מסופר בפרשת ואתחנן:

וַיְהִי, כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת-הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, וְהָהָר, בֹּעֵר בָּאֵשׁ; וַתִּקְרְבוּן אֵלַי, כָּל-רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם. וַתֹּאמְרוּ, הֵן הֶרְאָנוּ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ אֶת-כְּבֹדוֹ וְאֶת-גָּדְלוֹ, וְאֶת-קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ; הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ, כִּי-יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם וָחָי.  כא וְעַתָּה, לָמָּה נָמוּת, כִּי תֹאכְלֵנוּ, הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת; אִם-יֹסְפִים אֲנַחְנוּ, לִשְׁמֹעַ אֶת-קוֹל יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ עוֹד--וָמָתְנוּ.  כב כִּי מִי כָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱ-לֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ-הָאֵשׁ, כָּמֹנוּ--וַיֶּחִי.  כג קְרַב אַתָּה וּשְׁמָע, אֵת כָּל-אֲשֶׁר יֹאמַר יְ-ה-וָה- אֱלֹהֵינוּ; וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵינוּ אֵלֶיךָ--וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ (דברים ה, יט-כג)

בני ישראל אומרים פסוקים אלה למשה רבנו במעמד הר סיני, הם נבהלו ופחדו לשמוע את דבר השם וביקשו ממשה שהוא ישמע את ההמשך, כי פחדו למות, ואחר כך הוא ימסור להם את רצון השם. 

הקושי בפסוק כג׳ שמיד עולה בקריאתו, מדוע אמרו למשה ״ואת״ בלשון נקבה?

רש״י מפרש כך: התשתם את כוחי כנקבה שנצטערתי עליכם ורפיתם את ידי, כי ראיתי שאינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה, וכי לא היה יפה לכם ללמוד מפי הגבורה, ולא ללמוד ממני?

מפרוש רש״י עולה שמשה נחלש והצטער, הוא התרעם על בנ״י מדוע לא המשיכו לשמוע את דבר השם ישירות מפי הגבורה, וראה בזה חסרון של העם. 

ברם לכאורה מהמשך הפסוקים נראה אחרת, כי הקב״ה אומר למשה: היטיבו כל אשר דיברו (דברים ה, כו). נראה שהקב״ה קיבל בהבנה ובהסכמה את דברי העם. 

נראה שרש״י סובר שמשה היה חלוק על הקב״ה כיצד לראות את בקשתם של ישראל ממשה שיתווך בינם לבין השם. משה דואג לכבוד שמים, ומתקשה להבין כיצד מוכן מישהו לוותר על הזדמנות חייו, לשמוע את ריבונו של עולם בשידור ישיר. ואילו השם רואה את טובת משה והעם, לאחר בקשה זו שלהם ממשה,  אמינותו של משה התחזקה, ויקל על ישראל להמשיך ללמוד את המשך התורה ממשה. 

בעל הטורים הלך בדרך אחרת מרש״י, הוא מפרש את הפסוק ״ואת תדבר אלינו״- בקול נמוך כאשה, בעניין שנוכל לסבול. ז״א בני ישראל פונים אל משה בלשון נקבה, כדי שיברר להם התורה בנחת ובנועם כמנהג הנשים. אנו רואים במיוחד בגיל הרך את יתרונם של הנשים על הגברים בחינוך הילדים בסבלנות וברכות. 

המלבי״ם מבאר שבקשת ישראל ממשה שיתווך בינהם, התקבלה ע״י השם בהסכמה כי אם הם היו ממשיכים לשמוע את שאר עשרת הדברות ישירות מפי הגבורה, היה עוזב אותם יצר הרע לצמיתות. בזה הם היו מאבדים את תפקידם כבני אדם, אשר יש להם יצר הרע, וביכולתם לבחור בטוב או ברע חלילה. על זה אומר השם :  מִי-יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם, לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתַי--כָּל-הַיָּמִים:  לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם, לְעֹלָם.(דבריה ה, כה)

השם מתפלל שישראל אכן יבחרו בטוב. זהו שאמרו חז״ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.