אחת מארבעת המינים שנצטוינו לטול בחג הסוכות ולשמוח בהם לפני ה׳ א-לוהינו. 

מה המיוחד בו? מהי תרומתו לשאר המינים? ומהי תרומתם לו?

עץ האתרוג שייך למשפחת ההדרים ודומה להם בכמה ענינים אבל בכל זאת שונה הוא מהם ומכל עצי השדה. 

טעם עצו וטעם פריו שוים- אם נקח חתיכת עלה או אף קליפה שלו טעמה כשל פריו. בשל כך מובאת בחז״ל דעה שזהו עץ הדעת וכך מובא:

רבי אבא דעכו אמר: אתרוג היה, זהו שנאמר ״ ותרא האשה כי טוב העץ למאכל״- צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלה אתרוג. ( בראשית רבה טו)

רבי אבא מדייק מלשון הפסוק, חוה ראתה שהעץ עצמו טוב למאכל, וזה מתאים רק לאתרוג. 

כמה מילים על ענין טעם עצו ופריו. במעשה בריאת העולם ה׳ מצוה על הארץ להוציא עץ פרי עושה פרי. ובביצוע ציוויו נאמר ותוצא הארץ עץ עושה פרי, ולא נאמר עץ פרי עושה פרי. חז״ל מציינים זאת כחטא הארץ היא לא עשתה כל מה שנאמר לה. 

וצריך להבין ענין זה, הרי הארץ איננה בעלת חופש בחירה. הנושא ארוך אבל אומר בקצרה. ריבונו של עולם רצה שהארץ תוציא עץ פרי עושה פרי, אבל גם רצה שהיא תעכב את ביצוע הדבר עד העת המתאימה לכך. עד היום עוד לא הגיעה העת הזו. בכל אופן אין כל חדש תחת השמש, וצריך שיהיה כבר בעולם הזה איזה עץ שטעם עצו ופריו שוים, והרי זה עץ האתרוג. השלמת בריאת העצים מותנית במעשנו אנו בני האדם. רצה הקב״ה לזכות אותנו להיות שותפים במעשה הבריאה.

מה עניין טעם העץ? העץ רומז לעולם הזה והפרי לפרותיו. אנו עמלים בעולם הזה ופעמים רבות שלא מוצאים טעם בעמלנו, אמנם אנו מחכים ומצפים לפרות שיגיעו בעתיד. אבל יש אפשרות למצוא גם טעם לעץ, להעריך ולשמוח בעצם העמל. האדם הראשון אכל מהעץ שטעם עצו ופריו שוים, גורש מגן עדן, ועכשיו עליו- עלינו למצוא את טעם העץ. 

וכך כותב התולדות אהרון ״על ידי עבודתו לשבר מידותיו הרעות ולהפכן לטובה, על ידי זה הוא גורם נחת רוח למעלה, כי זהו תכלית בריאת האדם, שיהפוך את הרע לטוב ושיהיה טעם העץ כטעם הפרי. (תולדות אהרן יג א)

פרי עץ הדר- שדר בעץ משנה לשנה, וכך מובא בגמרא במסכת סוכה:

ר' אבהו אמר אל תקרי הדר אלא (הדר) שדר באילנו משנה לשנה   

באמת מיוחד בזה עץ האתרוג ושונה מכל שאר אילנות פרי שבעולם. אין לו עונת פריחה אחת, הוא פורח כמה פעמים לאורך השנה. אפשר לראות באותו עץ פרות ישנים גם חדשים. תכונה מיוחדת זו שלו גורמת לדין מיוחד לאתרוג בנוגע לחישוב שנת הפרי. בכל אילנות המאכל זולתו, התאריך הקובע את שנת הפרות הוא טו' בשבט, אם חנטו לפני טו' בשבט שייכים לשנה קודמת ולא- לשנה הבאה. אבל האתרוג שונה, דינם של הפרות שלו הולך אחר לקיטתם. כמו דינם של הירקות. אם קטפנו את הפרי לפני ראש השנה הוא שייך לשנה הקודמת.  תכונה זו מפליאה מאוד, כי העצים ככלל מתואמים עם זמני השנה, ופריחתם באה לאחר שספגו את גשמי החורף, ולכן ראש השנה שלהם בשלהי החורף. והאתרוג לעומתם חי מעל לזמן. הוא יודע לעשות פרות בכל ימות השנה. 

חכמינו אומרים שיש בלקיחת ארבעת המינים מעשה של תיקון לחטא האדם הראשון. אולי לקיחת האתרוג מבלי לאכול ממנו, מהווה תיקון לאכילה שאדם וחוה אכלו מעץ הדעת. אנו משבחים את ה׳ ולא מכניסים לפינו. ועוד שלמרות שהאתרוג הוא המשובח בארבעת המינים שיש בו גם טעם ורם ריח. את ברכתנו אנו דוקא מברכים על הלולב ולא עליו. אחד הטעמים שנאמרו לכך, כי האתרוג בשל חשיבותו לא נאגד כל כך טוב עם שאר המינים.

והנמשל לאותם אנשים שמרוב שיש להם טעם וריח, הם מתקשים להתחבר לעמך ישראל. וכבר רמזו חכמינו בשמו - אתרג- אל תבואני רגל גאוה. וצריך לומר שאמנם ישנה סכנה של גאוה לכל האתרוגים למיניהם, והיא אבן הנגף העיקרית להצלחת חייהם. אבל בעבדם על הענוה לבלתי רום מעל אחיהם, מלבד שאר ההצלחות הבאות עמה, עצם הענוה לה זוכים האתרוגים הינה מעולה יותר משאר אנשים. 

בברכה בעז מלט