על פי חז״ל יש כוח בעבודת הקודש של חג סוכות לתקן את חטא אדם הראשון. 

מה היה חטאו? אכל מעץ הדעת. ומה בכך שאכל?

התשובה הפשוטה היא שהוא עבר על צו ה׳. אז התיקון הפשוט לחטא האדם הראשון להיות תמימים עם ה׳. לא להתפלפל ולחפש חוכמות כאשר דבר ה׳ ברור. פלפולו של אדם הראשון היה, מה טעם ברא ה׳ עץ פרי, אם לא בשביל שנאכל ממנו. אנו לוקחים בחג הסוכות את ארבעת המינים ומקלסים את ה׳ ושמחים לפניו, ולא אוכלים בכל משך החג מהאתרוג, אשר לדעת רבי אבא במסכת סוכה, היה זה עץ הדעת ממנו נאסר לאכול. לא הכל נבחן בתועלת הפרטית שלנו.  

יש מפרשים שחטאו של אדם הראשון התחיל מרצון להוסיף על מצות ה׳, ראיה מהפסוקים שהאשה אמרה לנחש שאסור לנו אף לגעת בעץ הדעת, וכל המוסיף בסוף גורע. חז״ל הביאו כדוגמא שלא נוסיף על ארבעת המינים יותר ממה שציונ ו ה׳. מה שורש הקלקול ברצון להוסיף? הרי לכאורה זו חסידות, וגילוי של אהבה לה׳. ופעמים רבות שאנו מוסיפים ומהדרים במצוות? הבעיה השורשית שבתוספת, שבכך אנו אומרים בעצם שדבר ה׳ אינו מושלם, שאנו יודעים טוב יותר מבוראנו מה נכון לעשות. אנו יכולים להוסיף קורבנות נדבה מעצמנו אבל לא במקום מצוות ה׳. אנו מקפידים לא להוסיף על ארבעת המינים.  

או נאמר שהוא רצה להרגיש את עצמאותו, את חופשו. ובכך דוקא צמצם אותו. אדם הראשון נאסר בדבר אחד בלבד, חוץ ממנו הכל מותר, והוא רצה לדעת האם באמת הוא יכול לעשות מעשה נגד רצון ה׳ ולאכול את מה שנאסר. אבל בזה שהוא אכל דוקא בזה יצר הרע נכנס לתוכו והפך לחלק מאישיותו, מאז נגזרה המיתה על האדם, באמצעותה נפרד חלק הרע מהטוב. התיקון שלנו בנטילת הלולב, נותנים לו את לבנו. לתמר יש רק לב אחד(ראש צימוח אחד), ואנו שואפים לחזור אל עבודת ה׳ בכל ליבנו. 

או נאמר שחטאו היה בבדלנותו. הוא זרק התיק על אשתו, וברח מאחריות. לטענתו, וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל: (בראשית ג יב). אפילו אם האשה פיתתה אותך, אתה לא שותף לחגיגה? ואשתך לא חלק ממך?!התיקון שלנו בזה מובן. להפסיק לחפש אשמים לכל דבר, ולהתחיל לקחת אחריות. 

ההדס בא להזכיר לנו את ריחו של גן עדן, ההנאה מהריח הינה של הנשמה בלבד, לכן גם אין ריחות האסורים על פי התורה. ההדס עוזר לנו להתחבר אל העולם של גן עדן, ולהתגעגע אליו. 

או נאמר שהיה חסר לו שמחה בחלקו. הוא הרגיש שכל הטעמים של כל הפירות אינם שוים אם איני יודע את טעמו של עץ הדעת. כאן אנו עושים עבודה יסודית של שמחה בחלקנו בעצם היותנו זרע ברך ה'(ערבה), בהשגותינו הרוחניות(הדס), בקיום מצוות ה׳(לולב), ובשותפותנו לתיקונו של עולם (אתרוג).

הערבה- יש לה ענוה, אינה מייחסת חשיבות לעצמה. יש לה צמאון אדיר למים, וברור לה שללא חיבור לה' אין לה חיים.

ויש אומרים שהחטא היותר חמור של אדם הראשון היה בכלל התחבאותו מפני ה׳ שבאה לאחר שאכל מעץ הדעת, קטנות אמונה, כביכול אין ה׳ רואה כל הנעשה תחת השמש. אנו יוצאים בחג סוכות ממבצרנו ויושבים בסוכה בצל האמונה בה׳ יתברך. 

בברכת חג שמח בעז מלט