כיצד שומרים על התורה מפני שינויים וסילופים מחד, ומתאימים אותה לשינויים המתחוללים בעולם בכל דור ודור מאידך?
ראשית ברצוני להבהיר את ההבדל המהותי בין תורה אנושית לתורה א-לוהית. תורה אנושית הינה ברת שינוי במהותה. אין אנו מכירים בעולם שום תורה כזו שלא עברה שינויים במשך השנים.
לא כן היא תורת הא-לוהים. בורא העולם אשר הכל גלוי וידוע לפניו. לפניו נגלו כל תעלומות. אין לפניו חרטה ונחמה, כי לא אדם הוא להנחם. ערכיו ערכי נצח, ותורתו תורת אמת.
לכן אין נביא רשאי לחדש דבר בתורה. מוסר שהוא ישר, לא יתכן שישתנה. ובזה נדחית דרך הרפורמים ודומיהם. (לענ״ד לריבונו של עולם תהיה הרבה יותר סובלנות לאדם שיאמר לו שיצרו תקפו לכן עבר על מצות התורה, מאשר אחד שיאמר לו שתורתו כבר לא אקטואלית ולכן עשה בה רפורמות)
אבל קשה על דברינו מדוע מדריכה אותנו התורה להפנות את שאלותינו לחכמי הדור שבדורנו, מה רע שכל אחד ילמד ישירות מהתורה עצמה?
וכך נאמר בפרשת משפטים:
ח כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע--דִּבְרֵי רִיבֹת, בִּשְׁעָרֶיךָ: וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ--אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. ט וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל-הַשֹּׁפֵט, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ, אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. י וְעָשִׂיתָ, עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה; וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. יא עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ--תַּעֲשֶׂה: לֹא תָסוּר, מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ--יָמִין וּשְׂמֹאל.
(דברים יז)
כאן בפרוש מצוה עלינו התורה להכריע את שאלותינו וספקותינו באמצעות חכמי דורנו, ולא על פי חכמי דורות קודמים או תורה שבכתב. האם אין בזה חשש רפורמה ושינויים בתורה?
כאן חשוב לי להדגיש שתורת ישראל נותנת אמון גדול באדם, יותר גדול מאשר לכתב. יש לנו יותר בטחון ואמון בתורה העוברת בעל פה מדור לדור מאשר לכתבים העוברים מדור לדור. לכתב ישנם חסרונות, לא רק שיכול ליפול בו שיבוש, הוא גם לא משמר את הצליל והניגון של כותבו. לא כן בתורה העוברת בעל פה, המשמרת דקויות שאינן בכתב. יותר מזה בתורה שבעל פה אנו סומכים על הרצינות והאחריות של נושאי התורה. איזה אבא ילמד את בניו תורות שלא התבררו או לא נמסרו לו במדויק?! ברור לנו שחכמי ישראל במשך כל ההיסטוריה עמלו וטרחו לשמר את המסורת לבל יפול בה כל מום ושבוש. על סמך אמוננו בחכמי כל הדורות אנו גם מאמינים בכתב שלא שובש, כי בני ישראל בכל הדורות הקפידו מאוד לשומרו מכל שבוש. כך למשל ספר תורה שנמצאה בו אות אחת מחוקה או משובשת נאסר לקרות בו בתורה, עד שתתוקן.
וכך כותב הרמב״ן:
והצורך במצוה הזאת צורך גדול מאד כי התורה נתנה לנו בכתב , וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים, והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות. וחתך לנו הכתוב הדין, שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה, בין שקבלו פירושו עד מפי עד ומשה מפי הגבורה, או שיאמרו כן לפי משמעות המקרא או כוונתה, כי על הדעת שלהם הוא נותן (ס"א לנו) להם התורה, אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין, כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו ...(רמב״ן על התורה דברים יז, יא)
הנה הרמב״ן מציין שיש במצוה זו צורך גדול מאד דוקא לשמירת התורה. כדי שלא תעשה התורה כמה תורות וכדי למנוע מחלוקת. אם היינו פוסקים מהכתב, כל אחד היה פוסק אחרת, והתורה היתה משתבשת. עוד מדגיש הרמב״ן את השראת השכינה על משרתי מקדשו, הסיוע הניתן משמים לדיינים שלא יטעו. וכן נאמר א-לוהים ניצב בעדת אל בקרב אלוהים ישכון.
אמנם ברור וגלוי לעיננו שהעולם עובר שינויים, והתורה צריכה בכל דור ודור להתלבש בלבושים שונים כפי צורך השעה. אבל העיסוק במלאכת קודש זו צריך זהירות רבה, שהרי חלילה לנו לפגום במשהו בתורה עצמה, אשר מפי עליון ניתנה, ורק בגדים אנו רשאים להלבישה. לדון את מקרי המציאות על פי כללי התורה ולא להפך. לכן ציותה אותנו התורה להציב את מקום מושב הסנהדרין במקום אשר יבחר השם, במקום בו מתקבצות כל התפילות ובו עולות למרום. במקום השראת השכינה.
נקודה נוספת שמתבררת כאן, ריבונו של עולם מתאים את הנשמות היורדות לעולם, כל דור ודור כפי צרכיו. כאשר אומרת לנו התורה ללכת אל חכם אשר יהיה בימים ההם, אנו תמהים וכי ביכולתנו ללכת לחכם החי בדור אחר?!
אלה כוונת התורה לומר לנו שאותו חכם החי בדורנו גם אם קטן הוא בגדלותו מחכמים קודמים, לא במקרה דוקא הוא זה שחי ביננו. זו הנשמה המתאימה לדורנו.
עוד נאמר שבבוחרנו ללכת לשאול את החכמים, מוטב לנו לבחור לשאול את החכם אשר חי את ההוה, את החכם שחי את הדור שלנו, שנושם אויר של גאולה, לא כזה שעדיין חי בשטיטל מלפני מאה שנה.
בברכה בעז מלט