בפרשת מטות מסופר על בני שבט גד וראובן המבקשים לקבל את נחלתם בעבר הירדן המזרחי אותו כבר כבשו משה וישראל. משה רבנו לא ״מתלהב״ מהרעיון ובעקבות זאת הם עונים לו:

טז וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ, גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה, וְעָרִים, לְטַפֵּנוּ.  יז וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר אִם-הֲבִיאֹנֻם, אֶל-מְקוֹמָם; וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר, מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.  יח לֹא נָשׁוּב, אֶל-בָּתֵּינוּ--עַד, הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ, נַחֲלָתוֹ.  יט כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם, מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה:  כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ, מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה.  {במדבר לב}

עכשיו משה מתרכך ומוכן עקרונית להצעתם אבל משנה בה כמה נקודות חשובות, וזו תשובתו:

כ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה, אִם-תַּעֲשׂוּן אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה:  אִם-תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה, לַמִּלְחָמָה.  כא וְעָבַר לָכֶם כָּל-חָלוּץ אֶת-הַיַּרְדֵּן, לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה, עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת-אֹיְבָיו, מִפָּנָיו.  כב וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה, וְאַחַר תָּשֻׁבוּ--וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵיְ-ה-וָ-ה, וּמִיִּשְׂרָאֵל; וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם, לַאֲחֻזָּה--לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה. כג וְאִם-לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַי-ה-ו-ָה וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם.  כד בְּנוּ-לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ.  

כבר במבט ראשון אפשר לשים לב שבדבריהם השם כלל לא מוזכר. הם מרגישים מחויבות רק כלפי אחיהם ואומרים נחלץ חושים לפני בני ישראל. 

אור החיים הקדוש מבאר את משמעות ההבדלים, הם חשבו לצאת לפני ישראל כדי שאלו יתרצו לותר להם על עבר הירדן המזרחי. משה רבנו לעומת זאת מסביר להם שהצלחת המלחמה תלויה במטרתה. מלחמה שמטרתה מילוי אינטרסים אישיים מסוכנת ולא בטוח שכולם יחזרו בשלום, אבל מלחמה לפני השם, לשם שמים, תביא לנצחונות ולחזרתם של כולם בשלום לביתם.

וכך גם כותב הרמב"ם בהלכות מלכים (ז כ):

כ  וכל הנלחם בכל ליבו בלא פחד, ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד--מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל, ויזכה לו ולבניו עד עולם, ויזכה לחיי העולם הבא:  שנאמר "כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן, כי מלחמות ה' אדוני נלחם, ורעה לא תימצא בך, מימיך . . . והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, את ה' אלוהיך" (שמואל א כה,כח-כט).

לכן אומר להם משה ועבר לכם כל חלוץ, אם יקפידו בזה לא ימות להם אף אחד.

מסר שני שמעביר להם משה בתשובתו: אין זה ראוי לכם להקדים את טובת הצאן לטובת משפחותיכם, או במילים של היום בית קודם לעבודה. תבנו קודם ערים לטפכם ורק אחר כך גדרות לצאנכם. אפשר לומר שעצם בקשתם לנחול בעה"י מבטאת את העדפת העבודה לבית.העדפת טובת המקנה לעומת חיבור לשאר העם.

והמסר השלישי שמשה מעביר להם בדבריו: וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם, לַאֲחֻזָּה--לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה. נראה שמשה חושש/דואג מהעסקה, שהיא תביא לכך שברבות הימים שבטים אלו יתנתקו משאר העם, זו נחלה חפוזה וסכנתה בעקבותיה. לכן גם ביחס לנחלתם הוא מדגיש אחוזה לפני השם, כמו שעבר הירדן המערבי הינו לפני השם, אתם יכולים לקדש גם את העבר המזרחי ולהעלותו לדרגה של"אֲחֻזָּה לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה ", הדרך לקדש את עבר הירדן המזרחי מתחילה בזה שתחלצו למלחמה לשם שמים ולא לשם נחלתכם.