אף את החזון העתידי שלשמו ניתנה לנו התורה- היום בו היצר יפסיק להיות רע. אנו מייחלים ומשתוקקים להגיע לשער החמישים,ליובל, להתנקות מזוהמת הנחש. המצה המאפיינת את פסח ואת עבודת הקרבנות בבית המקדש מעידה עם מצב שעוד יש מלחמה, שאנו צריכים לעשות הבדלה והכנעה בין הכוחות שבנו. חג השבועות נותן לנו טעימה מהעתיד הקסום שבו הזוהמה תפרח מאיתנו סופית, שלא נפחד יותר מנפילות, אז נשמח לפני ה' ונודה לו גם על התורה וגם על היצר הרע שכבר איננו רע יותר. שתי הלחם הבאים חמץ מזכירים לנו שעוד נגיע ליום שהמחמצת תהיה המשובחת ביותר.