בפרשת הביכורים, מופיע נוסח מקרא ביכורים, אותו צריך לומר כל מביא ביכורים לבית המקדש. מופיע בו פסוק הנראה תמוה:
וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.(דברים כו,ה)
השאלה מה פרוש ארמי אובד אבי, מיהו הארמי עליו מדבר הפסוק? מה פרוש המילה אובד? ולמה אובד בזמן הווה הרי מדובר על העבר?
הרשב״ם פירש שארמי מדבר על אברהם אבינו, מכיון שבא מארם נקרא ארמי. ופרוש אובד- גולה ממקום למקום, כמו שכתוב תעיתי כשה אובד בקש עבדך. אם כן כוונתנו לומר שללא עזרת הקב״ה היינו כשה אובד. אבל עדין קשה על הסבר זה המשכו של הפסוק - ויהי שם לגוי גדול עצום ורב, שקשה ליחסו לאברהם אבינו. וצריך ליחסו לצאצעיו בני ישראל.
לשיטת ספורנו ורבינו בחיי ארמי הוא יעקב אבינו, נקרא ארמי על של הימים שהיה גר בארם אצל לבן חותנו. ונקרא אובד על שום שהיה עני ולא היה לו בית מושב משלו. המשך הפסוק יותר מסתדר עם הסבר זה מאשר עם פרוש קודם.
אונקלוס מפרש בתרגומו שארמי- הכוונה ללבן הארמי. והוא ביקש לאבד את יעקב אבינו. וירד מצרימה עובר לדבר על יעקב אבינו. בעצם לפרוש זה נושא המשפט הינו אבי ולא ארמי, ובא לספר את צרותיו ורדיפותיו שנרדף אבינו יעקב, ומיתוכם צמח עמ״י. ומאמר זה מופיע בפרשת הביכורים כדי להדגיש את הכרת תודתנו לקב״ה על רוב טובו אשר גמלנו. יתרון פרוש זה שיותר מתאים לומר ארמי על לבן, מאשר על יעקב או אברהם.
גם רש״י מאמץ את פרוש אונקלוס ועונה על השאלה כיצד אפשר לומר על לבן אובד אבי, הרי הוא לא איבד את אבינו? עונה רש״י שלבן בקש לעקור את הכל כשרדף אחר יעקב, ובשביל שחשב לעשות- חשב לו המקום כאילו עשה, שאומות העולם חושב להם הקב״ה מחשבה כמעשה. גם בהגדה של פסח אנו אוחזים בפרוש זה.
היכן אנו מוצאים ראיה בפסוקים שלבן אכן רצה לאבד את יעקב אבינו?
1. כאשר לבן רדף אחרי יעקב, בבורחו מארם, הוא אמר לו:
יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע: מכאן משמע שהוא חשב מחשבות רעות.
2. דוקא מדברי לבן האומר ליעקב אבינו:
וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ:
דוקא דברי הרעות והאחוה שהוא אומר מגלות את אשר זמם. לבן בעצם תיכנן את השואה הלבנה, את ספיגת יעקב בתוך משפחתו. על כגון זה נאמר : ובאו האובדים בארץ אשור. הסכנה הכי גדולה לעם ישראל בהיותו בגלות הינה אמנסיפציה, שיויון זכויות. אנו רואים לדאבוננו את האבדן העצום של ישראל בארץ הבית הלבן בדורנו.
ואולי צריך לומר שהתורה מציינת אובד בזמן הווה, כי לבן וממשיכי דרכו עוד לא ירדו ממחשבתם לאבדנו בארץ האושר.
אור החיים הקדוש רואה בפרשה זו רמז לביאתנו לארץ העליונה, לעולם האמת. שם נביא לפני ה׳ את ראשית פרי האדמה, את הדברים המובחרים שעשינו בעולם הזה. אבל לא די בהם כדי ליצדק בדין. עלינו יהיה להתנצל ולומר ארמי אובד אבי- ארמי הוא היצר הרע שהוא רמאי גדול. אובד אבי- מכוון עוד לאדם הראשון אותו איבד היצר הרע, וגרם למותו ולמות צאצעיו הבאים. ונקרא אובד בזמן הווה, כי הוא ממשיך לנסות לאבד נשמתנו הנקראת אב במיני פיתויים מחד ומצרים מאידך. וממשיכים במקרא ביכורים ונצעק אל ה׳ ויוציאנו ה׳ ממצרים. צריך האדם לצעוק אל ה׳ שיצילו מיצר הרע. וללא עזרת ה׳ אין בכוחנו להנצל ממנו.
בברכה בעז מלט