פרשת עקב פותחת בהבטחה גדולה:
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ. יג וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ. יד בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים: לֹא-יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה, וּבִבְהֶמְתֶּךָ. טו וְהֵסִיר יְ-ה-וָ-ה מִמְּךָ, כָּל-חֹלִי;...
מתי נזכה לראות במימוש נבואה מלהיבה זו?
מהם התנאים למימושה?
האם היתה בהסטוריה כבר מציאות כזו?
הפרשה מדברת על שכר כאן בזה העולם. על חיים טבעיים שלמים ובריאים. עקרות ומחלות אינן מחויבות המציאות, גם לא מלחמות.
מתי נגיע לזה?
מבאר כאן אור החיים הקדוש:
פרוש עקב הוא סוף ותכלית, כשם שמצינו שישתמשו חז״ל בלשון זה בלשון המשנה, בעקבות משיחא וכו׳. כי בגמר זמן ביאתו יקרא עקבות. כמו כן אמר עקב תשמעון את המשפטים ושמרתם ועשיתם- אז הוא שמן השמחה.
אם כן אנו נגיע לזה בימות המשיח שאנו כבר עומדים בפתחן.
למעשה אנו כבר יכולים לראות את הסנוניות הראשונות. לדוגמא על פי הנתונים הרשמיים שמפרסמות מדינות העולם, יהודי מדינת ישראל כבר נמצאים במקום הראשון בעולם בתוחלת החיים הממוצעת. וזהו הישג מרשים מאוד כשאנו מתחשבים בכל התנאים בהם אנו חיים.
מהם התנאים למימוש ההטבה( אגב בשונה מהטבות של פרסומות, זו הטבה מובטחת, רק התזמון תלוי במעשינו):
משה רבנו מודיע לישראל שכדי לזכות להטבה, כדי לקבל עבודה מושלמת של המכונה, אנו צריכים להקפיד על קיום הוראות היצרן, הלא הוא בורא העולם. התנאי הראשון הוא קיומן כאן על האדמה אשר נשבע לאבתך לתת לך ( דברים ז, יג). משה רבנו מדגיש את שמירת המשפטים, הלא הם המצוות שבין אדם לחברו. ברם גם אותם אי אפשר לקיים כראוי בלי שאר מצוות התורה.
שאלנו האם כבר היתה מציאות כזו?
בזמן משה עם ישראל חווה משהו מעין זה. ראשית במעמד הר סיני, בו התפקחו כל החרשים והעיוורים והבריאו כל החולים. שנית במהלך ימי הנדודים במדבר, כמו שאומר משה שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה. ( דברים ח, ד).
חשוב לי כאן להדגיש שעל פי תורתנו אנו חיים כאן בשני מימדים. לכל מימד יש את התכלית שלו והכללים שלו.
המימד הפרטי והמימד הכללי:
במימד הפרטי - העולם הזה הינו הפרוזדור/ הדרך והעולם הבא הינו הטרקלין. בעולם הזה אנו עוברים נסיונות והתמודדויות, ובעולם הבא שלאחר תחיית המתים נקבל את שכרנו. התכלית שלנו במימד זה הינה לתקן את עצמנו, ולממש את סגולתנו, כפי רצון בוראנו.
ואין אנו רואים כאן בהכרח את השכר המגיע לצדיקים.
במימד הכללי- גם יש לנו תפקיד ויעד. אנו חלק ממהלך ואתגר של כל האנושות כולה ובראשה עם ישראל, להביא את העולם לייעודו המושלם. עולם ללא שנאה ורשעה, ללא מלחמות והריגת חיות. לחזון של, וגר זאב עם כבש נמר עם גדי ירבץ, ארי כבקר יאכל תבן. עולם של כיתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות וכדו׳. זוהי משימה צבורית. תפקידנו לבנות מודל חיים לאומיים מתוקנים והפצתו לשאר העולם. שיבת ישראל לארצו מהווה נדבך חשוב מאוד בדרך למימושו. במימד זה בהכרח השכר יגיע עוד בעולם הזה. עליו מדבר משה רבנו בפרשתנו.
על כן אנו רואים היום שרוב ככל הכוחות השליליים הקיימים בעולם מנסים להפריענו ממהלך גאולתנו. כוחות איסלמיים קיצוניים יחד עם כחות נוצריים המתחזים לנאורים ואחרים. אבל כמובן אין ביכולתם למנוע או לעצור מהלך היסטורי זה, כי עימנו אל. בסופו של יום יתברר שכל ההפרעות רק קידמו המהלך.
כִּי נִחַם יְ-ה-וָ-ה צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן יְ-ה-וָ-ה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה.(ישעיה נא ג)
בברכה בעז מלט