זמן שמחתנו

בתורה שבכתב אנו מצוים שלוש פעמים לשמוח בחג סוכות, יותר מכל חג אחר. ובתפילותינו הוא נקרא זמן שמחתנו. 

מה לשמחה זו בחג הסוכות? אם התורה מצוה עלינו לשמוח, משמע שזה בידינו, כיצד משיגים שמחה?

אומר הפלא יועץ ערך סוכה:

רצה לשמחנו מיגוננו ומצערנו שנצטערנו בימי התשובה, ונתן לנו תיכף את חג הסוכות וציונו לשמח וקובע לנו שכר טוב כל שמחתנו. 

גם הרב קוק כותב ברוח דברי הפלא יועץ, בעולת ראיה ח״ב עמ׳ שסז:

התשובה וכל ההליכות המעשיות שלה...היא מוכרחת להיות סופנת עמה איזו חולשה, שלא נמלט ממנה אפילו הגיבור שבגיבורים. שבים על כן ימים של שמחת קדש, של חדות נפש, לקומם את הרצון הטוב ועז החיים הטהור. אז תהיה התשובה שלמה. 

הפלא יועץ אומר שניתן לנו חג הסוכות לשמחנו מצער ימי הדין. הרב קוק מוסיף שבכך ישנה השלמה של התשובה, כמו חולה שלא די לסלק את המחלה ממנו, עוד יש לחזק את כוחות החיים שבו. 

מהי מתנה זו שנתן לנו? האם השמחה הינה מתנת שמים או מצוה שאנו נצטוינו בה ומוטלת עלינו?

שתי התשובות נכונות.  מחד אנו נצטוינו לשמוח בחג הסוכות, השמחה תלוית בחירה ורצון. שגויה היא מחשבת האנשים העצובים התולים את יגונם בהמון סיבות זולתם, ואינם שמים על לב שבכוחם לשנות המצב. כמו הכעסן שכל מכעיסיו רק חושפים את כעסנותו. בעצם המצוה לשמוח אומר לנו ה׳ שבבחירתנו תלוי הדבר. 

מאידך אנו מבינים ורואים שללא עזרה ממרום הדבר קשה להשגה. וכך אומר השפת אמת

״ ובאמת אחר הימים הנוראים קשה למצוא השמחה, אם לא בעזר עליון ששולח שמחה בימים אלו ללבות בני ישראל, ועל זה נאמר רצון יראיו יעשה, שימי הסוכות הם ימי שמחה ורצון, דכתיב פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, שהרצון הוא שלמות הנפש...״

באנו בזה להבין יסוד חשוב בכל מצות התורה. המצוות נועדו לחשוף כוחות הקיימים כבר בעולם ולרומם אותם. ריבונו של עולם מוריד ממרום שמחה בימי הסוכות ונתן לנו מצוה לגלות השמחה. 

כך גם נתן לנו מצוה לשמח חתן וכלה למרות שברור שהם שמחים גם כך, אבל דוקא בשל כך מצוה עלינו לשמחם, זו שעת רצון שחייבים לנצל. אנו עוזרים לחתן ולכלה להתעלות בשמחתם משמחה פרטית שלהם לשמחה כללית, עוד חורבה מחורבות ירושלים זוכה עכשיו להבנות. כך צוה עלינו לשמוח בחג, לחשוף ולהעצים את השמחה הטבעית. 

השפת אמת זרק כאן פצצה. הוא קושר את השמחה לרצון. שניהם מראים של שלמות הנפש. השמחה- אין כמוה לגלות את בריאות הנפש. כל חוליי הנפש באים מהעדר שמחה. גם הרצון מגלה את שלמות הנפש. ככל שאדם יותר חי, רצונו יותר חזק. 

אפשר להבין זאת על דרך השלילה- הרי העצבות הינה בעצם חוסר חיות של האדם, והרצון הוא ביטוי החיות שבאדם. 

כיצד נשיג שמחה?

רצון.

זה התנאי הראשון. 

