לאחר שלמדנו על נפלאות התשובה מאהבה, על יכולה להפך את כל הזדונות לזכויות. הבא נראה כמה הדרכות מעשיות כדי לקנות מדרגה זו:
1. להתרגל לשאול עצמנו מה השם רוצה מאיתנו? ולא רק מה אסור ומה מותר.
לצערנו אנו רגילים לחיות במתח בין אסור לבין מותר, וזו רמת חיים נמוכה. רמת חיים הרבה יותר גבוהה, הינה במתח אחר, מה השם רוצה מאיתנו?
כמובן שאין הכוונה בדברי לזלזל במה שאסור, אבל היכן אנו חיים זו השאלה.
מספרים על הרב קוק שפעם ניגש אליו יהודי עם שאלה: האם יש להקפיד לקנות תוצרת עברית גם כשנוכרית יותר זולה? ענה לו הרב: כן לקנות רק מאחינו. אמר לו אותו יהודי, ששאל רב מסוים ואמר לו אם יש הפרש במחיר של מעל עשרים אחוז, מותר לו לקנות תוצרת של גוים. ענה לו הרב קוק, בודאי שרב זה צודק, אבל אני עניתי לך, מה השם רוצה ממך, ולא מה מותר לך. ונראה שזה גם ההבדל בין הנהגת טוב ורע לבין הנהגת אמת ושקר. העובד את השם מאהבה לא מתעסק בחשבונות קטנים, לא מסתפק בלהסתדר, אלה שואל עצמו כל הזמן, מה השם רוצה ממני עכשיו? מי שנוהג בחייו לפנים משורת הדין- גם איתו ינהגו לפנים משורת הדין.
2. פיתוח מידת האהבה- פה מאיר הפלא יועץ יסוד מעניין מאוד ביחס לאהבה. והוא מקורה. ישנם יחסי גומלין בין אהבת השם לבין אהבת ברואיו. בשורשה של כל אהבה נמצאת האהבה לטוב עצמו. השם ברא בנפשנו יחס אהדה וקרבה לכל נושאי הטוב בעולם. בכל גילוי של טוב, של חיים ושל אור אנו מרגישים בגן הא-לוהי שלו. נמצא שככל שאנו נאהב את השם יותר כך בהתאם תגדל אהבתנו לברואיו כולם. ומבחינה מעשית ככל שאנו נשתדל יותר לראות את הטוב והיפה שבכל בריאה, כך ימשך ליבנו אחרי המעשים ותתחזק אהבתנו לטוב ברוך הוא יוצר כל הטוב.
ללמוד לסלוח לעצמנו. הרב קוק במאורות הראיה עמוד מח כותב:
כשאדם שב בתשובה מאהבה, צריך הוא לסלח לעצמו את כל עונותיו, כמו שצריך לפייס את חברו על עבירות שבין אדם לחברו כדי להשיג סליחתו. ואחר שבעיני עצמו יהיה מכופר ונקי מחטא, יתעורר עליו הקודש של חלק גבוה שיתהפכו כל עונותיו לזכויות.
הרב קוק רואה בזה תנאי להשגת התשובה מאהבה. אנו מכירים את היסוד הזה ביחסים שבין אדם לחברו , אומרים חז״ל שאין יום הכיפורים מכפר לעברות שבין אדם לחברו עד שירצה ויפיס את חברו. אומר מרן הרב קוק שכך הוא בעצם גם כלפי עצמנו. ריבונו של עולם לא יכול כביכול לקבל את תשובתנו במלואה כל זמן שאנו לא סולחים לעצמנו.
מהי סליחה זו? היא בודאי איננה ויתור. אלה נראה שכוונו לומר שעלינו לעשות עבודה עם עצמנו, לא לטייח ולא להדחיק. דוקא ההתמודדות תאפשר לנו לסלוח לעצמנו. לקחת על עצמנו משימות תיקון. להפיק לקחים. אבל לסלוח, לסלוח ולהיות מוכן לפתוח דף חדש בחיים. להאמין שאפשר לשנות.
3. לבנות בנפשנו את מדרגת ,מקבל על מנת לתת.
לא למאוס בקבלה, בדאגה לעצמנו, באכילה ושאר צרכי גופנו. אבל לא לשימה כמטרתנו. אלה לשים את מטרתנו בנתינה, בעזרה לזולת ודומיהם. מקובל לומר שהכלי שיכול לקבל הכי הרבה שפע בעולם הוא ה...צנור. כל מי שמגמתו לתת גם יכולת הקבלה שלו לא מוגבלת.
4. ואהבת את ה׳ א-לוהיך בכל לבבך בכל נפשך ובכל מאדך. מה כוונת התורה?
אומרים חז״ל בכל לבבך- בשני יצרך. מה כוונתם? לאהוב את ה׳ ביצר הטוב, מובן. אבל ביצר הרע כיצד?
עלינו להתבונן וללמוד וללמד אף את יצרנו, את תאוותינו , שבסופו של דבר יהיה להם הכי טוב ללכת בדרכה של תורה. בדרך שאמנם תחילתה קשיים אבל סופה שלום ושלוה. כשאנו נותנים ליצרנו לנהל לנו את החיים, הרי שהם מושכים אותנו אל השאול למרות שבעיקרו היצר חפץ חיים, אבל בהעדר שליטה עליו הוא מושך האדם אל המות.
בכל נפשך- אומרים חז״ל אפילו הוא נוטל את נפשך. רוצים לומר שישנם ערכים העומדים אף מעל לחיי העולם הזה. ישנם חיים עליונים יותר. למשל אם אונסים חלילה יהודי לעבוד ע״ז או לרצוח או לנאוף, אזי עם כל אהבתנו לחיים מצוים אנו למסור נפשנו ולא להרוג וכדו׳. עבודת ה׳ שלנו צריכה להיות בכל נפשנו, להיות בהכרה שאין לנו דבר חשוב יותר מזה.
ובכל מאדך- אומרים חז״ל שזהו כספנו. עובד ה׳ מאהבה לא רואה את כספו באמת כשלו, אלה מופקד בידו על ידי ריבונו של עולם. ממילא לא יחוש להוציא מכיסו כסף למצוות ה׳ א-לוהיו.
5. האם אני והקב״ה אלו שתי רשויות נפרדות? האם אני יודע טוב יותר ממנו מה הם צרכי? מהי דרכי? ומהי טובתי?
אנו רגילים לבקש , להתחנן, ולשכנע את ה׳ שיחוס עלינו, שישפיע עלינו שפע ברכה וכדו׳. לפעמים אנו מתרעמים עליו שלא נתן מבוקשנו. עלינו לשנן לעצמנו שאיננו יודעים לבטח את טובתנו. עלינו לבקש מה׳ שימלא רק את משאלותינו הטובות בעיניו. וממילא לשמוח במה שקיבלנו, כי בטח זוהי טובתנו.
6. השמחה בעבודת השם, הינה סימן חשוב לעבודה מאהבה. אם אתה מקיים מצוות ה׳, בעצבים, בלחץ, בעצבות ודומיהם, סימן הוא שחסרה אהבה בנפשך.
שנזכה כולנו לשוב מאהבה, לעבדו בשמחה ולחזות בגאולה.
בברכה בעז מלט