בשירת האזינו מסיים משה רבינו בפסוק :

הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ (דברים לב, מג).

השאלה הראשונה שעולה. מדוע הגוים ישבחו אותנו דוקא לאחר שהם ינקמו מאת ה׳ על כל הסבל אשר עוללו לנו, זו סיבה לשבח?!

יותר מזה צריך להבין מה המטרה בזה? מה אכפת לנו אם הם ירנינו או לא?

הנה היראה גם לה יש תפקיד בעולם, קל לנו לראות זאת בקשר של הילדים להוריהם, אם קשר זה יהיה בנוי רק על אהבה ללא יראה, תחסר לילדים יכולת הקבלה מההורים, וסופם שיגיעו לחוצפה וזלזול בהורים. לכן גם פועל השם בעולם שתהיה יראתו על ברואיו, ״ והאלוהים עשה שיראו מלפניו״ ( קהלת ג, יד). התורה ציותה אותנו גם על אהבת ה׳ וגם על יראתו. 

בגמרא מובאים דברי רבי עקיבא שאומר על הפסוק ״ את י-ה-ו-ה א-לוהיך תירא״- לרבות תלמידי חכמים.

אומר הרב חרל״פ זצ״ל: בהיותם תלמידי החכמים נושאי דברו בעולם. וכללות ישראל הם התלמידי חכמים של העולם, וצריכים העמים לירא מהם . וְרָאוּ כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ, כִּי שֵׁם יְ-ה-וָ-ה נִקְרָא עָלֶיךָ; וְיָרְאוּ, מִמֶּךָּ.  וכל זמן שאינם מכירים את ערכם הגבוה- האלוהי של ישראל, לא לבד שלא תתכן להם הכרה בגדולת השי״ת, שכן כל שפע של אמונה וטהרה מוכרח לבוא דוקא על ידי הצנור של ישראל, והם צריכים להכנע אליהם ולהודות בתפארת גדולתם. אלה שהם פוגמים גם בישראל, שגם הם לא יוכלו לקיים במלואה מצות יראת ה׳. ( מעיני הישועה פרק יג)

למדנו מדברי קדשו שטובת העמים להיות יראים את ישראל, מתוך כך הם יוכלו לישר את דרכם ולהגאל. ולגוים שלא יכירו ולא יכבדו את ישראל , להם יגיע הלימוד בדרך הקשה. לאחר שיעשה ה׳ נקמות באותם רשעי עולם אשר שפכו את דמנו, אז יתעוררו הגוים להכיר במעלם של ישראל, לכבדנו וללמוד מדרכינו. אז הם יודו אף על הנקמה, אשר בזכותה הם יתעוררו ויתפכחו מעיורונם. 

גם ההצלחה הכלכלית של מדינת ישראל בעולם. עליית חברות ההיטק הישראליות נועדה למטרה זו. כי כבר אמר החכם קהלת: חכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים. ולעומת זאת כאשר כל העולם יכיר בחכמתנו דרך עסקינו והמצאותינו. ייקל עליהם לבוא וללמוד מאיתנו גם את אוצרותינו האמיתיים המיוחדים לנו. 

{א} וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית יְ-ה-וָ-ה נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים: {ב} וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְ-ה-וָ-ה וְאֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְ-ה-וָ-ה מִירוּשָׁלִָם: {ג} וְשָׁפַט בֵּין עַמִּים רַבִּים וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים עַד רָחוֹק וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה: {ד} וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד כִּי פִי יְ-ה-וָ-ה צְבָאוֹת דִּבֵּר: (מיכה ד)

בברכה בעז מלט