כיצד שומרים על התורה מפני שינויים וסילופים מצד אחד, ובה בעת מתאימים אותה לשינויים המתחוללים בעולם בכל דור ודור מצד שני?
ראשית ברצוני להבהיר את ההבדל המהותי בין תורה אנושית לתורה א-לוהית. תורה אנושית היא בת־שינוי במהותה; איננו מכירים בעולם תורה כזו שלא עברה שינויים במשך השנים.
לא כן תורת הא-לוהים. בורא העולם, אשר הכול גלוי וידוע לפניו ונגלו לפניו כל תעלומות, אין לפניו חרטה ונחמה, כי לא אדם הוא להינחם. ערכיו ערכי נצח, ותורתו תורת אמת.
לכן אין נביא רשאי לחדש דבר בתורה. מוסר שהוא ישר – לא ייתכן שישתנה. ובזה נדחית דרכם של הרפורמים ודומיהם. (לעניות דעתי, לריבונו של עולם תהיה הרבה יותר סובלנות לאדם שיאמר לו שיצרו תקפו ולכן עבר על מצוות התורה, מאשר למי שיאמר שתורתו כבר אינה אקטואלית ולכן עשה בה רפורמות.)
אבל קשה על דברינו: מדוע מדריכה אותנו התורה להפנות את שאלותינו לחכמי דורנו? מה רע בכך שכל אחד ילמד ישירות מן התורה עצמה?
וכך נאמר בפרשת שופטים:
כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע--דִּבְרֵי רִיבֹת, בִּשְׁעָרֶיךָ: וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ--אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר י-הוה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל-הַשֹּׁפֵט, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ, אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ, עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר יִבְחַר י-הוה; וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ--תַּעֲשֶׂה: לֹא תָסוּר, מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ--יָמִין וּשְׂמֹאל. (דברים יז, ח-יא)
כאן מצווה עלינו התורה במפורש להכריע את שאלותינו וספקותינו באמצעות חכמי דורנו, ולא על פי חכמי הדורות הקודמים או התורה שבכתב בלבד. האם אין בזה חשש של רפורמה ושינויים בתורה?
כאן חשוב להדגיש שתורת ישראל נותנת אמון גדול באדם – גדול יותר מאשר בכתב. יש לנו יותר ביטחון ואמון בתורה העוברת בעל פה מדור לדור מאשר בכְתבים העוברים מדור לדור. לכתב יש חסרונות: לא זו בלבד שעלול ליפול בו שיבוש, אלא שאף אינו משמר את הצליל והניגון של כותבו. לא כן התורה שבעל פה, המשמרת דקויות שאינן בכתב. יתר על כן, בתורה שבעל פה אנו סומכים על הרצינות והאחריות של נושאי התורה – איזה אב ילמד את בניו תורות שלא התבררו או שלא נמסרו לו במדויק? ברור לנו שחכמי ישראל לאורך כל ההיסטוריה עמלו וטרחו לשמר את המסורת לבל יפול בה מום ושיבוש. על סמך אמוננו בחכמי כל הדורות אנו מאמינים גם בכתב שלא שובש, שכן בני ישראל בכל הדורות הקפידו מאוד לשומרו מכל שיבוש. כך, למשל, ספר תורה שנמצאה בו אות אחת מחוקה או משובשת – נאסר לקרוא בו, עד שיתוקן.
וכך כותב הרמב״ן:
והצורך במצוה הזאת צורך גדול מאד, כי התורה נתנה לנו בכתב, וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים, והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות. וחתך לנו הכתוב הדין, שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה, בין שקבלו פירושו עד מפי עד ומשה מפי הגבורה, או שיאמרו כן לפי משמעות המקרא או כוונתה, כי על הדעת שלהם הוא נותן להם התורה, אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין, כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו... (רמב״ן על התורה, דברים יז, יא)
הרמב״ן מציין שיש במצווה זו צורך גדול מאוד דווקא לשמירת התורה – כדי שלא תיעשה התורה כמה תורות וכדי למנוע מחלוקת. אילו פסקנו מן הכתב, היה כל אחד פוסק אחרת, והתורה הייתה משתבשת. עוד מדגיש הרמב״ן את השראת השכינה על משרתי מקדשו – הסיוע הניתן מן השמים לדיינים שלא יטעו. וכן נאמר: “אלוהים ניצב בעדת אל, בקרב אלוהים ישפוט”.
אמנם ברור וגלוי לעינינו שהעולם עובר שינויים, ושהתורה צריכה בכל דור ודור להתלבש בלבושים שונים כפי צורך השעה. אבל העיסוק במלאכת קודש זו צריך זהירות רבה, שהרי חלילה לנו לפגום במשהו בתורה עצמה אשר מפי עליון ניתנה – ורק בגדים אנו רשאים להלבישהּ. עלינו לדון את מקרי המציאות על פי כללי התורה, ולא להפך. לכן ציוותה אותנו התורה להציב את מקום מושב הסנהדרין במקום אשר יבחר השם – במקום שבו מתקבצות כל התפילות ובו הן עולות למרום, במקום השראת השכינה.
נקודה נוספת מתבררת כאן: ריבונו של עולם מתאים את הנשמות היורדות לעולם בכל דור ודור כפי צרכיו. כשאומרת לנו התורה ללכת אל החכם “אשר יהיה בימים ההם”, אנו תמהים – וכי ביכולתנו ללכת לחכם החי בדור אחר? אלא כוונת התורה לומר לנו שאותו חכם החי בדורנו, גם אם קטן הוא בגדלותו מן החכמים הקודמים, לא במקרה דווקא הוא החי בינינו: זו הנשמה המתאימה לדורנו.
עוד נאמר, שכאשר אנו בוחרים ללכת ולשאול את החכמים, מוטב לבחור בחכם החי את ההווה – החכם החי את הדור שלנו, הנושם אוויר של גאולה – ולא בכזה החי עדיין בשטעטל שמלפני מאה שנה.
מסר לדורנו
התורה נמסרה בכתב ובעל פה, ומסירתה החיה מדור לדור היא ששומרת אותה מפני שיבוש ופילוג. בדורנו, מתוך אמון בשרשרת המסורת, עלינו להפנות את שאלותינו לחכמי דורנו – אלו החיים את ההווה ונושמים אוויר של גאולה. ריבונו של עולם מתאים לכל דור את נשמותיו ואת חכמיו, ולא במקרה דווקא הם החיים עִמנו. השינויים בעולם מחייבים להלביש את התורה בלבושים חדשים, אך לעולם לא לפגוע בגופהּ. זו מלאכת קודש הדורשת זהירות, יראה וענווה.


