בתפילת ראש השנה אנו מוסיפים שלושה קטעים מיוחדים הנקראים מלכויות , זכרונות ושופרות. הם אלו שנותנים לתפילה את מיוחדותה.
מקור לכך אנו מוצאים בחז״ל:
אמר הקב"ה : אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות -כדי שתמליכוני עליכם. זכרונות -כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה .ובמה בשופר . אמר ר' אבהו: למה תוקעין בשופר של איל בראש השנה ? אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל? כדי שאזכור לכם עקדת יצחק,(ראש השנה ט"ז.)
במאמרנו זה ננסה לעמוד במידת מה על ענינן של תפילות אלו:
א-הסדר הבסיסי:
ראשית עלינו להכיר במלכותו, ולהמליכו עלינו, ביכולתנו לראות שהעולם ביסודו הוא מאוחד, שיש לו מנהיג אחד ואמת אחת. נגזר ממנה המשפט. כי מלך במשפט יעמיד ארץ, כך באה מלכותו לידי ביטוי. או נאמר שבהמלכתו עלינו למלך, אנו נזכרים לפניו. המלך יושב על כסאו וסוקר את כל נתיניו- זה ענין הזכרונות.
ושופרות- כנגד מגמת מלכותו שתתגלה בכל העולם. השופר ענינו גילוי ופרסום. וכן ענינו מימוש הפוטנציאל. אנו באמירת השופרות מצפים ומייחלים להופעת מלכותו על כל יושבי תבל.
ב-אנו בתפילתנו באים לומר במה שונה מלכותו ממלכות בשר ודם. לא די שהוא מלך על כל העולם. הרי שהוא יודע מכל הנעשה במלכותו, אין נעלם מנגד עיניו. והוא זוכר את כל ברואיו- מה שאין כדוגמתו במלכי אנוש. ועוד אנו אומרים שסוף מלכותו להתגלות ולהתקבל על כל היצורים, ולגאול את כל העולם משפלותו.
ג-או נאמר בכיוון אחר: אחרי שהוא מלך כל יכול, אז מה מועילים מעשינו, ומהי בכלל בחירתנו, מה מקומנו בעולם? אם הכל נעשה רק ברצונו יתברך?
לכן אנו אומרים זכרונות, זכר כל היצור לפניו בא. השם יודע ומוקיר כל מעשה טוב שלנו בעולם, ממילא גם מתחשבן איתנו על חטאינו. מאמר הזכרונות בא להכיר בגודל אחריותנו וביכולתנו להיות שותפים לבורא בתיקונו של עולם. אנו גם מבינים כיצד מאפשר המלך לפשעים כה מזעזעים להתרחש בעולם? כי אם הוא לא היה מאפשר לנו לפשוע, גם למעשינו הטובים לא היה כל ערך. משמעות השופרות היא הבשורה שתבוא לעולם בסופו של תהליך כתוצאה מהשילוב של מלכותו ובחירתנו בטוב. בשופרות אנו מתחברים לחלום הגאולה של העולם שיצמח.
ד-או נאמר שקטע המלכויות מכוון כנגד ההווה, אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם. מתי? מכאן ולהבא. זכרונות מכוונים כנגד העבר. כל מעשינו בספר נכתבים ולפניו נזכרים ונסקרים. ושופרות כנגד העתיד. אז יתקע בשופר גדול ובא לציון גואל. המעניין במבט הזה, שההווה מקדים את העבר, וכעניין זה מצאנו בתפילה:
"יְהוָה מֶלֶךְ יְהוָה מָלָךְ יְהוָה יִמְלֹךְ, לְעֹלָם וָעֶד"
באור העניין בקצרה, אמנם העבר מכשיר אותנו וקודם בזמן להווה, אבל כל עבודה אנושית מתחילה בהווה. הכרתנו בהווה משליכה על העבר וקובעת איזה יחס ניתן למעשינו ומאורעותינו שעברנו.
ה-או נאמר שמלכויות מכוונות כנגד מימד הנפש. זכרונות כנגד מימד הזמן, ושופרות כנגד מימד המקום. במלכויות אנו ממליכים את השם עלינו, על נפשנו. בזכרונות אנו מכירים שהכול מוקלט ונרשם לפניו. ובשופרות אנו מצפים ומייחלים שתתגלה מלכותו בכל העולם. זהו עניין עש״ן.
ו-או נאמר שמלכויות מכוונות כנגד אברהם אבינו, שהיה ראשון הממליכים של השם בעולם. זכרונות מכוונות כנגד יצחק אבינו, אנו מצפים שהקב״ה יזכור לנו עקדת יצחק אבינו, זכויותיו וצידקותו. ושופרות כנגד יעקב אבינו, דרכו נגיעה לגאולה השלישית והשלמה. וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית י-ה-ו-ה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם. ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-י-ה-ו-ה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו(ישעיהו ב ב).
ז-או נאמר שבמלכויות -העבודה היא שלנו אנו מזכירים לעצמנו שיש מלך לעולם. בזכרונות -השם דוקא זה שמזכיר לעצמו מכל ברואיו ומעשיהם, גם מזכיר לעצמו את תכלית בריאת העולם על ידו. בשופרות -אנו עוסקים בתכלית זכרונות אלו, בחלום המשותף לבורא ונבראיו -גאולת הארץ. קול השופר ישמע, ומי יהיה התוקע?
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל, וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר, וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְהִשְׁתַּחֲווּ לַי-ה-וָ-ה בְּהַר הַקֹּדֶשׁ, בִּירוּשָׁלִָם. (ישעיהו כז יג)
שופרות |
זכרונות |
מלכויות |
|
מגמת מלכותו |
מולך במשפט |
המלכת ה' למלך |
א- הסדר הבסיסי |
יגאל כל העולם |
זוכר כל ברואיו |
מלך על כל העולם |
ב-מעלת מלכותו |
העולם יתוקן בשיתוף פעולה שלנו |
למעשינו יש חשיבות |
למרות שהוא המלך |
ג-שילוב מלכותו בבחירתנו |
ימלוך בעתיד |
מלך בעבר |
מלך בהוה |
ד-זמנים |
מלך על המקום- עולם |
מלך על הזמן-שנה |
מלך עלינו-נפש |
ה-מימדי עש"ן |
יעקב |
יצחק |
אברהם |
ו-האבות |
החלום המשותף |
של ה'-לזכור כולם |
שלנו- להמליך ה' |
ז-העבודה |
בברכה בעז מלט