כבר אמרנו שזהו סממן החיות באדם. 

אבל מעבר לכך יש לומר שכיצד יוכל אדם להוסיף שמחה אם הוא לא רוצה בכך?! לא נעים לומר אבל ישנם אנשים שמחפשים סיבות להיות בעצבות. 

תשובה.

זה פשוט שניתן לנו חג הסוכות לאחר ימים נוראים, מהלך התשובה מנקה ומלבינה את נפשנו ומכשרת אותה לקבל שמחה בלבנו. 

חיבור לעתיד.

צריך לזכור שאין עצבות כלל בעתיד. היא שייכת רק לעבר. 

העתיד מלא תקוות וחלומות ובמיוחד לתמימי דעות, המאמינים שהעולם בודאי יתוקן ואנו על ידו גם. אנו צריכים לתת מקום בנפשנו לציפיית העתיד המיוחל, וממנו גם נשיג את כוחנו ושמחתנו. 

חיבור לארץ.

גילוי טעם העץ. מבט בעולם מראה שהמחוברים לארץ שמחה משיגים. שמחה לארצך וששון לעירך. היסוד הוא שהארץ היא המצמיחה את כל החיים. א״י שותה מי גשמים וכל העולם כולו מתמצית״( תענית יוד)

חג הסוכות בכללו הוא כל כך מחובר לקדושת הארץ ושמחת פירותיה(עץ הדר למרן הרב קוק) 

חיבור לציבור.

ככל שאנו יותר מחוברים ומעורים בצבור, כך אנו זוכים יותר לשמחה. ישנה נטיה בלב מיד כשמגיעה בשורה משמחת לחפש ולשתף אנשים נוספים בשמחה. כי כמעט אי אםשר להיות בשמחה כשמסביב אנשים עצובים. מסופר על רבי נחמן מברסלב שהחליט לעזוב את ברסלב לטובת אומן לאחר שרפה קשה שפקדה את ברסלב, בה נשרפו רוב בתי העיירה, וכולם היו בעצבות גדולה. אבל רבי נחמן היה בשמחה למרות שגם ביתו נשרף, והוא לא יכל להישאר בסביבת עצובים. ולא רק השמח זקוק להיות בחברת שמחים, גם מי שעצוב אם יתחבר לשמחים, ידבק בשמחתם. 

חיפוש הטוב שבכל דבר.

בניית הכרת הטוב. מי שרכש לנפשו מידה יקרה זו, גם זכה לפתח את השמחה בלבו. האתגר שלנו להתרגל להכיר טובה אף על טובות קטנות שקיבלנו, ולהזכיר לעצמנו שאף אחד לא חייב לנו כלום. ובטח שאז נכיר טובה משמעותית למי למי שלמדנו חכמה, או הדריכנו בדרך טובה. וקו״ח שנכיר טובה למי שבחר בנו מכל העמים ורוממנו מכל הלשונות, וחיי עולם נטע בתוכנו. 

