פרשת שופטים פותחת במצות מינוי שופטים ושוטרים, וכך היא פותחת:
יח שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק. יט לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד--כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. כ צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף--לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.
התורה מצוה אותנו למנות בתי דין לכל עיר ועיר ולכל שבט ושבט, וכן למנות שוטרים אשר יביאו בעלי הדין למשפט ושיבצעו את גזר הדין.
מדוע מצוה התורה להושיב את בתי הדין בשערי העיר? ואם ישבו במקום אחר, לא טוב?
פשט הדברים, שהשער היה המקום הכי מרכזי בעיר, רוב אנשי העיר היו יוצאים מידי יום למלאכתם ועוברים בשערי העיר. כך שנקל להשיג שם את בעלי דין או עדים הנצרכים לדין. גם הכרעות בית הדין מתפרסמות מהר בין האנשים העוברים ושבים בשער. כך מצאנו במגילת רות, כאשר רצה בעז לברר את סוגיית יבום ונשיאת רות המואביה, הוא הלך לשער העיר.
יותר מכך ענין מושב השופטים בשער, להשגיח איזה אנשים ואיזה תכנים נכנסים לתוככי העיר ואיזה יוצאים.
עליהם להשגיח שכל עני המגיע לעיר יקבל פת לחם, ושלא יוצא אף אחד רעב מהעיר.
המקום הכי רגיש בעיר הוא השער, הוא צריך שמירה יותר מכל. כל חייל בצבא יודע שהשער למוצב הוא היותר מועד לפורענות. וכך הנמלים של המדינה צרכים פיקוח ושמירה יתרה.
חכמינו למדו מכאן גם לשאר שערים הצריכים שמירה, כמו שערי העיר שערי החצר והבית, גם שערי הזמן ושערי הנפש.
שערי הנפש- אנו צריכים שמירה יתירה לשמור על פתחינו. מה נכנס לפינו ומה יוצא ממנו. מה עיננו רואות ומה לא. לשמור על אוזננו ועל בריתנו. כמו שמבחינה רפואית הפתחים שלנו צריכים שמירה יתירה כך גם מבחינה רוחנית ומוסרית.
שערי הזמן- זמן המעבר מיום שישי לשבת צריך שמירה וזהירות, הן מחילול שבת והן ממריבות וכעסים.
גם המעבר מהחודש השישי לשביעי צריך שמירה- קרי הכניסה לשנת החדשה עם מה להכנס אליה ולהמשיך הלאה ומה להשאיר מאחור. גם לשוטרים אנו צריכים, לתכנית מעשית, אילו יעדים אנו רוצים להשיג. על איזו מידה אנו רוצים לעבוד וכדו׳.