בפרשת שופטים מופיעה פרשיית המלוכה, וכך היא פותחת:
כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי: {טו} שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא:
מה כוונת התורה. האם יש מצוה להמליך מלך, או שזה דבר מגונה ומאוס על השם?
בפסוק הראשון לא ברור אם יש בזה מצוה אבל לכאורה בפסוק השני נראה ברור שיש לנו מצוה למנות מלך, שום תשים עליך מלך, נאמר?
והנה אנו רואים שכאשר ביקשו בני ישראל מלך משמואל הנביא, הוא כועס עליהם על עצם בקשתם:
וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה: {ה} וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם: {ו} וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל יְ-ה-וָ-ה: (פ) {ז} וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם:(שמואל א ח פסוקים ד-ז)
וכן לאחר שהוא כבר מינה את שאול למלך על ישראל הוא מבקר אותם:
גַּם עַתָּה הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר יְ-ה-וָ-ה עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם: {יז} הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל יְ-ה-וָ-ה וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי יְ-ה-וָ-ה לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ: (ס) {יח} וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל יְ-ה-וָ-ה וַיִּתֵּן יְ-ה-וָה- קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּירָא כָל הָעָם מְאֹד אֶת יְ-ה-וָ-ה וְאֶת שְׁמוּאֵל: (שמואל א יב פסוקים טז-יח).
אנו רואים מפשט הפסוקים ששמואל מתנגד לכל רעיון המלוכה ורואה בו חטא. וכיצד חלק על מצוות התורה למנות מלך?
בתלמוד במסכת סנהדרין מובאת מחלוקת בין החכמים:
רבי יהודה אומר ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה .
רבי נהוראי אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן (סנהדרין כ עמוד ב).
בפשטות רבי יהודה סובר שישנה מצוה לכתחילא למנות מלך ולעומתו רבי נהוראי סובר שאין זו מצוה .
אמנם נפסק להלכה כרבי יהודה. וישנה מצוה לכתחילא למנות מלך. אבל צריך גם להבין את שיטת רבי נהוראי. כיצד הוא מסביר הפסוקים?
מבאר אור החיים הקדוש את שיטתו: אפשר לומר כי אם ישראל יהיו כשרים ולא ישאלו מלך- והיה השם למלך עליהם כדרך אומרו ה׳ אלוהיכם מלככם. גם השם יחפוץ להיות מלך ישראל הוא לבדו. אבל אם ישראל יכנסו בגדר שאלה שחפצים במלך עליהם, אז מצות המלך עליהם לעשותו ...
וכפי זה אפילו לרבי נהוראי יש מצוה להמליך מלך. אבל זו מצוה בדיעבד.
על שאלתנו ששאלנו בתחילת המאמר נאמרו מספר תשובות בפרשני התורה ובפוסקים:
י״א שחטאם של ישראל בזמן שמואל היה שהם ביקשו שלא כהוגן, בלשון בוטה. (רמב"ם ועוד)
וי״א שחטאם ביה בבקשם מלך ככל הגוים
הם ביקשו מלך של אינטרסים, סוציומט לאומי, ואילו מצות התורה למנות מלך אשר יתבטל לרצון השם. (אור החיים ועוד)
י״א שחטאם היה בזמן. לא יפה היה לבקש מלך בו בזמן ששמואל הנביא מנהיגם, בבקשתם הם בעצם מאסו בשלטונו של שמואל. (רמב"ן)
וי״א שכלל אין מצוה מהתורה להמליך מלך מלכתחילא, אלה רק אם בני ישראל מבקשים מלך, אז מצוה התורה לבחור מלך מקרב אחינו אשר בחר בו השם. (רבי נהוראי בגמרא, האברבנאל)
לסיכום : אמנם מוסד המלוכה לא הצליח במיוחד בהיסטוריה, אבל כל זאת בגלל שלא שמענו בקול השם ולא הקפדנו על משפטי המלוכה. אבל מלך המשיח שאנו מצפים ומתפללים לבואו, יוכתר למלך ע״י הקב״ה. ותפקידו יהיה להמליך את השם למלך על כך הארץ.
יוצא שרבי נהוראי למרות שלא נפסק להלכה, דוקא הוא ראה למרחוק. תכלית הכל להגיע ליום שרק השם ימלוך בעולם. לא שלטון של בשר ודם אלה של בורא העולם. הדרך להגיע לכך עוברת במצות המלכת מלך בשר ודם מגזע דוד בן ישי. ואחתום בדברי זכריה הנביא:
וְהָיָה יְ-ה-וָ-ה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְ-ה-וָ-ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:( זכריה יד ט)
בברכה בעז מלט