מסופר על הרב של אניפולי ורבי זושא. הרב היה דרך קבע זועם ורוגז ורבי זושא לעומתו מלא שמחה. יום אחד ערך הגביר של העיירה שמחת כלולות לביתו. הוא שלח שליח מיוחד להזמין את נכבדי העיירה. הרב כשקיבל את ההזמנה ביקש מהשליח לראות את רשימת המוזמנים, ובראותו שהוא הרב נמצא רק במקום ה14 ברשימה התרגז והחליט שהוא יגיע מאוחר לחתונה, אני אראה לגביר הזה שכך זלזל בי! בינתיים כל המוזמנים הגיעו והרב התעכב, אז הגביר ביקש מרב אחר לערוך את החתונה. הרב הגיע לאחר שכל המוזמנים כבר ישבו לסעודה, בלית ברירא הוא התישב מאחור באיזה מקום פנוי, עד שראה אותו הגביר. שלום כבוד הרב אני כל כך שמח שהגעת, למה לא תשב בשולחן המכובדים, אבל בשולחן כבר לא היה מקום. רץ בעל השמחה לארגן מנה לרב אבל מה לעשות, כבר לא היה אוכל במטבח, אז אסף בעל השמחה מעשר ראשון, מעשר שני וכו' וארגן ״צלחת״ לרב. הרב ראה שזה לקט פאה ושכחה ומאוד נפגע. הרב חשב טוב לפחות יתנו לי לברך את שבע ברכות שלאחר הסעודה, אבל כיוון שישב מאחור לא ראו אותו ונתנו למישהו אחר לברך. הרב חזר לביתו רעב וכועס, כועס על החתן והכלה על הגביר על כל העולם ועל הקב״ה. כשהרב פגש ברבי זושא ושיתפו בתיסכולו, אמר לו רבי זושא, אני כשקיבלתי את ההזמנה לחתונה אמרתי בליבי איזה כבוד עושה לי הגביר, הרי מעולם לא עשיתי לו כל טובה. זושא בא לחתונה שעתיים לפני הזמן, אולי אוכל לעזור במשהו. זושא ערך את החתונה, זושא גם קיבל את הברכות לאחר הסעודה. זושא שמח בחתונה, בירך את החתן והכלה את הגביר את כל האורחים ואת הקב״ה. תראה אמר זושא לרב, אתה חשבת שמגיע לך הכל ולא קיבלת כלום. וזושא ליומת זאת לא חשב שמגיע לו כלום וקיבל הכל. 

הסוכה מחנכת אותנו לשמוח ולהודות להשם במה שיש לנו. ברוך ה׳ שיש לנו קורת גג מעל לראשנו. ברוך ה׳ שזכינו לנשום את אויר ארץ ישראל. ברוך ה׳ שאנו רואים במו עיננו את קיבוץ גלויותינו. 

התחדשות וארעיות-אומר הרב קוק בעולת ראיה:

הסוכה היא שמחה עליונה מאד, עד שאינה יכולה להיות קבועה, כ״א דרך ארעי, אבל היא עומדת במקום אחד, מפני שגלי האור של השמחה שוטפים, ואחד מתעלה ומיד בלא שום הפסק השני החדש, שהוא יותר מאיר ויותר משמח, יורד ונשפע. על כן נראה כאילו הכל היא סוכה אחת, ובאמת בכל רגע ורגע, ובכל חלק מחלקי הרגע יש סוכה חדשה ממש, ומפני שהשמחה היא התחדשות, וכאן ההתחדשות היא תמידית, על כן הוא זמן שמחתנו. (עולת ראיה ח״ב שס״ח)

הרב מחדש כאן חידוש חשוב, אנו מיחסים לארעיות חסרון, אבל היא דוקא מאפשרת התחדשות תמידית ושמחה. 

על ידי שירה וריקודים. 

עיננו הרואות את כוחה של השירה והריקודים להביא לשמחה. תנועת החסידות הדגישה נושא זה. והיסוד מופיע פעמים מספר בתהילים. עבדו את ה׳ בשמחה בואו לפניו ברננה. 

בטחון בה׳.

הבוטח בה׳ מסיר מעל עצמו הרבה דאגות ופחדים, הוא משנן לעצמו שיש אדון לעולם, גם מלאכי החבלה לא משוחררים מאדונותו יתברך. דוד המלך עוסק בזה הרבה בתהילים ואומר לדוגמא: כי בו ישמח ליבנו כי בשם קדשו בטחנו. בגלל שבטחנו בו זכינו גם לשמחת ליבנו. 

אומר הרב קוק ( מאמרי הראיה 149)  

הסוכה היא בעדנו מבצר הגנה. אנו אומרים בימים אלו את מזמור לדוד ה׳ אורי וישעי, ובו אומרים  כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה   בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ    בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי.. הסוכה באה ללמדנו שכל מבצרי בני האדם, אך הבל המה. הסוכה מלמדת אותנו לבטוח בה' ולשמוח בחלקנו.

חג שמח בעז מלט

• < קודם
• הבא >